ייצוג בתביעה לביטוח לאומי לקבלת תשלום גמלת שמירת הריון

כאשר קיימת תעודה רפואית המאשרת את הצורך בהפסקת העבודה, נקודת המוצא העובדתית היא שמתקיימים יתר התנאים לקבלת גמלת שמירת היריון – "האישור הרפואי בתביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון יש לו מעמד כבד משקל, בדומה לתעודת אי כושר בתאונה בעבודה (עב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי – לימור גבאי עבודה ועוד תקליטור 22, עבודה ארצי, כרך לג(22), 31). האישור יוצר חזקה הנתנת אומנם לסתירה, של קיום התנאים המצדיקים שמירת הריון" (עבל (ארצי) 1087/04‏ המוסד לביטוח לאומי נ' אסנת יוקר, פס' 8(ב) (2.3.05)).

התובעת מיוצגת ע"י ב"כ מהלישכה לסיוע משפטי, משכך אין צו להוצאות.

...

אף אנו לא מצאנו טעם לחרוג מחוות דעת המומחה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

ביום 5.6.16 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון.

ביום 3.8.16 התובעת ילדה בן. בהתאם להנחיה שקבלה התובעת מהנתבע, התובעת הגישה ביום 5.8.16 (לאחר הלידה) תביעה חוזרת לתשלום גמלת שמירת הריון, כמו כן, ביום 7.8.16 התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי לידה.

העובדה שהתובעת מינתה רואה חשבון מייצג על מנת שיטפל בהסדרת המעמד, אינה מפחיתה את אחריותה, וטענות התובעת בעיניין אי הסדרת מעמדה במועד בשל רשלנות המייצג- צריכות להיות מופנות כלפי המייצג ולא כלפי הנתבע.

...

לאור האמור ובשים לב לכך כי היום הקובע לצורך קבלת גמלת שמירת הריון הינו יום היציאה לשמירת ההריון, מקובלת עליי עמדת הנתבע שלפיה אין גם מקום לאשר את גמלת שמירת ההריון מטעמי צדק החל מיום 19.6.16 (מועד הנפקת המכתב הראשון על ידי הנתבע).

אשר על כן, התביעה לתשלום גמלת שמירת ההריון מכח תקנות ההענקות- נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

רקע עובדתי תביעת התובעת להכיר בשמירת הריונה כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בהחלטה מיום 8.6.18 בטענה, כי "רופא מומחה לנשים גניקולוגיה בחן את האישורים הרפואיים שהמצאת, מצא כי אין הצדקה לשמירת היריון. החלטת הרופא ניתנה בכפוף לאמור בתקנה 5(ב) לתקנות הביטוח הלאומי 'רופא שהסמיך לכך המוסד, רשאי לידרוש הבהרות ופרטים בכל עניין הקשור באישור הרפואי... ולחוות דעתו בדבר הצורך בשמירת הריון ותקופתה'. ...". התובעת הגישה לבית הדין תביעה כנגד הנתבע להכיר במצבה הרפואי כמצדיק תשלום גמלת שמירת היריון.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר שוויצר ודין התביעה להיתקבל.

בהיתחשב בכך שהתובעת מיוצגת על ידי הלישכה לסיוע משפטי ובעובדה שהתובעת נדרשה לשני הליכים בעיניינה, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

...

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית".

אשר להחלטה מיום 31.1.21 - טוען הנתבע, כי לא ברור כיצד הגיע בית הדין למסקנה שמדובר בהקאות קשות ולמסקנה כי יכול ואלה יגרמו לתובעת לאובדן שליטה ברכב.

משכך, הנני קובעת כי התובעת עמדה בתנאי סעיף 58(2) לחוק והרימה את הנטל להוכיח כי לאור מצבה הרפואי עקב ההיריון, תנאי העבודה העמידו אותה בסכנה לה ולעוברה.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר שוויצר ודין התביעה להתקבל.

לפנינו תביעתה של התובעת, גב' נוי עמיאל, לחייב את הנתבע לשלם לה גמלת שמירת הריון בהתאם להוראות סעיפים 58(1) ו-59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק").

] "...מיקודו של הכורח הרפואי, כעולה מלשונו של סעיף 58 לחוק, הוא בסיכון רפואי הנשקף לאישה או לעובר. סיכון רפואי זה אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאישה או לעובר (ראו עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי – ענבל כתב [פורסם בנבו] (5.10.14)), אולם – וזה העיקר - עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האישה או העובר". בשים לב לאמור לעיל, אנו סבורים כי יש לאמץ אף את מסקנת המומחה הרפואי לפיה היה מקום לאשר לתובעת שמירת הריון לתקופה שמיום 4.11.2018 ועד יום 2.4.2019 עקב כאבי הגב והאגן המגבילים מהם סבלה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

בשים לב לכך שהתובעת מיוצגת על-ידי הסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

...

] "...מיקודו של הכורח הרפואי, כעולה מלשונו של סעיף 58 לחוק, הוא בסיכון רפואי הנשקף לאשה או לעובר. סיכון רפואי זה אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאשה או לעובר (ראו עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי – ענבל כתב [פורסם בנבו] (5.10.14)), אולם – וזה העיקר - עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האשה או העובר". בשים לב לאמור לעיל, אנו סבורים כי יש לאמץ אף את מסקנת המומחה הרפואי לפיה היה מקום לאשר לתובעת שמירת הריון לתקופה שמיום 4.11.2018 ועד יום 2.4.2019 עקב כאבי הגב והאגן המגבילים מהם סבלה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת גמלת שמירת הריון אף לתקופה שמיום 4.11.2018 ועד יום 19.1.2019 נוסף על התקופות שאושרו.

התובעת, גב' פנינה הלפגוט, היא עצמאית שהגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לגימלה לשמירת הריון.

דפי פירוט הפעולות שבוצעו בחשבון התובעת במוסד (המצורפים כנספח 1 לתעודת עובדת הציבור), מלמדים על תשלום מקדמות דמי הביטוח באמצעות כרטיס אשראי החל מחודש מאי, 2017 ובאופן יחסית סדיר עד ליום 22.10.2019 בו היתקבל תשלום מקדמות על חודש 9/2019.

כאמור בראשית הדברים, המוסד דחה את תביעת התובעת מהטעם שנכון ל'יום הקובע' התובעת לא צברה תקופת אכשרה לגימלת שמירת הריון בשל פגור בתשלום דמי ביטוח.

דיון והכרעה הזכאות לגימלה לשמירת הריון לטענת התובעת היא פנתה למוסד באמצעות המייצגת שלה בבקשה לשלם את חובותיה בהוראת קבע ואף המציאה לו את טופס הקמת ההרשאה להוראת קבע שהוקמה ביום 27.7.2020.

...

כך שבדין טוען המוסד שההליך להקמת הוראת הקבע הושלם בסופו של דבר רק במועד זה. יתרה מכך, רק ביום 26.10.2020 פנתה המייצגת של התובעת למוסד בבקשה להגיע להסדר תשלומים בנוגע לחוב העבר.

במהלך ההליך התובעת הלינה על המוסד שלא גבה את חובותיה מתוך הוראת הקבע שהעמידה בחודש 2/2020, אלא שדין הטענה להידחות.

כללם של דברים, לנוכח כל האמור לא שוכנעתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של המוסד ולכן אין מנוס מדחיית התביעה.

לנוכח היותו של ההליך מתחום הביטחון הסוציאלי, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.