ייצוג ארגונים לא ממשלתיים לשמירה על איכות הסביבה

הצדדים הדגישו, כי קיימת העדפה ברורה מטעם התובעים המייצגים להעברת הכסף לטובת המרכז לחינוך ימי, כאשר הם מודעים לפעילות לחינוך ימי המתקיימת במרכז ומאמינים כי סכום זה, אשר יהיה ממוקד לפעילות הימית, יטיב עם החניכים, יחנך אל אהבת הטבע והים ויחנך לשמירה על הסביבה הימית והחופית.

כך, למשל, בבג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503 (2004), נאמר מפי כב' הנשיא א' ברק (עמ' 512-513): "האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האויר הם היסודות לקיום האנושי... הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה - לכל פרט ופרט ולחברה ככלל - בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו... אכן, אחד האתגרים החשובים ביותר של ימינו (בעולם ובישראל) הוא זה של איכות הסביבה. יש בו ביטוי לצורך של "שמירת הטבע והנוף - מעשה בראשית - בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 הנ"ל, בעמ' 455).

במאמריו "פראקטיקה מעשית של צדק סביבתי", מעשי משפט א 179 (2008), ביטא עמית ברכה תפיסה זו: "נושא הגנת הסביבה צובר בשנים האחרונות תאוצה בישראל, רבות בזכות הרתמותם הראויה לשבח של ארגונים וגופים צבוריים הפועלים בתחום זה. בשנים האחרונות חלו בקרב העוסקים במלאכה מהפך פרדיגמטי ושינויי תפיסה, ובד בבד עימם התפתחה ההכרה בכך שפעילות למען ההגנה על הסביבה היא, ללא כחל וסרק, גם פעילות למען זכויות אדם. בתוך כך אנו עדים לפעילות אינטנסיבית למען ההכרה הנורמאטיבית בזכות לסביבה נאותה כזכות יסוד חוקתית, על-חוקתית. המהפך הפרדיגמטי התבטא בין היתר בהבנה שאין אנו מציבים עוד את ערך ההגנה על הטבע, החי והצומח כערך עצמאי ומנותק מזכויות אדם; כיום, יותר מתמיד, אנו יוצרים סימביוזה בין הצורך להגן על הסביבה הפיזית מפני פגעי האדם לבין הצורך לאפשר לאדם לעשות שימוש מושכל במשאבי הסביבה, כך שהדור הנוכחי והדורות הבאים יוכלו להנות מאיכות חיים נאותה." בעז שנור, תביעות נזיקין סביבתיות (2011, להלן: שנור, תביעות נזיקין סביבתיות), עומד על כך שמאז תחילת המאה העשרים ואחת ניתן להצביע על שלוש מגמות מרכזיות בהתפתחות דיני הסביבה בישראל; מגמה אחת היא מגמה של יצירת רשויות סביבתיות בעלות סמכויות רחבות אשר אמורות לטפל בבעיות סביבתיות בצורה כוללנית.

מגמה שלישית היא עליית כוחם של גופים לא ממשלתיים במארג ההגנה על הסביבה.

...

נראה, אפוא, כי בנסיבות המקרה נכון יהיה לפעול בדרך שתוביל לסיום ההליך כבר בשלב זה. סוף דבר הסדר הפשרה המונח לפני הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

בגדרי החלטה זו נקבע כי החברה תפעל תחת המשרד להגנת הסביבה, באמצעות דירקטוריון שימנה שנים-עשר חברים ובהם חמישה נציגי ממשלה, שלושה נציגי ציבור (מתוכם שניים נציגים של ארגון הגג של הגופים הציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה) וארבעה נציגי רשויות מקומיות; כאשר לפי תקנון החברה המניין המינימלי של הדירקטוריון הוא שישה חברים.

טענות הצדדים העותרת טוענת כי על נציג הציבור בדירקטוריון החברה להיות אדם שלא דבק בו כל רבב, מאחר שהוא נידרש לייצג את האנטרס הצבורי; וכן נידרש כי יהיה לו ניסיון רלוואנטי בקידום פרויקטים שעניינם האנטרס הסביבתי.

וזאת, בין היתר, בהנתן שממילא שניים מבין ארבעת נציגי הציבור בדירקטוריון הם נציגים של ארגון הגג של הגופים הציבוריים שעניינם בשמירה על איכות הסביבה.

...

הוא הדין גם ביחס למינויו של נתן ליו"ר הדירקטוריון, מינוי שאירע לאחר הגשת העתירה, ושהעתירה כלל אינה סבה עליו; וממילא בהתאם לכך, גם הבקשה לצו ביניים שהוגשה בנושא המינוי ליו"ר הדירקטוריון נדחית.

סופו של דבר, העתירה מבקשת להשיג על מינוי שאושר כדבעי על ידי כלל הגורמים המוסמכים בלא שהועלו טעמים של ממש המצדיקים התערבות בשיקול דעתם, ומשכך דינה להידחות.

הטענות הנוספות שהועלו והנוגעות להתפתחויות כאלה ואחרות, אין להן עיגון בעתירה ובסעדים שנתבקשו בה. משכך, מקובלת עליי עמדת חברתי שלא ראתה מקום להתייחס אליהן במסגרת פסק-דין זה. אני מצטרפת, איפוא, למסקנה כי דין העתירה להידחות.

עניינה של בקשת האישור בטענה להפרת החוק לטפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012 (להלן – החוק לטפול סביבתי) על ידי גרימת זהום סביבתי חמור ואי נקיטת האמצעים הנדרשים לשמירה על איכות הסביבה.

עוד הוסכם כי בתוך 30 ימים מיום שיאשר בית המשפט זה את הסדר הפשרה, תיתרום הנתבעת 17,000 ₪ לעמותת "חיים וסביבה – ארגון גג של שוחרי איכות החיים והסביבה". הוסכם כי ככל שלא יאשר בית המשפט את העברת התרומה, תועבר התרומה לקרן שהוקמה לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות.

הסדר הפשרה יהווה ויתור סופי, מלא, מוחלט של התובעים המייצגים וכל אחד מחברי הקבוצה כלפי הנתבעת על כל תביעה, טענה, דרישה או זכות בקשר עם עילות התביעה שאושרו בהחלטת בית המשפט בבקשת האישור מיום 20.7.2020.

עם זאת, בהתאם לסעיף 20(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות וכעולה מהערת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, סבורה אני שיש להורות על העברת הכספים לטובת הציבור לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק, לטובת תחום הגנת הסביבה.

...

מינוי בודק מקובלת עלי עמדת הצדדים כי אין צורך במינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נוכח כך שההכרעה בדבר סבירות ההסדר, הערכת סיכוניו וסיכויו, היא בגדר עניין משפטי מובהק שאינו דורש מומחיות שאינה מצויה בידי בית המשפט, בפרט שכבר ניתנה החלטה בבקשת האישור.

במסקנה זו תומכים שיקולי עלות-תועלת, מול העלויות הכרוכות במינוי בודק, סרבול ההליך לאישור הסדר פשרה בידי בית המשפט, מנגנון הפשרה הפשוט שהוסכם; וכן הבדיקה והבקרה שנערכת בשגרה על ידי תאגיד המיחזור, שבהתאם לחוק לטיפול סביבתי והוראות המשרד להגנת הסביבה, הדיווחים לו נעשים באישור רואה חשבון מבקר.

אשר למועד התשלום מאחר שהוסכם שהנתבעת תדווח לבית המשפט על תשלום התרומה בתוך 45 ימים מאישור הסדר הפשרה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 23(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, ישולמו הסכומים שהומלצו בתוך 7 ימים לאחר שיבוצע דיווח זה. סוף דבר לאור כל האמור, הנני מאשרת את הסדר הפשרה בין הצדדים בהתאם למפורט בפסק דין זה. מצאתי כי ההסדר המוצע ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה וכן בהערכת הסיכויים והסיכונים של הצדדים.

עו"ד בדנר, עו"ד מהמגזר הפרטי, הוסמך כתובע על ידי היועץ המשפטי לממשלה לייצג את המשרד לאיכות הסביבה.

בהקשר זה ראויים לציטוט דברים מפסק דינו של כב' השופט לוי בבג"צ 10202/01 ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י מז' (5) 713, בעמ' 715, ובמיוחד ראו 716 מול האות "ה": "..

סעיף 1 לחוק רשוי עסקים קובע ששר הפנים רשאי לקבוע בצווים ולהגדיר את העסקים הטעונים רשוי כדי להבטיח בין היתר שמירה על איכות הסביבה, מניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנה לשלום הציבור ושמירה על בטיחות.

...

ייאמר כבר כאן שאת טענת הנאשם שהתקין במגרש אמצעי מיגון על פי הוראת עובדי המשרד ובאופן שמנע כל סיכון לזיהומי מים, אינני מקבלת וזאת מסיבות שתפורטנה להלן, כשם שאינני מקבלת טענתו שלא היתה כל אפשרות לזיהום מי תהום.

משכך אני מקבלת שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כנדרש במשפט פלילי גם את היסודות הצריכים לביסוס האשמה שבסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון.

סוף דבר­-על סמך ראיות התביעה המהימנות עלי, הנתמכות באופן ברור בדברים שאמר הנאשם עצמו, ולאחר דחיית גרסת הנאשמים אני מרשיעה את חברת גרוס אספקת דלק בע"מ ואת מנהלה זאב גרוס בעבירות המיוחסות בכתב האישום.

דורית רייך שפירא, שופטת החלטה אני דוחה את הטיעונים לעונש ליום 20.11.2005 בשעה 13:00.

ובהמשך פס"ד שומרון: "לצערי, המודעות בחברה הישראלית לאיכות הסביבה ולשמירה על נכסי הטבע למען הכלל ולמען הדורות הבאים עדיין אינה מפותחת. אנו מפגרים בנושא איכות הסביבה פיגור רב אחר רוב המדינות המפותחות. הדבר חמור במיוחד בשל שטחי הטבע המצומצמים מאוד של מדינת ישראל, לגביהם כל החלטה מוטעית היא פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בנכסים שמחובתנו לשמור עליהם מכל משמר. לטעמי, יש לבית משפט זה תפקיד גדול ביצירות המודעות לה זקוקה החברה בישראל. לכן, יש לעשות כל מאמץ פרשני, במסגרת הנורמטיבית הנתונה, כדי לשמור על המשאבים המצומצמים מאוד של טבע ונוף. יש לברך על כך כי ארגונים פרטיים לקחו על עצמם את המשימה החשובה הזאת, בנוסף לגופי תיכנון ממשלתיים. יש לחזק את ידיהם במאמציהם לשמור על פינת חמד בטבע ולכן מן הראוי כי גוף תיכנוני נוסף יעיין בפרוייקט הנדון של תחנת בנזין". ואכן, ביהמ"ש מצווה על הגנה על משאבי הטבע תוך הכרה בתובעת כארגון פרטי שלקח על עצמו משימה חשובה זו. אני סבור שלא ניתן לדרוש מהגופים השומרים על איכות הסביבה כגון התובעת לשמש כ"שומר" של הרשויות, תוך בדיקת כל ביניין ובניה האם נבנו לפי החוק וההיתרים, כשהתפקיד צריך להיות תפקידן של רשויות השלטון ולא של הגופים הנ"ל. וכדברי ביהמ"ש העליון בפס"ד שוויצר: "אין להשלים עם הזלזול בחוקי התיכנון ובהליכים הנדרשים על פיהם – זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הנם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התיכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על כן ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התיכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק". במציאות שלנו שימור החופים והגישה אליהם מקבלים משנה חשיבות נוכח הצורך לשמר את המעט שנותר מחופי ארצנו, שהפכו במהירות למשאב נדיר המנוצל באופן מוגבר ולא תמיד לטובת כלל הציבור (פס"ד חוף הכרמל-עליון).

התובעת, כעמותה ציבורית, שעניינה שמירה על איכות הסביבה, מייצגת אינטרסים צבוריים רחבים הבאים לידי ביטוי בתביעה.

...

לא ברור האם הכוונה לדחייה במתן פסה"ד או בבצוע פסה"ד (אני סבור שהכוונה הייתה לדחיה בביצוע פסה"ד, שכן אחרת הייתה מוגשת בקשה בהסכמה לדחיית מתן פסה"ד), אך מדובר בהסכמה של התובעת שאם היזמים יכשירו את הבניה הבלתי חוקית במלואה או בחלקה לא יהיה צורך בביצוע פסה"ד. למעשה דומה הדבר לפס"ד חוף הכרמל-מחוזי, שם קבע כבוד השופט ד"ר ביין שאם יש סטייה מהוראות תמ"א 13 לעניין מרחק ה-100 מטר לא יוכלו להמשיך ולבנות את הבניין השני והפנה את הנתבעים למועצה הארצית שתיקבע אם יש סטייה כזו או תאשר סטייה זו או תשנה את החלטתה כתנאי להמשך הבניה ומפס"ד חוף הכרמל-עליון עולה שהמועצה הארצית אישרה את החריגה ובכך בא עניין זה לסיומו (כשהתובעת הייתה צד גם להליך זה).

התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה ונותן בזאת צו להחזרת המצב לקדמותו באופן שהנתבעים יחזירו את המצב בשטח לקדמותו, משמע למצב הדומה ככל האפשר למצב החוף הטבעי ששרר במקום בטרם הבניה של החצרות והגדרות של הקוטג'ים בחלק המערבי של הפרוייקט שבהם התמקדה התובענה, כולל הריסת כל מבנה ומכשול שהוקם בחלק זה, לרבות הגדרות, הקירות, הקירות התומכים של החצרות וכולל פיתוח וביצוע עבודות בשטח הדרושות לשם הגעה לתוצאה הנ"ל. לצורך כך אני נותן לצדדים 3 חודשים מהיום להגיע להסכמה על תוכנית מוסכמת מאושרת כדין בין נציג של התובעת לבין נציג של הנתבעים מס' 1,2.

במידה ולא תושג הסכמה כאמור, יודיעו על כך הצדדים לביהמ"ש בעוד 3חודשים וביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו לביצוע הנ"ל של התכנון בשלב הראשון ושל הפיקוח על הבצוע בשלב השני, תוך קביעות לוחות זמנים ע"י ביהמ"ש לביצוע השלבים הנ"ל. אני מחייב את הנתבעים מס' 1,2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.