]
ודוק – האמור לעיל הנו תקף, גם אם מדובר בהטעיה של המותב הקודם, ואפילו במקרה של טעות מצד מותב זה, בכך שלא יישם את פסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין עומרי (נדגיש – איננו קובעים כך, כלל ועיקר).
אשר על כן, אנו קובעים כי גם אם בית הדין בהליך הקודם היה מודע לקיומו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעיניין עומרי, הרי שלא היה בכך כדי לשנות דבר מפסיקתו, שבסופו של דבר היתה נותרת בעינה;
הנימוק הרביעי – תביעתו הנוכחית של התובע מבוססת, כאמור לעיל, על ההנחה כי אם המותב בהליך הקודם היה יודע על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעיניין עומרי, הוא היה פוסק אחרת.
]
קביעה דומה ניתנה על ידי מותב אחר בבית הדין האיזורי לעבודה בנצרת, והפעם בעיניין רונן[footnoteRef:10]: "אולם, פסק הדין בבג"ץ עומרי ניתן כאמור בהסכמת הצדדים, ללא הנמקה, ולא הוצג פרוטוקול הדיון ולכן איננו יכולים לעמוד על הנסיבות שהובילו להסכמת הנתבע באותו עניין. מעבר לכך, גם במקרה דנן אין אנו עוסקים בשאלה האם התובע הנו בעל רכב אם לאו, אלא האם הוא מוסע על ידי אחר בשל כך שאינו יכול לעשות שימוש בתחבורה ציבורית". [10: ב"ל (נצ') 12756-12-17 רונן – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 19.4.2020).
...
]
כך גם פסק בית הדין האזורי בנצרת בעניין ביטון[footnoteRef:9]: "ונטעים – פסק הדין בבג"ץ עומרי ניתן בהסכמת הצדדים, ללא הנמקה, כך גם פרוטוקול הדיון לא הוצג בפני בית הדין ולכן הטעמים שעמדו מאחורי הסכמת המשיב שם אינם ידועים. יתרה מכך, בעניינינו, בדומה לבג"ץ עומרי, לא מצאנו נפקות לשאלה האם התובע הינו בעל רכב אם לאו. כל זמן שהנכה מוסע על ידי אחר, שאלת הבעלות על הרכב איננה רלוונטית". [9: ב"ל (נצ') 22197-12-16 ביטון - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 23.12.2019).
לסיכום – תביעתו של התובע למשפט חוזר אזרחי בגין ההליך הקודם, שניתן לפני שנים רבות, דינה להידחות על הסף.
אשר על כן, אנו מקבלים את בקשת הנתבע, והתביעה נדחית על הסף.
