יישום צו הרחבה בענף המתכת על מעסיק בתחום החשמל

לטענת הנתבעת, הצוו אינו חל על הצדדים, באשר הנתבעת עוסקת בתחום החשמל והתקשורת ובהרכבת מערכות חשמל.

עוד נפסק כי בבחינת תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון מהו עיקר עסוקו של המעסיק, להבדיל מהעבודה שביצע העובד עצמו (ע"ע (ארצי) 18/99 אפרימי - עבד לעיל, 9.7.00).

עם זאת, בהתייחס לתביעה להפרשי פנסיה, כיוון שהזכאות קיימת גם מכוח צו ההרחבה בענף החשמל (המתכת, החשמל והאלקטרוניקה), עקרונית יש לקבל את התביעה ברכיב זה, בהסתייגות לגבי חישוב הסכום (יפורט להלן).

תמורת הודעה מוקדמת – בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2002, נקבע כי הזכות להודעת מוקדמת לא תחול על מעסיק בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פצויי פיטורים.

כך למשל, הנפסק בדב"ע מז/ 3-60 ליפשיץ – בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע יט 169 (1987) עוסק בעובד במועסק במשרה חלקית וחלו "חליפות ותמורות בחלקיות המשרה מדי שבוע בשבוע". הנפסק שם יושם בבתי הדין האיזוריים, במקרים אליהם התובע הפנה, בהקשר של חישוב חלקיות המשרה ולא בהקשר של חישוב המשכורת הקובעת לפצויי פיטורים.

...

לאור חישובי הנתבעת, נותרה לתובע יתרה בסך 768 ₪ ועל הנתבעת לשלם לתובע הפרש זה. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין – משאין חולק כי התובע פוטר לאלתר, אנו סבורים כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

לא מצאנו להורות על תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בגין האיחור בשחרור כספים שהופקדו בחברת הביטוח, טענה שהועלה לראשונה בסיכומים ורק נרמז עליה בכתב התביעה.

העדות בבית הדין, לפיה בהנהלת החשבונות של הנתבעת מצוי תיעוד לתשלום על ידי החברה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 32-33), נטענה בעלמא ועל כן איננו מקבלים אותה.

משהנתבעת לא חזרה על טענת הקיזוז בנושא שימוש בטלפון נייד שהועמד לרשות התובע, איננו נדרשים לעניין זה. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.

תחולת צו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה הלכה היא ששאלת תחולתו של צו הרחבה הנה שאלה שבעובדה, המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק (דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז' 158).

משמע, על מנת להוכיח את תחולת הצוו, יש להראות כי עיקר העיסוק של הנתבעת הוא בתחום הייצור או הרכבה בענף.

הינה כי כן, בטרם יקבל המעסיק החלטה לגבי פיטוריו או המשך עבודתו של העובד, שומה עליו למסור לעובד מה הן הטענות המועלות נגדו או בעיניינו, בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד; כך גם שומה על המעסיק ליתן לעובד היזדמנות הוגנת להציג את תגובתו לאותן טענות, להציג את האידך-גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את המעסיק לשנות מכוונתו; ולבסוף, שומה על המעסיק ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית בעיניינו של העובד.

על הראציונאל שביסוד החובה לקיים שימוע לעובד הבודד, גם במסגרת פיטורי צימצום, אפשר ללמוד מפסק הדין ע"ע 1323/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ – רחל כהן (עבודה ארצי, כרך לג (65) 38), שם קבע בית הדין הארצי: "המישור האישי: בצד היחסים הקבוציים ובנוסף אליהם, יש מקום לתת ביטוי למד האישי המתחייב מתכנית ההבראה. כל תכנית חלה ומשפיעה, בסופו של דבר, על פרט זה או אחר. בעניינינו מדובר בפיטורים, אך השפעת תכנית הבראה על עובד קיימת גם במקרה של צמצומים, שינוי תפקיד, שינוי בשכר העבודה, או בתנאי העבודה, או כל שינוי אחר. יישומה של תכנית על עובד, מחייב את המעביד לבחון את עניינו של העובד הפרט, את הצורך בפגיעה בו או בתנאי עבודתו, את מידת הפגיעה הראויה, את השאלה האם אמות המידה שנקבעו מיושמות כהלכה בעיניינו של הפרט, את מצבו האישי וכיוצאים באלה שיקולים ועניינים עליהם יש לתת את הדעת ביחסים שבין המעביד לעובד הבודד. בחינה אישית זו מחייבת קיומו של דיון עם העובד עצמו, או - למצער - מתן היזדמנות לעובד להשמיע את דברו בטרם קבלת החלטה בעיניינו. לעניין זה ועד העובדים אינו מהוה תחליף לעובד ולעולם הבירור חייב להעשות במסגרת היחסים האינדוידואליים שבין המעביד לעובד". (ראה לעניין זה, גם ע"ע 1465/02 בנימין משה – איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, (פסה"ד מיום 10/03/04).

...

אני מקבל למעשה את גרסת המעסיק, כי הפיטורים הם פיטורי צמצום, פעולה שנבעה מצמצום משמעותי בהיקף הפעילות והכנסות החברה; ודין התביעה לפיצוי מחמת אפליה להידחות.

אני מקבל את דברי התובע שביצע אי אלו שעות נוספות שלא בא זכרן בתלוש השכר.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.

בעילה הפנסיונית קיבל בית הדין האיזורי את טענת המבקש כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף האפייה משנת 1971 (להלן – צו ההרחבה באפייה), אך פסק כי צו ההרחבה באפייה אינו מטיל חבות על מעסיקים בתחום הפנסיוני.

האחד, היתאחדות המלאכה והתעשייה, החתומה על הסכם קבוצי שהורחב בשנת 2004 בצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה החל על מעסיקים המעסיקים עד 20 עובדים בענפים שצוינו לעיל ובענפים נוספים כמפורט בסעיף ההגדרות שבצו (להלן – צו ההרחבה במלאכה), אשר ענף האפייה אינו אחד מהם.

מכאן, שאילו צדק המערער בטענה לפיה יש לסווג את המשיבה בענף האפייה, הנמנה עם ענפי התעשייה, היה מקום לקבל את תביעתו בעילה הפנסיונית ולחייב את מעסיקו לשלם לו פיצוי חלף חלקו של המעסיק בהפקדות לקרן פנסיה (השוו לעניין אופן יישום הזכות הפנסיונית של עובדים זרים בתקופה הרלוואנטית: בר"ע (ארצי) 72846-10-18 ABAKAR – ג'וב פלייס בע"מ. פסקה 16 (16.9.2019)).

...

עם קבלת בקשת רשות הערעור ניתנה החלטה לפיה "דין בקשת רשות הערעור ברכיב הראשון – אי מסירת הודעה על תנאי עבודה – להידחות על הסף. קביעת בית הדין האזורי היא קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה נוכח מדיניות ההתערבות המצומצמת בפסקי דין בהליך דיון מהיר (דב"ע (ארצי) נז/9-212 קוריאט – שובל (27.4.1998)), המוגבלת בעיקר למקרים בהם נפלה טעות משפטית בולטת בפסק הדין או טעות משפטית שהשלכותיה משמעותיות והאינטרס בתיקונה עולה על האינטרס בניהול מהיר של ההליך (בר"ע (ארצי) 10060-09-15 נתיבי רוני בע"מ - חייאב (21.9.2015); בר"ע (ארצי) 28205-05-18 Hafz Adil – עין גדי תיירות. (7.8.2018))". במקביל, נוכח מורכבות הסוגיה בעילה הפנסיונית מצד אחד והסכום הנמוך שבמחלוקת (3,542 ש"ח) מהצד האחר, הוצעה לצדדים הצעה לסיום המחלוקת.

משהמערער הועסק פחות מששה חודשים, דין התביעה בעילה הפנסיונית להידחות.

סוף דבר – ניתנה רשות ערעור בעילה הפנסיונית והערעור נדחה.

בנסיבות אלה, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות בערעור.

התובע לא הביא בפנינו נתון כלשהו בדבר מספר העובדים בנתבעת בתקופה הרלוואנטית, כך שאין בידינו לקבוע האם התובע זכאי להפרשות פנסיוניות ממועד תחילת עבודתו בחודש 6/03 בהתאם לצוו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה משנת 1973 (החל על מפעלים המעסיקים מעל 20 עובדים) או מחודש 9/04 בהתאם לצוו ההרחבה בענף תעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה 2004 (החל על מפעלים המעסיקים עד 20 עובדים).

בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה במסגרתה נקבע אופן יישום הכללים בדבר הרמת מסך בתחום משפט העבודה הודגש כי עובדי החברה הם בעלי מעמד מיוחד לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך והקרבה המיוחדת בין העובד למעביד מטילה על המעביד אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת.

...

התובע לא הביא בפנינו נתון כלשהוא בדבר מספר העובדים בנתבעת בתקופה הרלוונטית, כך שאין בידינו לקבוע האם התובע זכאי להפרשות פנסיוניות ממועד תחילת עבודתו בחודש 6/03 בהתאם לצו ההרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה משנת 1973 (החל על מפעלים המעסיקים מעל 20 עובדים) או מחודש 9/04 בהתאם לצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה 2004 (החל על מפעלים המעסיקים עד 20 עובדים).

טענת התובע לא נסתרה ועל כן, אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה הוא פוטר לאלתר ביום 3/5/12.

כאמור לעיל, בהעדר הגנה מטעם הנתבעת, אנו מקבלים את התביעה באשר לרכיב פיצויי הפיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וחלף הפרשות לפנסיה, שכר עבודה עבור 3 ימי עבודה בחודש מאי 2012 ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 36,891 ₪.