ייצור קשר עובד מעביד בחשבוניות אצל חוקר פרטי

הנני מצהיר בזה כי אין כל קשר, ואין כל כוונה ליצור קשר, של עובד ומעביד ביני, ו/או בין העובדים שיועסקו על ידי, לבין חברתכם.

בהתאמה, התמורה שולמה בתמורה לחשבוניות מס שהמציא התובע לאמישראגז ובתוספת מע"מ. ככל הנראה, במהלך השנים התחייב התובע שלא לבצע עבודות פרטיות אצל לקוחות אמישרגז.

הליכים נוספים בין הצדדים בתאריך 28.1.14 הגישו התובע והחברה תביעה לבית משפט השלום בירושלים, בה נטען כי אמישרגז לא שילמה את התמורה המגיעה לתובע בגין עבודות שבוצעו בסך כולל של 378,990 ש"ח. עוד טען התובע כי חקירתו על ידי חוקר פרטי מטעם אמישרגז פגעה בשמו הטוב, ועל כן הוא זכאי לפצוי בסך 30,000 ש"ח. כמו כן הגישה החברה בקשה לבצוע שטר בגין צ'ק שלא כובד בסך 70,380 ש"ח (ת"א 56545-01-14).

יש לקבל את טענתה של אמישרגז בעיניין חירותו לתת שירות ללקוחות נוספים לפיה בהסכם 1995, וכך גם בהסכם 2003, לא נכתב כי התובע מוגבל באופן כלשהוא מבצוע עבודות אצל לקוחות פרטיים.

...

נוכח קביעה זו נדחית התביעה במלואה, לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק וממילא אין התובע זכאי לאף סעד מהסעדים שנתבעו במסגרת תביעתו.

וכפי שציינו לעיל התביעה שכנגד נדחית מאחר ומסמך 95 נותר בתוקף ומעמד התובע הוכח כקבלן עצמאי.

טלקום בע"מ (פורסם בנבו) , בפרט נוכח ההוצאות שנגרמו לנתבעת וההשקעה שלה בהליך,ולאחר ששקלנו בכובד ראש, ישלם התובע שכר טרחת עורך דין הנתבעת אמישראגז בסך 15,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים .אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המערער חידד במסגרת כתב תביעתו ותצהירו כי עבודתו במפעל חברת "ישראמרין" נעשתה דרך חברת ג.א.ש בנייה קלה ומתועשת בע"מ או מי מטעמה, שמנהלה או הבעלים שלה הוא אדם בשם דורון אשר קיבל את המערער לעבודה (ויצוין כי כבר בהודעה שמסר המערער לחוקר המוסד ציין כי עבד אצל אדם ששמו "דורון", ובהתאם היתנהלה חקירת המוסד).

לשיטת בית הדין, "היתנהלות זו כשלעצמה פוגעת אנושות במהימנות" ו"בהיעדר ה'תצהיר' אין בפנינו כל ראיה הקושרת את החשבונית מכביש 6 עם התובע".

להלן עיקר טעמיו לקביעה זו: בטופס התביעה למוסד ציין המערער כי עבד בחברת "ישראמרין", אך בהמשך חזר בו וציין שעבד אצל דורון ו/או בחברת ג.א.ש. בית הדין סבור כי מדובר ב"גרסה מתגלגלת בקשר למעסיק" וכי "קיים הבדל מהותי בין גרסת התובע בטופס התביעה למוסד, הסמוך לקרות האירועים לבין הגרסה בכתב התביעה ובתצהיר", כאשר "שינוי פרטי המעסיק מצביע על חוסר מהימנות". חברת ג.א.ש כלל אינה חברה בע"מ אלא מדובר בעוסק מורשה על שמו של מר גולדנברג.

עוד העיד כי פועליו הגיעו למקום העבודה עם כלי רכב שלו, "או שעובד היה בא עם הרכב שלו והייתי משלם לו הוצאות דלק וכו'". המערער ועדיו כלל לא הזכירו את החזר הוצאות הנסיעה, ומכאן "שמר גולדנברג לא התנהג מול התובע ועדיו, כפי שהתנהג עם עובדיו, לא בתלוש משכורת, לא בהסעה ולא בכלי עבודה. בנסיבות אלה לא הוכח כי היו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין מר גולדנברג. אין חולק כי בתקופה של סוף 2018 העסק שלו עוד עבד בכפר קאסם... אולם כאמור הסרט לא הוצג לו ע"י ב"כ התובע ולא נישאל עליו... וכנראה לא בכדי". מנכ"ל חברת "ישראמרין" אמנם תמך לכאורה בקרות הארוע התאונתי על ריצפת הייצור במפעל החברה, אך לא היו בפיו פרטים ממשיים ומדובר בעדות שמועה שכן לא עבד בחברה במועד הרלוואנטי.

...

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

אנו קובעים כי המערער הוכיח קרות אירוע תאונתי (במנגנון שתואר על ידו) ביום 21.3.18 תוך כדי שעבד במפעלה של חברת "ישראמרין" בכפר קאסם, במהלכו נפגע בשתי רגליו.

בהתחשב בקביעותיו הנחרצות של בית הדין האזורי ביחס לאי מהימנות המערער ועדיו, שוכנענו כי יש להחזיר את התיק למותב אחר, עליו יחליט נשיא בית הדין האזורי.

גרעין הטומן בחובו תנאי שאין בלתו בדבר תשלום שכר בתמורה לבצוע עבודה ובאופן הנגזר ממנה ובלשונו של בית דין זה לאמור: "העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הנה היתקשרות לבצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה" (ראו – עניין מגדה וכן עב"ל (ארצי) 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (29.6.00)) ברוח זו אף נפסק גם כי אופי התשלומים המשולמים כשכר הנו שיקול משמעותי לצורך הגדרת הזכאות לתשלום דמי אבטלה בנסיבות כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 1147/01 מוסטאפא כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.12.03)).

לא הוכח הגרעין המהותי והבסיסי לקיומם של יחסי עבודה – היתקשרות לבצוע עבודה תמורת שכר הנגזר מהעבודה שבוצעה: התובע טען כי החברה שבבעלות אמו, חברת אביאור זפרני בע"מ, "...עוסק שיווק והתקנות של דודי שמש ומערכות סולאריות וחשמל" (הודעת התובע לחוקרת הנתבע, עמ' 1 שורה 8) וכן, כי "... עבודתו בחברה כללה נסיעה אל ספקים רכישת דודי שמש ולאחר מכן נסיעה אל בית הלקוח של החברה והתקנתו" (סעיף 10 לתצהירו).

וכן השאר קוזז מכך שכלפני שנה וחצי חזרתי מארה"ב והייתי בגרעון בבנק ובוצעה עבורי העברה בסך 10,000 לחשבוני הפרטי על מנת לסגור את המינוס שנוצר.

למעשה, די באמור על מנת ללמדנו שגם אם עבד התובע בחברה שבבעלות אמו בהקף כזה או אחר, הדבר נעשה בראש ובראשונה במטרה להשיב חובות שלפי העדויות היו לתובע כלפי אמו כשנערכת ביניהם היתחשבנות והתקזזות כחלק ממערכת היחסים המשפחתית הקרובה ביניהם ולא בהכרח כדי ליצור קשר חוזי שמסדיר מערכת של זכויות וחובות הקיימת במערכת יחסי עבודה.

בהודעת התובע בפני חוקרת הנתבע טען הוא כי "היא (האם - תוספת שלנו – המותב) לא עבדה באותה תקופה אז היא הייתה על תרופות, ..." (עמ' 3, שורה 57) וכן, טען כי "אני הייתי נוהג על הטרנזיט, הייתי עונה לטלפונים, הייתי עוזר בהתקנות או הבאת כלים, כותב תעודות אחראיות וחשבוניות ללקוחות, נוסע לספקים לקנות סחורה, ..." (עמ' 2, שורות 32-34).

מהתצהירים והעדויות עולה כי הוא עבד בחברה בתקופה שעוד קודם לתאונה של התובע (סעיף 11 לתצהיר התובע) והוא המשיך לעבוד גם במועד בו נערכה לתובע חקירה מטעם חוקר הנתבע, בחודש פברואר 2019 (ראו הודעת התובע לחוקרת הנתבע בעמ' 1 שורות 12 עד 14, כשנשאל מי עובד בעסק כיום השיב "אני חושב שיש לה עובד בשם עלי ועוד אחד שהוא בעיקר נהג ...") זאת ועוד, בעוד שהתובע טען שהלקוח אצלו בוצעה העבודה ביום קרות התאונה היה "אילן דולב" (הודעת התובע בעמ' 3 לפרו' שורות 63 עד 70), גם הוא לא זומן לעדות לתמוך בגירסת התובע.

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שלפנינו.

הנה כי כן ועל יסוד המפורט לעיל, שוכנענו כי לא ניתן לומר שהתקיימה כאן מערכת של יחסי עבודה.

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, נקבע בזאת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי היה עובד כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי.

לפיכך, אין מנוס מלדחות את התביעה.

ניתוח אלקטיבי חוסה תחת חוק דמי מחלה, תשל"ז- 1976 (1) אמנם התובעת לא צרפה כל אסמכתא על עצם הביקור בחודש יוני 2019 אצל רופא עיניים, אשר לשיטתה, בעקבות המלצתו, נדרשה לעבור את הניתוח ביום 11.7.2019; ובלשונה "אני הלכתי לרופא עיניים ביוני והוא קבע לי שיש לי בעיה איזה לקות ראיה שמצריכה טפול כי לא יכולתי לנהוג ולעשות דבר.. לא הרגשתי טוב והיה את נושא ניתוח העיניים והיה את רצף הדברים...זה היה ניתוח, לא חרום, יזום. בגלל לקות ראיה שהרגשתי..." (ע' 9 ש' 1-16).

לטענת החברה, התובעת עבדה עד ליום 8.7.2019 - מועד נתוק יחסי עובד מעסיק.

כידוע, לא פעם מקבלים עובדים מכשיר טלפון סלולארי מהעבודה- הטבה שניתנת ללא מעט עובדים על ידי מעסיקיהם, הן במיגזר הצבורי והן במיגזר הפרטי, ולא רק לאותם עובדים הממלאים תפקידים שנדרשת עבורם זמינות גבוהה למעסיק וללקוחותיו, כדוגמת אנשי מכירות ואנשי שיווק.

לפיכך, לעמדתנו, למעט מקרים יוצאי דופן, מעסיק אינו יכול ליטול באופן חד צדדי את מספר הטלפון האישי של אותו עובד, אשר מהוה מעין תנאי שחלחל לחוזה עבודתו, שכן הוא מזוהה עם המספר על ידי סביבתו הקרובה והרחוקה, וכך ניתן ליצור קשר עמו (בשינויים המחויבים, ראו מחלוקת שנתגלעה בין חברת תיקשורת לבין עובד אשר סיים את העסקתו בשורותיה, לגבי הזכות לנהל את דף הפייסבוק (סעש (ת"א) 46976-09-17 ערוץ 10 החדש בע"מ – גיא לרר (מיום 22.4.2018).

התרשמנו כי החברה ביקשה לשמש הן החוקר, הן השופט והן התליין, כך שחלף פנייה לבית הדין בעיניין קו הטלפון כמו גם בעיניין המחשב, היא בחרה לעשות דין לעצמה ב(עצם) נתוק קו הטלפון, ב (עצם) הפנייה למישטרה וכן בקיזוז מלוא הכספים בשכרה האחרון, לרבות שלילת פצויי פיטורים, על מנת שהתובעת "תירדוף" אחריה.

(3) וזה העיקר, המחשב אשר נבדק על ידי המומחה אינו המחשב אשר נרכש על ידי החברה לטובת התובעת לכאורה (נת/12), כך שקשה להלום את עמדת החברה בעיניין זה. גירסתו של יוסי בענין אינה משכנעת (ע' 26 ש' 18-23), בפרט שלא ביקש להציג חשבונית תקינה אחרת ועת טען בבית הדין כי "לא יודע באיזה חברה קניתי". נוכח העובדה כי אין מדובר באותו מחשב איננו סבורים כי יש לזקוף לחובת התובעת את אי זמונו של המומחה לעדות (ע' 31 ש' 31-36).

...

כך ובנוסף, לא מצאנו הוראות ו/או הנחיות ו/או התראות מצד החברה לאורך כל התקופה כי על התובעת לעבור לתוכנה מסוימת וכי זו אינה עושה כן. אמנם החברה הציגה מאזן בוחן לשנת 2019 (נ/17) אך לא מצאנו קשר בין מאזן הבוחן לבין עבודתה של התובעת ו/או התנהלותה בעניין.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל החברה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מהיום: א. פיצוי בעד פיטורים שלא כדין בסך של 8,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית, על כל סעדיה.

במקביל אני עובדת במאפייה כל הזמן אצל אבא שלי עבדתי באנטרנט מקדמת את המקום בפייסבוק.

לגבי החלפתה, בחופשת הלידה הראשונה והשנייה, העידה התובעת: "בלידה הראשונה זה היה בעלי. בלידה השנייה היה קורונה, אז העבודה התחלקה בין העובדים וחלק מהעבודה שלי לא נעשתה בכלל. האתר לא כל כך עבד". ועוד העידה כי לפני 2018 בעלה עבד בעסק וביצע משלוחי דואר, שילם חשבוניות מול רו"ח והינה"ח. לדבריה, לבעלה לא היו שעות עבודה קבועות.

נוי חזרה לעבודה באמצע שנת 2019, ואני הועברתי לעבודה בתור שליח בין היתר שליחות מוצרי החברה ללקוחות פרטיים.

כפי שהוסבר בהקשר זה בפסיקה: "כבר נקבע כי בענפי הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית, לרבות קירבה בין הורים לילדים, אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של הווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת.

עם זאת, הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות.

בשאלון ציינה "ניהול עובדים וקשר עם ספקים". גם לחוקר אמרה שבעסק האופה מבגדד היא עוסקת באחריות על ספקים וניהול עובדים.

...

סיכומו של דבר, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין "האופה מבגדד" שהיא חברה שאביה הוא אחד מהבעלים שלה.

אין מנוס אלא לדחות את התביעות בתיקים המאוחדים.