ייצוג מול משרד החינוך על ידי עורך דין

הנתבעת הנו משרד עורכי דין אשר ייצג מספר אנשים בתלונה שהגיש בשמם למשרד החינוך נגד התובע.

סבור אני שיש לברר בעימות ישיר בין התובע לביו לקוחות הנתבע לאחר שמיעת ראיות האם להם אכן עומדות ההגנות הנקובות חוק לשון הרע, במיוחד לאור מכתבו של עו"ד עדי נועם ממשרד החינוך מיום 19.7.17, בו נכתב כדלקמן: "הפניה שבסמך הועברה להתייחסות הח"מ, ועם השלמת הבירורים למול הגורמים המקצועיים הרלוואנטיים, הרינו להשיבך כדלקמן:

חיסיון עו"ד ולקוח: סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 קובעי כי: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם.

...

בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובע בהיותה חסרת תוחלת, וכי בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעת התובע במלואה, למרות שסבר שהאמור במכתב הינו לשון הרע, וכי ההגנות עליהן עמד בית המשפט לתביעות קטנות עומדות גם להורים.

במקרה שלפנינו מדובר במכתב תלונה, אשר לפי דברי כב' הרשמת הבכיר פריי יש בו משום לשון הרע, ומוציאי לשון הרע מבקשים להסתתר מאחורי החיסיון שבין עו"ד ולקוח, בבחינת "מכה רעהו בסתר". סבור אני שחיסיון עו"ד לקוח לא בא כדי לשמש מקום מסתור למוציאי לשון הרע או למי שנטען כנגדו שביצע עוולה בנזיקין או למי שיש כנגדו עילת תביעה אזרחית, שכן זכותו של התובע לדעת מי הם אלו שניסו לפגוע בו, ולהגיש נגדם תביעה בהתאם לשיקול דעתו, זאת במיוחד כאשר לפי טענות הנתבע לא מדובר בהוצאת לשון הרע, שכן לקוחותיו נהנים מההגנות הנקובות בחוק איסור לשון הרע.

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לקבל את תביעת התובע, ועל הנתבע לגלות לתובע מי הם לקוחותיו אשר בשמם שלח למשרד החינוך את מכתבו מיום 11.5.2017.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: על הנתבע למסור לתובע בכתב בתוך 15 יום מיום מתן פסק הדין את פרטי לקוחותיו (לרבות שמות, מס' ת.ז. וכתובות) אשר בשמם שלח את המכתב מיום 11.5.2017 למשרד החינוך נגד התובע; לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

עוד נכתב כי המשך התיקצוב יתבצע בהתאם לשיקול דעת הגורמים המוסמכים במשרד החינוך ובהתאם לנתונים ומסמכים שיוצגו על ידי הבעלות.

בעוד שבדיון התחייבה הבעלות להעביר לקופת הנאמן הזמני סך של 100,000 ₪ הרי שהימים שלאחר הדיון נוצלו על ידה למשא ומתן מול הגברת קאסם ו-49 המורות ומול מבקשת הפרוק, כדי להגיע להסדרים מותנים, שיבוצעו רק לאחר ביטול ההליך.

בנוסף, קיים חוב כלפי ששת המורות המיוצגות על ידי עורך דין מחאג'נה בגובה של כ-550,000 ₪ וכן קיים חוב כלפי גב' רג'בי בסך של כ-150,000 ₪.

...

ב"כ הממונה הציעה לחזור למתווה עליו סוכם בדיון מיום 4.4.21 ובמידה ואין הסכמה לכך מצד הבעלות, יש לדחות את הבקשה שכן החברה מצויה בהליך קולקטיבי של חדלות פירעון וניסיון להגיע להסדרים פרטניים פוגע בעיקרון השוויון בין הנושים ומהווה העדפת נושים פסולה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת החברה לביטול ההליך.

סוף דבר לאור כל האמור, ומבלי להתעלם מן האינטרס הציבורי של המשך הפעלת בית הספר או במציאת פתרון ל-600 התלמידים, אין מקום לקבלת הבקשה לביטול ההליך, כמו גם ביטול מינוי הנאמן הזמני.

בקליפת אגוז ייאמר כי הצדדים היו בעלי מניות בחברה שהפעילה מעון לבעלי מוגבלויות במתכונת של פנימייה ובית ספר לחינוך מיוחד, מעון דרור-ירכא בע"מ, שהוקם על ידי אבותיהם (להלן גם: מעון דרור או המעון המקורי); בין הצדדים נתגלעו סכסוכים רבים שהתבררו לפני מספר שופטים במספר הליכים משך שנים ארוכות; אין חולק כי במסגרת התביעות שהוגשו בת.א 46827-11-11 (להלן: התיק העקרי) ובתנ"ג 26296-03-15 (המהוים רק חלק מהתביעות שנוהלו ביניהם), הגיעו הצדדים להסכמי פשרה ביניהם, שעיקרם כי פעילות המעון המקורי תחולק לשניים באמצעות נאמנים מטעם הצדדים.

ביום 13/5/2020 היתקיימה אסיפה של הנהלת מעון דרור בה נכחו נוהאד ואליף שעניינה: "הפרדת בעלויות בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16.2.2019". בפרוטוקול הישיבה נכתב כי הישיבה נועדה לידון ולקבל החלטה בעיניין הפרדת הבעלות בחברת מעון דרור, והעברת מסגרת מעון יום טפולי לחברת מעון אליף; לעניין תהליך ההפרדה נקבע: "לאחר הפיצול בין הבעלים, בקשת העברת מסגרת יום לימודים ארוך אשר מפוקחת על ידי משרד הרווחה לחברת אליף. יש לפנות למועצה המקומית ירכא לבקש ייפוי כוח חדש ועדכני על שם מעון אליף לצורך המשך היתקשרות מול משר הרווחה". בחודש מאי 2020 נחתם בין הצדדים "הסכם הדדיות", אשר אינו נושא תאריך, אולם על פי תוכנו, ההסכמה הגיעה לאחר הפרדתו של מעון דרור לשני מעונות, ותוכנו כדלהלן: "מוסכם כי אין במסמך זה על מנת לגרוע את לפגוע בפסקי הדין ובהסכמות שניתנו וגובשו בין הצדדים או בטענות ו/או זכויות הצדדים.

אליף ציין כי הבורר מונה ביום 14/6/21 על ידי ראש לישכת עורכי הדין בהתייעצות עם ועדה בראשות שופטת, לאחר בחינתו של פסק הדין בתיק העקרי; פנייתו של נוהאד ללישכת עורכי הדין לביטול הבוררות נדחתה לאחר היתייעצות נוספת בנידון; גם לאחר החלטה זו, נימנע נוהאד מהגשת בקשה לצוו מניעה כלשהוא; יתרה מכך, במהלך כל התקופה הגיש נוהאד בקשות שונות לבורר, לרבות בקשה למתן אורכה להגשת כתב הגנה ובקשה לדחיית מועד הדיון.

משנדרש נוהאד להתכתביות מיום 29/4/21 עם עו"ד איאד פראג' שייצג אותו, ואשר כתב לעו"ד נאמן כי פנה לנוהאד לקבל את הסכמתו להעברת הילדים, השיב כי אינו מכיר את המסמך, באמרו "אין דבר כזה" (אל/1), וגם בהמשך עמד על כך באמרו "שום מיסמך לא קבלתי מעו"ד איאד פראג'... שום מיסמך" (עמ' 65, ש' 20- עמ' 66, ש' 19; עמ' 72, ש' 10- 17; עמ' 89, ש' 3- 17); לשאלה מדוע לא הייתה היתנגדות להעביר למעון אליף 10 ילדים נוספים אם הפיצול הושלם כטענתו בחודש דצמבר 19', השיב כי לאחר השלמת הפיצול בדצמבר 19' הוציא משרד הרווחה ילדים ממעון אליף עקב טפול לא נכון, וחיפש מוסדות אחרים; בסופו של יום פנה לנוהאד והודיע לו "אתם צריכים לקבל 6 ילדים"; לשאלה מי חיפש את המוסדות, השיב "משרד הרווחה, הפיקוח", ולכן לדבריו, הוא לא היתנגד (עמ' 73, ש' 8- עמ' 74, ש' 2).

...

בין השאר נקבע כדלהלן: "לא נפלה אפוא כל שגגה בידי בית המשפט המחוזי אשר בחן כהלכה האם עמדו המבקשים בנטל המוגבר החל עליהם כאמור. בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי ניתנה הדעת בהרחבה למערכת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, בראי הוראות הדין, משמצא כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. מדובר במסקנה מנומקת ומפורטת שניתנה לאחר ניתוח הנתונים העובדתיים שהתבררו לפני בית המשפט אשר לא מצאתי להתערב בה. גם אין לקבל את טענת המבקש כי לא היה מקום שבית המשפט ידון בבקשה ללא שמיעת עדויות, משמדובר בסוגיה שעניינה ניהול המשפט ודרכי הדיון המסורה מטבע הדברים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית". לאחר דברים אלה נשמעו ראיות הצדדים בתיק זה. כפי שנקבע גם בהחלטה, נוהאד הגיש תביעה לביטול הליכי הבוררות בטענה כי לא נכרת הסכם בוררות וכן מחמת חוסר סמכות של הבורר; לחלופין טען כי מטרתו של הסכם הפשרה בכלל ושל סעיף 6 בפרט – פיצול החברה - הוגשמה ואין עוד צורך במינויו של שופט מחוזי בדימוס.

בנתונים אלה, אף שמדובר בעניין שנוי במחלוקת, ויש ממש גם בטיעוניהם המשפטיים של נוהאד, באתי לכלל מסקנה, גם לאחר שמיעת הראיות, כי הלשון שנקטו הצדדים בהסכם הפשרה בדבר מינויו של שופט בדימוס שיבצע את הפיצול, מלמדת על מתן סמכויות ביצוע נרחבות, וממילא גם מתן החלטות ביניים, שיש בהן כדי לקדם את הפיצול, בין השאר בדרך של העברת כספים, דהיינו צווי עשה.

משוא פנים גם דין טענתו של נוהאד כי איבד את האמון בבורר – להידחות.

וכך נכתב בהחלטה מיום 18/12/21: "אשר לטיעוניו החלופיים של נוהאד, כי משניתנה החלטת הבורר בבקשה לסעד זמני, ומשדחה הבורר את בקשותיו לדחיית דיון וכיוצא בזה, הוא איבד את אמונו בבורר, גם הסיכוי לקבלת טיעונים אלה אינו גבוה. זאת, באין מחלוקת כי הבורר נעתר לבקשת הדחייה הראשונה שהגיש נוהאד, בחן בתשומת לב רבה את בקשתו השנייה של אליף, דחה אותה לגופו של עניין לאחר ששמע את טיעוניו של נוהאד, ועוד". סוף דבר נוכח כל המקובץ לעיל, תביעתו של נוהאד נדחית איפוא.

אישום ראשון בשנת הלימודים תשפ"א הגישו הנאשמים בקשה למשרד החינוך לאישור חינוך ביתי עבור בנותיהם.

ככל שהנאשמים רצו להיות מיוצגים על ידי עורך דין היה עליהם לעשות כן ללא קשר לעבירות המיוחסות להם כפי שעשו עובר לדיון האחרון שהתקיים.

יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי זכות הייצוג ככל זכות, אינה מוחלטת אלא זכות יחסית ואין היא חלה בהכרח בכל מקרה שבו הפרט נידרש להליכים או פעולות אל מול מי מרשויות המדינה.

...

אשר על כן, אני דוחה את טענת הנאשמים בעניין זה. על חוק לימוד חובה חוק לימוד חובה קובע כי לכל ילד חייבת להיות מסגרת לימודית מוכרת החל מגיל 3 ועד לכיתה י"ב. על פי הוראות החוק הרי שיש חובת רישום למוסד חינוכי, חובה זו מוטלת על הורי הילד, זהו הכלל הקבוע בהוראות החוק.

סיכום אשר על כן, נוכח כל האמור אני דוחה את טענת הנאשמים לביטול כתב אישום בשל טענות של הגנה מן הצדק.

עוד ציין המערער כי ביום 17.5.2023 הופיע כמייצג במסגרת הליך שבו ייצג גם משרד עורכי דין שבעלה של השופטת גורביץ עובדיה נימנה עם שותפיו.

בית המשפט ציין כי חלק מטענות המערער הוכרעו בעבר במסגרת הדיון בבקשות פסלות קודמות, ומשכך בשלב זה יש להדרש רק לטענות חדשות: הטענה לפסלות מחמת ניקיון הדעת והטענה בעיניין הייצוג מול משרדו של בעלה של השופטת ביום 17.5.2023.

כמו כן צוין כי הטענה בעיניין משרדו של בעלה של השופטת גורביץ עובדיה הועלתה על ידי המערער בבקשת פסלות קודמת, בהתייחס להליכים שלטענת המערער הסתיימו בשנת 2019, וכי המערער לא צירף אסמכתא לטענתו בדבר ייצוג בהליך ביום 17.5.2023 ולא הסביר מדוע הייצוג מקים עניין כספי ממשי.

לשלמות התמונה יצוין כי ביום 24.1.2024, יומיים לאחר הגשת העירעור שלפניי, ניתן בהליך נושא העירעור פסק דין שבו הורה בית המשפט על השהיית האפוטרופסות של המערער בנוגע לעינייני החינוך והבריאות של הקטינים.

...

מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו עומד המערער על טענתו כי החלטות הביניים שנתן המותב על פני תקופה ממושכת מובילות למסקנה שדעתו ננעלה בנוגע לתוצאת ההליך.

בית המשפט ציין, בין היתר, כי ההשהיה אינה קצובה בזמן אך ניתן יהיה לבטלה ככל שמצבם של הקטינים ישתפר והמערער יתחיל לשתף פעולה בהקשר זה. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.