יישום החלטה 737 תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל

פרויקט ההרחבה נוסד על בסיס החלטה 737 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "החלטה 737"), במסגרתה התיר מינהל (כיום, "הרשות") מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל או "הנתבעת") הרחבתם של יישובים חקלאיים, באמצעות הקצאת מגרשים לבנייה בדמי חכירה מופחתים – זאת על רקע המשבר הכלכלי אליו נקלע המיגזר החקלאי, באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת.

לימים, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מרום ארד ואח', פ"ד נב(4) 614 – הוציא היועץ המשפטי לממשלה מתחת ידו מכתב, מיום 3.2.1999, במסגרתו ניתנו הנחיות על פיהן יש ליישם את החלטה 737 (להלן: "הנחיות היועמ"ש").

לטענת המינהל, הטענה בדבר היתנהלותו הרשלנית בכל הקשור להקצאת המגרשים בפרוייקט – נטענה על דרך הסתם בלא שהוכחו יסודותיה של עילה זו. המינהל כפר נחרצות בטענות התובעת לפיה יש בהליך הפלילי כדי להקים לתובעת עילת תביעה כנגדו, או כדי לקבוע ממצאים על פיו ביחס אליו.

וכל כך למה? שכן לא הוכח כלל ועיקר כי הודע למינהל על קיומה של היתקשרות חוזית בין התובעת לאגודה, ואין צריך לומר שהתובעת לא פנתה למינהל, טרם הגשת התביעה, ויידעה אותו כי ביטול הקצאת המגרשים, תביא להפרת ההסכם שבינה לבין האגודה (ראו לענין זה: סעיף 15 לתצהיר יצחק ישראלי מטעם המינהל וכן עדות בלאיש בפרוטוקול מיום 19.5.2016, עמ' 23 שורה 26).

...

האומנם השכילה התובעת להוכיח את יסודותיה של עוולת הרשלנות? סבורני כי לא עלתה בידה כזאת.

דומני, על רקע האמור, כי התובעת לא הוכיחה כי עומדת לה, בנסיבות מקרה דנן עילת תביעה המבוססת על התרשלות המינהל.

התוצאה סוף דבר, לאור האמור והמקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן: התביעה נדחית.

בהסכם נקבע כי משרדו של המשיב ייצג את המושב בכל העניינים הקשורים לתביעה שיגיש המושב נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) ונגד הסוכנות היהודית (להלן: הסוכנות) בנוגע לפצוי המגיע למושב בגין הקמתו של איזור תעשיה בשטח בו החזיק המושב שאמור היה לעבור לשימושו המלא של המינהל.

החלטת הביניים הקפיאה, החל מנובמבר 2001 ועד להכרעה הסופית בעתירה, את תהליך יישום החלטות מועצת מקרקעי ישראל (החלטות 717, 727 ו-737), אשר איפשרו למינהל לפצות חקלאים להם הוחכרו אדמות מינהל בתמורה להשבת השטח, בסכומים אשר עלו באופן משמעותי על הסכומים אשר היו משולמים עד ליום זה. בהתאם להחלטת הביניים נקבע הסדר ביניים, אשר איפשר, בין היתר, את השלמתם של הסכמים שהבקשות לגביהם התקבלו במינהל עד ליום 15.11.01.

...

לאחר עיון בבקשת המבקשים על נספחיה החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

עובדה זו בצירוף יתר הנסיבות שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, מובילה למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשים.

אשר על כן הבקשה נדחית.

סמוך לאחר חתימת ההסכם הוגש בג"צ 244/00 המכונה "הקשת המזרחית" וביום 14.11.01 ניתנה החלטה במסגרת צו הביניים המצמצמת את האיסור ליישום החלטה 737 ביחס לישובים אשר תכנית ההרחבה אושרה על ידי המינהל ובתנאים שייקבעו על ידי הוראות המעבר.

בעתירה שהוגשה לבית-משפט זה (בג"ץ 4014/97 מינהל מקרקעי ישראל נ' בארותיים ואח', פ"ד נב(4) 614) קבע בית-המשפט, כי בגדרה של החלטה 737, המשיב הוא הגורם היחיד המוסמך להכריע בשאלת ההיתקשרות עם חוכרי הקרקעות שבבעלותו ואילו היישובים ממלאים תפקיד של ממליצים בלבד.

סמוך למועד זה נודע למושב כי מונה לתובעת מפרק ובפועל נוהלו כנגד התובעת הליכי כנוס מיום 9.10.03 עד ליום 28.1.04.

הליכים אלו לא עלו יפה ומאחר והתובעת סירבה לקבל את הודעת הביטול ועמדה על זכותה להשלים את העבודות, נאלץ המושב להגיש תביעה לצוו מניעה קבוע אשר יאסור על התובעת להכנס למקרקעין ולהפריע לבצוע עבודות הפיתוח מטעם המושב, ת"א (שלום אשקלון) 3613/05.

...

הימנעות התובעת מלצרף ראיות בדבר הסכומים שקיבלה יחד עם עדות חסן כי התובעת קיבלה תשלום בגין הפיתוח והוציאה חשבונית מובילה למסקנה כי הנתבעת הוכיחה את הסכום האמור.

על רקע כל האמור לעיל עולה כי מן הצדק להורות על השבת התשלום בעין שביצעה התובעת, שעה שנשללה ממנה, מחמת מחדליה, האפשרות לקבל החזר על שווי העבודות שביצעה בשטח.

סוף דבר התביעה מתקבלת, הנתבע ישלם לתובעת סך של 390,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

עקב כך נכרת חוזה ביניהם לבין המינהל, שהינו המשיב בתובענה זו, שמטרתו, על פי האמור בו, היא הסדרת היחסים המשפטיים בקשר עם השבת החזקה במקרקעין למינהל, במסגרת הוראות החלטה מס' 666 של מועצת מקרקעי ישראל (נספח א' לתובענה, להלן: "החוזה").

אשר למידת המחויבות של המינהל לבצע את שינוי הייעוד נקבעו ההוראות הבאות: "4.2 המינהל יהיה רשאי לבצע את האמור בפסקה 4.1 בעצמו, ו/או באמצעות מי מטעמו ו/או באמצעות או בעזרת יזמים שיקבלו על עצמם לעסוק בענין זה כנגד קבלת זכות לרכישת זכויות במקרקעין לאחר שינוי יעודם, או כל תמורה אחרת.

יוצא, כי הן לשון החוזה והן תכליתו, הנלמדת מניה וביה מלשונו, מעידות כי מטרתו של החוזה היא יישומה של החלטה מס' 666, באמצעות הסדרת היחסים המשפטיים "החדשים" הנובעים ממנה.

...

במאמר מוסגר אציין, כי גם פסק הדין בעניין "הוד אביב" ניתן על רקע נסיבותיו, ואילו בנסיבות אחרות, בהן כוונת הצדדים מובילה למסקנה שונה, נקבע שיש מקום לאבחנו (השווה: ע"א 5492/04 מצלאוי חברה לבנין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2006(2) 1241 (2006)).

על יסוד המפורט לעיל – דין תביעתם של המבקשים להדחות.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

התאריך האחרון ליישום החלטה 737 ולפתיחת תיק הרחבה במינהל היה 30.11.06 לאחר מועד זה ניתן יהיה להוציא לפועל תוכנית הרחבה רק מכוחה של החלטה 959 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "החלטה 959"), אשר אינה מעניקה הטבות למושב, ואין בה כדי להביא לשיקומו.

על החלת חוק הבוררות על פסק המשקם עמדה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 2876/97 בנק חקלאות לישראל בע"מ נ' משמרת מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ תק-על 97(3), 388, כדלקמן: "אוסיף ואומר כי גם אלמלא עמדה כנגד הבנק טענת מניעות, לא הייתי מוצאת שיש לראות בהחלטה, החלטה בטלה מחמת חריגה מסמכות. סעיף 27לחוק ההסדרים קובע: "על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות". בדיני בוררות נקבע לא אחת כי "מגמת בית המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" (ע"א 823/87דניה סיקוס חברה לבניה נ. ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב (4) 605).

יא.כאשר שוקלים את שאלת הנזק העלול להיגרם כתוצאה מביטול ההסכם עם היזם, ופועל יוצא מכך אי החלת החלטה 737, הרי שהנזק שייגרם לכל חברי המושב, לרבות המבקשים עצמם, רב הוא באופן שהכף נוטה לטובת המשיבים לעניין תובענה זו. התוצאה לאור כל האמור אני דוחה את התביעה, בכפוף לכך שההתחייבות לתשלום של 20,000$ לכל משפחה שלא רכשה מיגרש, תבוצע בפועל.

...

זו אף הסיבה שנקבע תמריץ למקדימים בשיטה של "כל הקודם זוכה". המסקנה הינה כי דרך חלוקת המגרשים כפי שהחליט הועד בשיטת כל הקודם זוכה, אינה שרירותית יותר מהדרך המוצעת ע"י המבקשים דהיינו של הגרלה.

בהתאם לכך אני מורה כי החלטת הוועדה המחוזית מיום 29.11.05 לאשר את תכנית מתאר מ.י. 838 תבוטל, ככל שהיא נוגעת למשקים של העותרים (משק 42 ו-60) לרבות בענין סימון הכביש בחלקה המערבי של הנחלה של משק 42.

יא.כאשר שוקלים את שאלת הנזק העלול להגרם כתוצאה מביטול ההסכם עם היזם, ופועל יוצא מכך אי החלת החלטה 737, הרי שהנזק שייגרם לכל חברי המושב, לרבות המבקשים עצמם, רב הוא באופן שהכף נוטה לטובת המשיבים לעניין תובענה זו. התוצאה לאור כל האמור אני דוחה את התביעה, בכפוף לכך שההתחייבות לתשלום של 20,000$ לכל מישפחה שלא רכשה מגרש, תבוצע בפועל.