התובעים עתרו בתביעתם להורות לנתבע, עו"ד במקצועו, לפצותם בסך של 430,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה ממעשה זיוף ותרמית שבוצע על ידי הצדדים השלישיים 1 ו - 4, בקשר עם עסקת מכר דירה בה ייצג אותם.
התובעים טענו, כי כתוצאה מרשלנות הנתבע נגרמו להם נזקים בסך כולל של 430,000 ₪ - סך של 290,000 ₪ בגין ערך הדירה לפי חוות דעת השמאי מטעמם, סך של 30,000 ₪, על פי אומדן, בגין אובדן רווחים מהשכרת הדירה, החל מסוף שנת 2017, סך של 10,000 ₪ בגין כספים שהשקיעו כדי להכשיר את הדירה, כמפורט בכתב התביעה שהגישו בבית המשפט לתביעות קטנות, וסך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
מאחר ורישום הזכויות בנכס הושלם, ברור כי הוצג אישור מעין זה. מנגד, לצורך רישום הזכויות בנכס לא נדרשים אישורים של חברת החשמל ותאגיד המים וממילא, אין זה מתפקידו של עורך הדין המייצג קונה בעסקת מכר לפנות לגורמים אלה.
עוד נפסק, כי החובה המוטלת על עורך הדין אינה להשגת התוצאה, כי אם לעשיית המאמץ הדרוש לשם כך (ת"א (מחוזי - חיפה) 907/05 מרקו נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (5.9.2010), ע"א 4025/91 יצחק צבי נגד ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784, 789).
פרטי העסקה לא העלו חשד, טיב הזכויות אושר לאחר בדיקה במירשם המקרקעין, זהות באת כוח הקונה נבדקה בפנקס לישכת עורכי הדין ובשיחת טלפון, המסמכים שהומצאו נערכו כנדרש וכללו מסמכים אותנטיים, דוגמאת עותק צלומי צבעוני של תעודת הזהות של בנימין, ונושא הארכת חוזה החכירה טופל בתנאי ההסכם.
...
לכן, אני דוחה את טענות התובעים במישור זה.
סיכומו של דבר, התובעים והנתבע נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מכוון ומודע מצד פאינה ומנשירוב, שנעשה במטרה לגזול את כספי התובעים.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.