יש להדגיש כי ועדת המכרזים הייתה ערה לכך שיתכן ויהיה מקום להיוועץ בממונה ובסעיף 2 לפרוטוקול הוועדה מיום 29.11.15, בו היתקיים דיון לאישור עקרונות המיכרז, נאמר באשר להיבטי ריכוזיות ותחרות, כך:
"הועדה בחנה היבטים של ריכוזיות לרבות של תחרות ענפית. הוזכר כי הוראות הדין ומסמכי המיכרז נותנים מענה לסוגיה של ריכוזיות כלל משקית. ככל שתתעוררנה במהלך הליך המיכרז סוגיות מתחום ההגבלים העיסקיים והריכוזיות, נשמרו הזכויות לבררן מול הרגולציה הרלבנטית.".
(הדגשה אינה במקור – מ' א' ג').
השאלה האם ניתן לקבוע תנאים הפוגעים בשויון המכרזי כדי לקדם תחרות, נגזרת משאלה רחבה יותר והיא עד כמה ניתן להגביל משתתפים במיכרז בשם מטרות ציבוריות כלליות, החשובות כשלעצמן, כמו שימוש בסטאנדארטים ירוקים לשמירת הסביבה, העסקת אוכלוסיות מיוחדות, העדפת תוצרת הארץ וכו'.
היינו, בית המשפט העליון הכיר במתן יתרונות למתחרה חדש במסגרת מיכרז, היינו, יישום הגנת ינוקא באופנים שונים, כל עוד בית המשפט השתכנע כי מדובר בתכנית סדורה שמטרתה להוביל לקיום תחרות בשוק הרלבנטי.
...
אני סבורה כי העותרות, ובעיקר מלט הר טוב, הוכיחו כי אכן נפלו פגמים משמעותיים בהליך קבלת ההחלטות של חנ"י, וביניהם: אי פנייה לממונה על אף חוסר המומחיות של חנ"י בשוק המלט; אי שיתוף משרדי התחבורה והאוצר; הסתמכות על מומחים הנגועים בניגודי עניינים ובעיקר העדר כל פירוט של השיקולים שעמדו בבסיס החלטות ועדת המכרזים, כך שבית המשפט אינו יכול לבחון האם הפעילה חנ"י את שיקול דעתה כנדרש.
נוסף לכל האמור לעיל, תפרט חנ"י במכרז את מטרותיו ותשקול שניים אלה: ראשית, את משך תקופת השימוש ברציף למי שיזכה במכרז, לאור האמור בדוח הרשקוביץ כי המכרז יהיה לתקופה של 5-7 שנים; לתוצאות ה-RFI וכן לאור החלטת הממונה לפיה רק בתום 5 שנים מיום מכירת המפעל בהר טוב ניתן יהיה לבחון את התחרות בשוק המלט.
אין להוציא מכלל אפשרות כי גם לאחר בחינה מחודשת של המכרז, בעקבות היוועצות בממונה ושיתוף משרדי האוצר והתחבורה, תגיע חנ"י למסקנה כי חלק מהתנאים שנדונו לעיל, או כולם, צריכים להיוותר על כנם.
