ייצוג בעלי מובלות מול הרשויות

גיבשטיין נימנה עם מייסדי חברת הכבלים מת"ב, ובזמנים הרלוואנטיים לתביעה החזיק במניותיה – תחילה באופן פרטי ובהמשך באמצעות חברות גיבשטיין; ואולם המוציא והמביא בניהולן של חברות אלה היה שוקי, והוא גם זה שהוביל את הדיון בתובענה מטעם התובעים – הגם שאינו בעל דין באופן אישי.

חובת זהירות זו מצאה את ביטויה, בין השאר, בתקנות וכללי רואי החשבון – למשל בתקנה 4 לתקנות רואי-חשבון (דרך פעולתו של רואה-חשבון), התשל"ג-1973, שם נקבע כי "רואה חשבון יעשה את הבקורת בזהירות מקצועית ראויה". אף לא יכול להיות חולק בדבר קיומה של חובת זהירות קונקרטית ביחסים שבין הנתבעת לתובעים: שומה על רואה חשבון המייצג לקוח מול רשויות המס, לצפות כי אי הגשה במועד של הודעת חזרה ממעמד של חברה משפחתית עלולה להוביל לאי קבלת ההודעה על ידי פקיד שומה – וכתוצאה לחיוב בסכומי מס עודפים.

...

סוף דבר התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 3,472,920 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התובענה ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות בסכום כולל של 200,000 ש"ח. ניתן היום, י"א תשרי תשע"ז, 13 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

לאור "ההתחממות" בגזרת שילטונות המס "החברה ובעלי מניותיה החליטו לשכור את שירותיו של איש מיקצוע בתחום המיסים על מנת לייצגם מול שילטונות המס" (סעיף 22 לתצהיר עו"ד אפרים).

ובאשר למישור הפרשנות, סעיף 3 להסכם שנכרת ב-2006 קבע כי אם עינייני המס של הנתבעת יצריכו את ייצוג הנתבעת ובעלי המניות שלה בפני שילטונות המס או הערכאות השיפוטיות, אז שכר הטירחה של התובע "במקרה זה יהיה בגובה של 12% מהחסכון במס כפי שיידרש ע"י רשויות המס בנכוי שכ"ט ששולם בגין חוות הדעת" (נספח 3 לתצהיר עו"ד יאראק).

הצעד הבא 'במהלך הלוגי' של תזת ההגנה הוא כי ה'תובנה' בעיניין היתנהלות רשות המיסים כפי שתוארה, וה'טראומה' שאחזה במפרקי הנתבעת, הובילה את המפרקים להקשחת עמדות במשא ומתן בעיניין שכר טירחת התובע: "אני וחבריי המפרקים הבענו עמדה נחרצת כי לא ישולמו אחוזים מחסכון לפי השומות הצפויות, כאשר היה ברור שאותן שומות אמורות להיות מוגזמות ומנופחות מטעמים שונים" (סעיף 25 לתצהיר עו"ד אפרים).

...

לסיכום חלק זה, הבהרתי כי השאלה מהו שיעור החיסכון במס תענה בהתאם לכללי פרשנות החוזים.

וכאמור כבר ציינתי כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את עדויות המצהירים, ראיתי לקבוע כי שיעור החיסכון במס הוא ההפרש בין חבות המס כפי שנקבעה בשומות רשויות המס ובין הסכום ששילמה הנתבעת בפועל מכוח הסדר הפשרה שחתמה מרצונה והסכמתה (כפי שהוגדר על ידי הצדדים בהסכם 2006).

השני, מקובלת עלי טענת התובע כי בהתאם לעמדת פקיד השומה הסכום שממנו צריך להפחית את סכום הפשרה שהושגה הוא 165 מיליון ₪ (ראו נספח 50 לתצהיר עו"ד מזרחי).

גם מר בר אישר למעשה שעו"ד לב לא אמר לו במפורש שהוא מייצג את הבעלים בכל הנוגע למשא ומתן מול רשות המסים ולקבלת ההצעה לפשרה (עמ' 38-37 לפרוטוקול מיום 15.4.2019).

על האמור יש להוסיף, כי על אף שהחברה לכאורה הייתה אדישה לגובה השומה (אם כי לא לאפשרות כי יוטלו קנסות על איחור בדווח), היא לא חסכה במאמצים ושכרה את אחת הפירמות המובילות בארץ לראיית חשבון כדי שתייצג אותה במשא ומתן מול רשות המיסים.

...

המסקנה לפיה נטל הבאת הראיות מוטל על החברה מתחזקת בהתחשב בנקודות הבאות: האחת, המידע לגבי מידת ניצול זכויות הבנייה בפרויקט מצוי בידיעתה וברשותה של החברה, כמי שיזמה את הפרויקט והוציאה אותו אל הפועל, ולמצער היה אמור להיות ברשותה.

מסקנתנו היא, אפוא, כי נטל הבאת הראיה לטענה כי החברה ניצלה את מלוא זכויות הבנייה בפרויקט במסגרת השינוי התכנוני שיזמה במהלך הפרויקט מוטל על החברה.

לפיכך, על החברה לשלם לקלפר בגין מרכיב זה של התביעה שכנגד סך של 305,953 ש"ח. תביעת קלפר – סיכום מהאמור עולה כי במסגרת התביעה שכנגד שהגישו קלפר יש לפסוק לזכותן פיצויים כדלקמן: עבור האיחור במסירת הדירות – 572,659 ש"ח; עבור ליקויי בנייה ועלויות נלוות – 56,674 ש"ח; עבור דמי שכירות לתקופת הבנייה – 9,000 ש"ח; עבור תשלומי איזון – 146,651 ש"ח; עבור ההטבות מכוח נספח החניות – 305,953 ש"ח. סך הכול זכאיות קלפר במסגרת התביעה שכנגד לפיצוי בסך 1,090,937 ש"ח. התוצאה מן האמור לעיל עולה, כי דין תביעת החברה להתקבל, וכך גם דינן של התביעות שכנגד ברובן.

טענות המשיבות המשיבות טוענות כי על בית המשפט לדחות את העתירה על כל מרכיביה, ולהורות לצדדים להשלים את ההידברות ביניהם רק במסגרות המקצועיות המקובלות בין רשויות מקומיות, לרבות מול משרד התחבורה, וללא היתערבות בית המשפט.

שנית, סבורות המשיבות כי יש לדחות את העתירה בשל אי-צרופו של עו"ד ברוך אדלר, המייצג יזמים הבונים ובנו במיתחם "המשולש הגדול", מייצג בעלי מקרקעין סמוכים ואף יזם והגיש את התכנית המקומית ואת תכנית המתאר נשוא עת"מ 33504-01-13, היא העתירה הראשונה (להלן: עו"ד אדלר).

כיוון שהעותרות עתרו לסעד של אכיפת הסכם הפשרה, שהנו בעל השפעה גם על עו"ד אדלר, גורסות המשיבות כי היה על העותרות לצרפו לעתירה ואי הצירוף מהוה פגם המוביל למסקנה כי יש לדחות העתירה.

...

מאותם נימוקים, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי "החלטת" המשיבות שלא לפתוח את דרך קציר, במתכונת המבוקשת על ידי העותרות, נגועה באי-חוקיות או בחוסר סבירות.

לסיכום, אני סבורה כי בשל קיומו של המעקף שאושר על ידי משרד התחבורה, המהווה חלופה תחבורתית לחלקה הצפוני והחסום של דרך קציר; לאור הימשכות הליכי התכנון ולאור ההלכות בדבר אי התערבותו של בית משפט זה בהליך התכנוני בהיעדר נסיבות קיצוניות – אין לקבוע כי המשיבות הפרו את הסכם הפשרה, ויש להותיר לצדדים ולמוסדות התכנון לסיים מלאכתם ולהגיע למתווה מיטבי לדרך רפאל איתן ולסביבתה.

לאור כל האמור אני דוחה את העתירה.

התובע הוביל מהלך מול רשויות המס, אשר בסופו גובש מתוה שהוחל על כל מועדוני הספורט שהגישו בקשה לתיקון הדו"חות.

הלה ציין כי התובע היה שותף למספר פגישות שהביאו להשגת המתוה, היות "שהוא היה מייצג של מספר גופים, אז היה לו משקל ושמעו אותו, הוא בעל מיקצוע ועזר להגיע לכיוון" (עמ' 8 לפרוט', ש' 29-28).

התובע אישר בעדותו כי לא קיבל ייפוי כוח מהנתבעת (עמ' 15 לפרוט', ש' 19-18), וכי לא ייצג את הנתבעת מול רשויות המס ביחס לשנים 2007 עד 2011 (עמ' 17 לפרוט', ש' 10-9).

...

התובע לא הרים נטל זה, ומכאן שדין תביעתו להידחות.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

לפיכך בנסיבות העניין, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.