יישום פסק דין של בית הדין הרבני בהוצאה לפועל

המבקש טוען שזו הברחת נכס מנושי המשיב ואילו המשיבים טוענים שזה יישום הסכם גירושין בין הצדדים משנת 1987.

הליך נוסף שהתנהל בין המבקש למשיב, הוא תביעת המשיב נגד המבקש להחזר הלוואה בסך של 190,000 ₪, תביעה אשר נדחתה בפסק דינו של בית משפט השלום בת"א 69579-01-19 (כב' השופטת נאוה ברוורמן) מיום 17.4.2022 (פסק הדין צורף לסיכומי התשובה של המבקש).

טענות המשיבים לטענת המשיבים ביום 6.9.1987 ערכו הסכם ממון וגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני (להלן: הסכם הגירושין).

בבחינת לוחות הזמנים עולה כי תיק ההוצאה לפועל ניפתח נגד המשיב בנובמבר 2016 (נספח א' להמרצת הפתיחה), היתנגדות המשיב לבצוע השטר הועברה לבית משפט השלום בינואר 2017, דיון ההוכחות היתקיים ביום 13.3.2018 (ראו מוצג מב/1) ואילו והזכויות בדירה הועברו למשיבה ביום 12.7.2018 (ראו נספח ח' לכתב התשובה).

...

סוף דבר מכל האמור, השתכנעתי כי הסכם העברת הדירה למשיבה, נעשה בחוסר תום לב כדי להבריח את חלקו של המשיב בדירה מנושיו ולא שיקפה מציאות אמיתית ומכאן כי יש לבטלה בהיותה הסכם פיקטיבי וחוזה "למראית עין", הדברים יפים אף בכל הנוגע להעברת הזכות הציבורית במונית השייכת למשיב.

לפיכך אני קובעת כי העברת מחצית הדירה לידי המשיבה היא הסכם פיקטיבי ועל כן יש לבטלה ולהורות על השבת הרישום של מחצית מהזכויות בדירה על שמו של המשיב, והטלת עיקול על זכויות המשיב בדירה לטובת המבקש.

עוד אני מורה על ביטול רישום הזכות הציבורית במונית מס' 13299 על שמה של המשיבה והעברת הרישום חזרה על שמו של המשיב, וכן מורה על הטלת עיקול על זכות זאת לטובת המבקש.

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על ענייננו בדוקטרינה של מעשה בית דין מכח "השתק

] האיזורי לשמש מעשה בית דין לגבי בית המשפט בעל הסמכות הייחודית ]נינה זלצמן, על כך שבית הדין הרבני האיזורי לא הכריע באופן פוזיטיבי בתוקפו של הסכם 2015 או על השלכתו על תוקפו של הסכם הגירושין ניתן ללמוד בבירור מפסיקת בית הדין הרבני הגדול (שדן במסגרת העירעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האיזורי בתקיפה ישירה).

משדן ופסק בית הדין הרבני האיזורי אך בסוגיית ביצוע פסק הדין, אגב הליכי הוצאה לפועל, וקביעותיו אינן יוצרות מעשה בית דין ומשנעדר הוא סמכות עניינית לידון בתוקפו של הסכם 2015 הרי שאין גם תחולה בנסיבות העניין לעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, ולפיו בית המשפט ימנע מלהתערב בקביעת בית הדין הרבני 16 118 ( (ואף לא להילכת פלמן שאוזכרה על ידי הנתבעת; בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ"ד נז( )2003.

...

מסקנתי היא אפוא שהסכם 2015 הוא הסכם תקף ומחייב ומקים לתובע זכות לעתור לפירוק שיתוף בבית.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה להסכם 2015 תוקף אובליגטורי בלבד להבדיל מהסכם הגירושין שלו תוקף קנייני.

בירושלים XXX ' לאור האמור לעיל אני נעתרת לתביעה ומורה על פירוק השיתוף בבית ברח בדרך של מכירה, ומורה כדלקמן: 26 X תת חלקה X חלקה XXX הידוע כגוש הבית יימכר כפנוי, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון.

]השופטת ע' ברון: בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת, שאינה מיוצגת, כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 13.10.2021.

בגדריו של פסק הדין נדחה ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: בית הדין האיזורי) מיום 30.11.2020, שם נדחתה תביעה שהגישה העותרת לתשלום כתובתה.

על פי האמור בו, הסכם הפשרה נועד לסיים את הסיכסוך הרכושי בין הצדדים בעקבות הגירושין; ובין היתר נקבע בו כי "הצדדים מקבלים הצעת ביהמ"ש ואשר על כן, בנוסף לסכום של 265,000 ש"ח, ישלם הבעל לאשה סך נוסף של 230,000 ש"ח, סכום המבטא יישום הצעת ביהמ"ש". עוד הובהר בהסכם הפשרה, כי "להסרת ספק, הסכומים האמורים ממירים את מזונות האשה והאשה תצהיר כי היא מוותרת על מזונותיה ועל כתובתה בכפוף לסידור גט והחל מהיום". העותרת והגרוש הצהירו לפרוטוקול כי הם מסכימים להסכם הפשרה, וכאמור ניתן לו תוקף של פסק דין.

עוד נטען כי בית הדין הגדול טעה בכך שלא היתייחס לפרוטוקול הדיון בבית הדין האיזורי מיום 29.11.2020; ולגירסת העותרת, מהפרוטוקול עולה כי בית הדין האיזורי ציין שאם הגרוש לא שילם לה את כתובתה, עליה לפנות להוצאה לפועל.

...

לבסוף נטען כי יש להתייחס לעתירתה כאל "מקרה חריג עליו נשענת העותרת להמשך קיומה". לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף.

מקובלת עלינו הקביעה שלפיה אין בסמכותו של בית הדין האזורי לדון בתביעתה של העותרת לתשלום כתובתה וסכומים אחרים, וזאת לנוכח הסכם הפשרה שבו התקשרו הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

היחיד הצהיר במסגרת בדיקתו ברשות האכיפה והגבייה שהוא משלם דמי מזונות שוטפים עבור ילדיו הקטינים (ילידי 2010 ו-2015) סכום חודשי של 2,500 ₪ על פי הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני ביום 26.12.2013.

רביעית, הדבר ישפר את יכולתה של המערכת ליישם את התיקון ולהתמודד עם העברתם של חלק גדול מההליכים המתנהלים כיום בבתי המשפט אל מערכת מינהלית.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים (ולתיק הוצאה לפועל שמספרו 803278-11-19 בלישכת ההוצאה לפועל באשקלון), ותסגור את התיק ברישומיה.

...

עיקרי טענות הצדדים המערער טען, בעיקרי הדברים, כי כב' הרשמת החליטה על הטיפול בעניינו של המשיב לממונה לאחר שהתרשמה כי החיוב בדמי המזונות שהושתו על החייב, הנפרעים כסדרם על ידו, הוא "חוב ודאי שטרם הגיע מועד פירעונו", לפי סעיף 4 לחוק, ומשכך היקף חובותיו עולה על 150,000 ₪; החלטת כב' הרשמת אינה מתיישבת עם תכליתו של החוק לגבי חלוקת נטל הטיפול בין הערכאות השונות; עיון במסמך "עקרונות ופרשנות" בדברי ההסבר להצעת החוק מלמד שאחת ממטרותיו היא חלוקת נטל הטיפול בהליכי חדלות פירעון בין הממונה לבין רשות האכיפה והגבייה ולאפשר לממונה להתמקד בהליכים מורכבים ובהיקף גדול; קבלת פרשנותה של כב' הרשמת תגרום לכך שמרבית החייבים שחובותיהם אינם עולים על 150,000 ₪ ולהם חוב מזונות עתידי, עניינם יועבר לטיפולו של הממונה באופן שאינו מתיישב עם תכליתו של החוק; אין כל וודאות שחיוב עתידי בתשלום דמי המזונות יהפוך לחוב של ממש בשים לב להכנסות עתידיות; החיוב בתשלום דמי מזונות הוא בבחינת חיוב מתחדש ומשתנה בהתאם לנסיבות; החיוב בדמי המזונות ניתן לקציבה וקבלת פרשנותה של כב' הרשמת יכול להוביל למסקנה שיחיד שאינו משלם את מלוא חיוביו מייצר חוב חדש ואינו עומד בתנאי צו השיקום; נקבע בהלכה הפסוקה שחוב מזונות עתידי אינו חלק ממצבת הנשייה ואינו בגדר חוב עבר.

עם זאת, סבורני שבכך לא סגי, ולצורך פרשנותו של הדיבור "חוב" בגדרו של החיקוק הנ"ל, ככל שהדבר נוגע לשאלה האם יש לכלול את החיוב בדמי מזונות מעותדים לצורך קביעת הסמכות העניינית של הערכאה שלפניה יידון עניינו של היחיד, יש לתת משקל ראוי לשיקולים נוספים המוליכים, לטעמי, למסקנה וקביעה שונה.

למען הסדר הטוב אציין שהקביעה הנ"ל נעשתה בהתייחס לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980, אך סבורני שהיא יפה גם לענייננו בשים לב לרציונאל המונח ביסודו של סעיף 175 לחוק שעניינו סוגי החובות שהינם ברי הפטר ואלה שאינם ברי הפטר.

המערער טען, בין היתר, כי החלטתה של כב' הרשמת אינה מתיישבת עם התכלית שעמדה לנגד עיני המחוקק לגבי חלוקת נטל הטיפול בהליכי חדלות פירעון בין הממונה לבין רשות האכיפה והגבייה, על מנת לאפשר לממונה להתמקד בהליכים מורכבים ובהיקף גדול, וסבורני שיש בטענה זו ממש.

התוצאה מהמקובץ לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הערעור.

המל"ל שילם למוטבת את תשלומי המזונות בהתאם לפסק דין שניתן בתאריך 14.5.2002 (בהערת אגב אבהיר כי ניתנו מספר פסקי דין שקבעו את תשלום המזונות החל משנת 1997 שלבסוף הוחלפו בפסק הדין כאמור לעיל, של בית הדין הרבני, י.פ.א.).

לטענת המל"ל, החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל להכללת חוב המזונות בצו ההפטר מיושם במשורה והרציונל שלא לכלול את ההפטר על חוב המזונות הוא סוצאלי בעקרו, כי המחוקק ביקש להגן על הזכאים למזונות ולמנוע מצב שבו הקופה הציבורית היא המממנת של חיובים עפ"י פסקי דין, שהחייבים נמנעים מלקיים אחריהם.

בית המשפט העליון העניק לחייב הפטר מלא מהחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בעיקר נוכח נסיבותיו האישיות של החייב, תוך שהוא נותן דעתו ל'גילו' של חוב המזונות, שכן תיק ההוצאה לפועל ניפתח כ-30 שנה קודם לכן; גילו של הזכאי למזונות - בן 34; גילו של החייב אשר עמד על 62 שנה; מצבו הרפואי של החייב אשר הוכר על ידי המדינה כנכה 100%; מצבו הכלכלי החמור, כאשר החייב היתקיים מקיצבת נכות בלבד, בגובה של 2,497 ₪ (לאחר קזוז ביטוח בריאות), סכום הנמוך אף מקוו העוני לאדם בודד.

...

סעיף 175(א)(3) לחוק זה קובע כי "ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה [...] חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין". דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועל רקע מגמות הפסיקה שהובאו בין היתר לעיל, ונוכח עמדת המל"ל לפיה לא יגבה מהחייב יותר מ-10% מהקצבה המשולמת לו על ידו, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אדרבא, כעת, בהיעדר עולם של יתר הנושים על כתפי החייב ובהתחשב בכך שמשך שנים ארוכות ועד לאחר שהגיעו ילדיו לבגרותם לא פעל החייב באופן אקטיבי בניסיון להקטין את חובו, אני סבור כי יש בהצעת המל"ל להוות מתווה ראוי לשם ביצוע תשלום המזונות ע"י החייב בגין חוב למל"ל. לא בנקל ייטה בית המשפט להורות על הפטר מחוב המזונות, בשל המשמעות החברתית הרחבה של הדבר ועל מנת שחייבים לא יתחמקו משך שנים מתשלום חוב המזונות, במחשבה כי יופטרו מחוב זה בבוא היום.

לאור האמור לעיל, מצאתי שדין הבקשה להידחות.