ייצוג משפטי של הנתבעת בלבד

לטענת הנתבע, בנסיבות אלה הוא נאלץ לחתום בעצמו וללא ייצוג משפטי על מסמכים שהתובע ובא כוחו מסרו לו, מבלי שקרא אותם.

כאמור לעיל, התובע ידע כי עו"ד תשובה מייצגת את היזם, אך בחר לנהל מו"מ נפרד עם הנתבע ולחתום עמו בלבד על מסמכים שלא בנוכחותה של עו"ד תשובה וללא ידיעתה.

למרות זאת, התובע הציג הצהרה בחתימתם של הנתבעים בלבד ולא של נאור, שנחתמה לכאורה יום לאחר חתימת הסכם המכר המחייב אך נראה שנוסחה קודם לכן, שלפיה הוראות ההסכם הראשון מיום 23.8.2007 הן המחייבות את התובע והנתבעים וגוברות על הוראות ההסכם שנחתם עם היזם ביום 22.10.2007.

...

לפיכך אני קובע כי דרוש תחשיב נוסף של סכומי ההצמדה והריבית.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בגין יתרת ההלוואה, אך קובע כי הסכום הסופי שעל הנתבעים לשלם בגינה ייקבע לאחר שתוגש מטעם התובע פסיקתה הכוללת תחשיב של סכומי ההצמדה והריבית לפי הסכם ההלוואה אשר תועבר לתשובת הנתבעים.

סיכום והוצאות התביעה שהוגשה על סך 2,754,657 ₪ נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה כמפורט להלן: התביעה בגין הפרת ההתחייבויות הנוגעות לדירה נדחית במלואה, והתביעה בגין יתרת ההלוואה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעים לשלם לתובע את יתרת קרן החוב שלא שולמה בסך של 16,600 ₪, בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית שנקבעו בהסכם ההלוואה.

ג. של כתב ההיתחייבות נכתב כי "כתב התחייבות לשיפוי זה ייכנס לתוקף עם חתימתך על עותק הימנו ומסירת העותק החתום לידי החברה". לאור כתב השיפוי וכתבי הטענות של הצדדים, השאלות שבמחלוקת הנן: האם כתב השיפוי ניכנס לתוקף; האם עורך הדין של הנתבעת הודיע לתובע שהוא אינו יכול להמשיך לייצגו מחמת ניגוד עניינים; האם שכר הטירחה ששילם התובע לעורך הדין ששכר באופן פרטי הנו סביר.

נראה כי הנתבעת ביקשה לנצל בדיעבד את העובדה כי לא נותר בידי התובע עותק עליו גם הוא חתום, וכששלח לה בתמימותו (לבקשת היועמ"שית הפנימית שלה) בשנת 2021 את העותק שבידו, שהיה כאמור חתום ע"י הנתבעת בלבד, ניצלה הנתבעת את תמימות התובע (שברי כי היה יכול לחתום על העותק שבידו גם רגע לפני שליחתו לנתבעת.

ואמנם, בו ביום, 4.12.19, שלח התובע פניה במייל לנתבעת (נספח 6) לשפותו בהתאם לכתב השיפוי לגבי ההוצאות המשפטיות שיהיו לו עקב הצורך לשכור עורך דין אחר לייצגו, מחמת ניגוד העניינים של עו"ד גזית.

...

לעניין גובה שכר הטרחה ששילם התובע לעו"ד בדנר, והיותו בגדר הוצאות התדיינות סבירות, אני קובעת כי הסכום ששולם אינו חורג מהמקובל בהתחשב בהיקפו הגדול של התיק; מספר הנאשמים (7) וריבוי העדים (כתב האישום מונה 16 ע"ת), המשליכים במישרין על כמות החומר הראייתי ומשך ההתדיינות; היות ההליך כולל נושאים שבמומחיות מקצועית, כאשר עוה"ד המייצגים בתחום זה נמנים על קבוצה לא גדולה של עורכי דין שהתמחו בייצוג עבירות צווארון לבן בכלל ועבירות בתחום איכות הסביבה בפרט.

במכלול הנסיבות אני קובעת כי הסכום ששולם ע"י התובע לעו"ד בדנר (בהתאם להסכם שכ"ט נספח 5 וחשבוניות נספח 7) הינו בגדר הוצאות התדיינות סבירות.

יצויין, כי מעדות אביטוב עלה, שהסכומים ששולמו לעו"ד גזית עבורו ייצוגו של אביטוב בשני התיקים הקשורים בנתבעת הגיעו למאות אלפי ₪ אשר חלקם שולמו ע"י הנתבעת וחלקם ע"י אביטוב עצמו, שהתעייף מלריב עם הנתבעת בעניין זה. לפיכך אני קובעת כי התקיימו כל התנאים של כתב השיפוי ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 60,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועדי התשלום של כל אחת מהחשבוניות בנספח 7 ועד לתשלום בפועל, וכן אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

ההליכים נמשכו בעיקר בעטיים של הנתבע והבנים בחוסר תום לב מובהק על מנת ליגרור אותה משך שנים בהליכים משפטיים שתכליתם לפגוע בה כלכלית ורגשית.

הסבר התובעת שלא ידעה שהיא יכולה לעתור בתביעה לגירושין שכן זהו תפקידו של הגבר אינו מניח את הדעת, בפרט מקום בו היה בידה להשיג את הידע הנידרש שכן בין הצדדים התנהלו הליכים ומו"מ (עד שנת 2016), היה לה ייצוג משפטי והיותה מיודדת עם הרב ר. (פרוט', עמ' 23 שורה 33; עמ' 24 שורות 1-29, 34; עמ' 25 שורות 1-6).

הנכס היחיד שגולה לה בהודעת ב"כ הנתבע בדיון מיום 17.7.17 הינו סך $180,000,000 אשר היה לנתבע בחשבון בנק בשוויץ וממנו שולם כמס או כקנס לרשויות המס בארה"ב סך $90,000,000; תשלום המס לרשויות בארה"ב בוצעה לאחר מועד הקרע, קרי לפחות 12 שנים ממועד נשואי הצדדים; טענה זו נטענה ע"י בנו של הנתבע (ולא על ידי הנתבע) אשר אין לו מידע אישי בעיניין וגם לא ראה ראיות; $90,000,000 הנותרים אינם כלל הנכסים המשותפים, כי אם נכס אחד מיני רבים אשר חמק מניסיון הנתבע להסתיר את נכסיו; העיסקאות שהינן בבחינת "קצה הקרחון" בלבד, מעידים על חלק קטן מכלל נכסי הנתבע בתקופה הרלוואנטית; התובעת עותרת, כי מדובר בנכס משותף וכי ייפסק לה $45,000,000 (מחצית הסכום).

...

מסקנה זו גם מתחזקת מעדותו של א., לפיה בתקופה הקובעת לא החזיק הנתבע נכסי נדל"ן בניו יורק (פרוט', עמ' 47 שורות 28-35; עמ' 56 שורות 19-30; סעיפים 6-8 לתצהירו), אשר לא נסתרה ומהימנה עלי.

לא שוכנעתי שיש בכך ממש.

לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הוכיחה תביעתה הרכושית והיא נדחית.

המחלוקת הפרשנית אשר התגלעה בין הצדדים עניינה בשלושה פרמטרים: "בסוף ההליך", "מכל סכום אשר יתקבל" ו-"רשום על שם הנתבע בלבד". אין חולק כי ההסכם, הן החלק המודפס והן התוספת בכתב היד, הוכנו, נוסחו ונכתבו על ידי התובע (פרוטוקול העיקולים עמ' 3 ש' 19-20; וכן באותו עמוד ש' 27-28).

התרשמתי כי לאחר שניתן פסק הדין בעירעור, התובע היה נכון להמשיך את ייצוגה המשפטי של הנתבעת בביהמ"ש לעינייני מישפחה.

...

בהסכם שנחתם בין הצדדים בתאריך 10/06/13 הוסכם, בין היתר, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "ההסכם").

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

משכך אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח את רכיב ההוצאות בתביעתו.

סוף דבר: על כל האמור - התביעה נדחית.

בהחלטה מאותו יום קבעתי כי ההחלטה מיום 14.3.2023 ברורה, לא נידרשות לה הבהרות ויש לפעול על פיה; וכי עם כל ההבנה לכך שהתובע אינו מיוצג, אין בית המשפט משמש כיועץ משפטי לתובע (ויוער כי אין זו הפעם הראשונה במהלך חיי התיק, שבה התובע נקט בדרך זו של בקשת הבהרה שאינה אלא התפלמסות עם בית המשפט וטיעונים כנגד החלטתו.

בכל הקשור לגב' אשכנזי אזכיר שוב בהקשר זה, כי, בין היתר, על פי טענות התובע, בין הנתבע לבין הגב' אשכנזי - אחותו של הנתבע, זוגתו לשעבר של התובע ואם בנו - נערך הסכם מתנה שעל פיו הזכויות בדירה הן של הגב' אשכנזי, שאף החזיקה בדירה שנים רבות עד שהנתבע השתלט, לפי הטענה, שלא כדין על הדירה.

אעיר כי לא ראיתי לכפות על התובע לצרף הגב' אשכנזי והגב' אקופניק כנתבעות בנגוד לרצונו של התובע, ומה גם שאין די בצירופן בלבד אלא יש לערוך כתב תביעה מתאים.

...

נחיצותם של צדדים אלה להליך בנסיבות העניין, ברורה אפוא מכל המקובץ; וכפי שציינה כבוד סגנית הנשיא השופטת שבח, קשה להעלות על הדעת ניהולו של הליך משפטי שבו מבקש התובע להצהיר על זכותו בדירה, כשהגב' אשכנזי ויורשי אדג'נסקי אינם צד לו. בנוסף, התובע בכתב התביעה המתוקן החדש תובע לחלופין סעד כספי מבלי שציין מהו סכום הסעד הכספי ומטבע הדברים גם לא שילם אגרה בגינו.

על פניו אפוא, במצב דברים זה אילו התקבלה הבקשה והתביעה הייתה נדונה על פי כתב התביעה המתוקן החדש, לא ניתן היה להיעתר לסעד של פיצוי כספי.

סוף דבר התוצאה היא שאיני נעתרת לתיקון כתב התביעה, ומורה על מחיקת התביעה.