ג. של כתב ההיתחייבות נכתב כי "כתב התחייבות לשיפוי זה ייכנס לתוקף עם חתימתך על עותק הימנו ומסירת העותק החתום לידי החברה".
לאור כתב השיפוי וכתבי הטענות של הצדדים, השאלות שבמחלוקת הנן:
האם כתב השיפוי ניכנס לתוקף;
האם עורך הדין של הנתבעת הודיע לתובע שהוא אינו יכול להמשיך לייצגו מחמת ניגוד עניינים;
האם שכר הטירחה ששילם התובע לעורך הדין ששכר באופן פרטי הנו סביר.
נראה כי הנתבעת ביקשה לנצל בדיעבד את העובדה כי לא נותר בידי התובע עותק עליו גם הוא חתום, וכששלח לה בתמימותו (לבקשת היועמ"שית הפנימית שלה) בשנת 2021 את העותק שבידו, שהיה כאמור חתום ע"י הנתבעת בלבד, ניצלה הנתבעת את תמימות התובע (שברי כי היה יכול לחתום על העותק שבידו גם רגע לפני שליחתו לנתבעת.
ואמנם, בו ביום, 4.12.19, שלח התובע פניה במייל לנתבעת (נספח 6) לשפותו בהתאם לכתב השיפוי לגבי ההוצאות המשפטיות שיהיו לו עקב הצורך לשכור עורך דין אחר לייצגו, מחמת ניגוד העניינים של עו"ד גזית.
...
לעניין גובה שכר הטרחה ששילם התובע לעו"ד בדנר, והיותו בגדר הוצאות התדיינות סבירות, אני קובעת כי הסכום ששולם אינו חורג מהמקובל בהתחשב בהיקפו הגדול של התיק; מספר הנאשמים (7) וריבוי העדים (כתב האישום מונה 16 ע"ת), המשליכים במישרין על כמות החומר הראייתי ומשך ההתדיינות; היות ההליך כולל נושאים שבמומחיות מקצועית, כאשר עוה"ד המייצגים בתחום זה נמנים על קבוצה לא גדולה של עורכי דין שהתמחו בייצוג עבירות צווארון לבן בכלל ועבירות בתחום איכות הסביבה בפרט.
במכלול הנסיבות אני קובעת כי הסכום ששולם ע"י התובע לעו"ד בדנר (בהתאם להסכם שכ"ט נספח 5 וחשבוניות נספח 7) הינו בגדר הוצאות התדיינות סבירות.
יצויין, כי מעדות אביטוב עלה, שהסכומים ששולמו לעו"ד גזית עבורו ייצוגו של אביטוב בשני התיקים הקשורים בנתבעת הגיעו למאות אלפי ₪ אשר חלקם שולמו ע"י הנתבעת וחלקם ע"י אביטוב עצמו, שהתעייף מלריב עם הנתבעת בעניין זה.
לפיכך אני קובעת כי התקיימו כל התנאים של כתב השיפוי ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 60,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועדי התשלום של כל אחת מהחשבוניות בנספח 7 ועד לתשלום בפועל, וכן אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.