ייפוי כוח שפג תוקפו לאחר פטירת הממנה

תקופת תוקפו של ייפוי כוח מתמשך, נקבעה בסעיף 32 כא לחוק הכשרות, ולפיו: "הממנה רשאי לקבוע בייפוי כוח מתמשך הוראות לעניין פקיעת תוקפו של ייפוי הכוח, לרבות המועד לפקיעתו; לא קבע הממנה כאמור וייפוי הכוח ניכנס לתוקפו כאמור בסעיף 32יט, יהיה ייפוי הכוח תקף עד לפקיעתו או לביטולו בהתאם להוראות סעיפים 32כב, 32כג או 32כט." סעיף 32 כב, מיפרט אימתי יפקע תוקפו של יפוי הכוח המתמשך ובכלל זה, תנאי שהממנה קבע, פטירת הממנה או מיופה הכוח ומקרים נוספים שפורטו בסעיף.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את המשיבה 2, המשיב 1, ילדיהם, האפוט' לדין וב"כ היועמ"ש שוכנעתי באופן מוחלט שקיימת עילה לביטול ייפוי הכוח וכן יש עילה למינוי אפוטרופוס לכל ענייניו של המשיב 1.

...

מחלוקת זו הוכרעה בתיק א"פ 441443-03-22 (להלן גם: "ההליך הקודם"), ובמסגרתה הוחלט כדלקמן: "בנסיבות אלה לאחר ששמעתי את הצדדים, עמדת האפוט' לדין העו"ס, הדיווחים השונים שהוגשו לתיק, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהצדדים ומרצונו של המשיב, אני מורה כדלקמן:

עמדת האפוט' לדין: האפוט' לדין ציינה את המורכבות המיוחדת של התיק, וכעת המצב קשה, סבוך ופוגעני ואין מנוס אלא למנות אפוט' חיצוני "שיעשה סדר", וטובתו של המשיב 1 מחייבת מינוי אפוט' חיצוני לשם הרגעת הכאוס המשפחתי.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את המשיבה 2, המשיב 1, ילדיהם, האפוט' לדין וב"כ היועמ"ש שוכנעתי באופן מוחלט שקיימת עילה לביטול ייפוי הכוח וכן יש עילה למינוי אפוטרופוס לכל ענייניו של המשיב 1.

לדבריו "אני לא יכול להישאר לבד בבית, מאמין שלא אשאר לבד". במקרה זה שוכנעתי כי המשיבה 2 פועלת כיום בצורה הגורמת למשיב 1 פגיעה של ממש ופועלת בניגוד לרצונו, ובניגוד לחובותיה כמיופת כוח, ובכך הוכחה עילה לביטול יפוי הכוח המתמשך.

עוד שוכנעתי כי לשם שמירה על ענייניו יש למנות לו אפוטרופוס, שכן ללא מינוי, עלולים להיפגע זכויותיו וצרכיו ולא ניתן להשיג את מטרת המינוי ולשמור על טובתו של המשיב 1 בדרך הפוגעת פחות בזכויותיו, חירותו ועצמאותו.

בהתאם להתרשמות העו"ס, אף אני שוכנעתי כי המשיב 1 אינו מסוגל לנהל את ענייניו ולקבל החלטות במישור הרפואי והרכושי, יחד עם זאת יש להתחשב ולשקול רצונותיו (ככל שאלה אינם מסכנים אותו) בעיקר בהחלטות במישור האישי.

מכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה על ביטול מינויה של המשיבה 2 כמיופת כוח וממנה את עמותת גג לנזקק ולחוסה, כאפוטרופוס לענייניו האישיים, הרכושיים והרפואיים וזאת באופן זמני עד ליום 10.11.23.

בסיכומיהם (סעיף 21) פירטו הנתבעים את טענת ההתיישנות שטענו לה עוד בכתב ההגנה, וציינו כדלקמן: "...מאחר והתובעים ...דורשים שיוצהר כי, על פי ההסכם (מ-12.5.96) ועל פי ההסכמה מאותה עת בין בנדרנקו לבין רזייב, זכויות רזייב...מגיעות לתובעת 1 וליורשי בעלה המנוח, ומאחר ותביעתם הנ"ל של התובעים הוגשה בספט' 2017, כאשר תקופת ההתיישנות של תובענה זו הנה...15 שנה ותקופה זו חלפה בשנת 2011, דהיינו זמן רב לפני הגשת התובענה, לכן מן הדין שכב' ביהמ"ש לא יזדקק לתובענה זו...". בסיכומי התשובה [סעיף 1(ב)] השיבו התובעים לטענת ההתיישנות האמורה, וציינו כדלקמן: "לענין ההתיישנות – בשים לב למועד הווצרות העילה (על פי טיעון הנתבעים יוצא כי העילה נוצרה עם ביטול יפוי הכח המיוחד בעת מות אוקטאי רזייב ז"ל (30.11.03 – ח"ש)...ובשים לב למועד הגשת התביעה 09/17, הרי במועד הגשת התביעה לא חלה היתיישנות. יכולנו להגיש התביעה עד תאריך 30.11.2018...". ראוי עוד לציין את שהדגישו התובעים בכתב התביעה, ולדעתי נתון זה רלוואנטי לבחינת טענת ההתיישנות, כי לטעמם לא ניתן היה לעשות שימוש ביפוי הכח המיוחד כל עוד התבצעו החזרי הלוואת המשכנתא, אלא רק לאחר השלמת פירעון המשכנתא (סעיף 2.18 לכתב התביעה).

בסופו של דבר התובעים נאלצו להגיש תובענה זו, כיוון שפקע תוקפו של יפוי הכח המיוחד לאחר 10 שנים בהתאם לחוק הגנת רכוש מופקד תשכ"ה-1964.

אם ידעה מישפחת ולרי כי לא ניתן לעשות שימוש ביפוי הכח המיוחד אלא רק עם תום 25 שנות תשלום המשכנתא הצפויות, מדוע הסתפקה בלקיחת יפוי כח מיוחד שאינו בלתי חוזר, המוגבל בכל מקרה בזמן, הקודם בהרבה מהמועד בו היו רשאים לעשות בו שימוש?! תמיהה זו מחלישה את טענת התובעים, כי יפוי הכח המיוחד נועד לאפשר להם את העברת הזכויות של מישפחת רזייב בדירה על שמם בעתיד, "כשיתאפשר הדבר". באשר לגופו של יפוי הכח המיוחד ולשונו – כבר נאמר בפסיקה כי : "ייפוי כוח מבטא, ברגיל, את קיומם של יחסי שליחות, בין הממנה (השולח) לבין הממונה (השלוח). בהתאם להוראת סעיף 1 לחוק השליחות, יחסים אלה מעניקים לשלוח-הממונה יכולת וסמכות לעשות פעולות משפטיות מסוימות, בשם השולח, כלפי צד שלישי. סמכות זו, המאפשרת לשולח לפעול, תלויה בהרשאה שניתנה מאת השולח ונגזרת ממנה. משכך, תוקפה של פעולה שנעשית לפי ייפוי הכוח – בין אם העברת זכויות בין אם פעולה אחרת – מותנה בקיומה של הרשאה לביצועה (להרחבה ראו: אהרן ברק חוק השליחות כרך א 371-367 (1996) (להלן – ברק); ע"א 569/80 אלסינט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 80, 82 (1981)...

...

לסיכום התביעה שכנגד יש לומר כי הנתבעת/התובעת שכנגד זכאית לקבל מהתובעים/הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, דמי שימוש בשיעור של 1833 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 31.3.2018 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל יש לומר כי דין התביעה העיקרית להידחות (כפי שנקבע בסעיף 83 לעיל) ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה (כפי שקבענו בסעיף 100 לעיל).

לכן אני מורה כי התובעים/הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעת/התובעת שכנגד, הגב' ז'אנה רזייב, את סכום עלות חוות דעתו של השמאי חצרוני (כפוף להצגת חשבונית מס/קבלה כדין) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתו ועד ליום התשלום המלא בפועל.

באפריל 2021 הגיש מר זילברשלג לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נוספת, שוב "נגד עצמו" בתיק 20312-04-21 במסגרתה עתר שוב להיתמנות כנאמן על נכסי המנוח והמנוחה וקיבל שוב, "בהסכמה", פסק דין על אתר הממנה אותו לנאמן.

בסעיף 69 לפסק הדין נקבע בזו הלשון: "ברגע שהמנוח נפטר עזבונו עבר ליורשיו. צו ירושה הוא זה אשר קובע את זהות היורשים. סעיפי הסכם, למעט צוואה, העוסקים בנכסי המנוח ו/או המנוחה לאחר מותם, בטלים ונעדרי כל תוקף. כל מתנה של נכסים שתוקנה לאחר מותו של הנותן, תקפה אך ורק באם נעשתה בצוואה. משלא נערכה צוואה, הרי שהקניית הנכסים נעדרת כל תוקף". בנוסף ו/או לחלופין, טוען הנתבע כי נאמנות לא יכולה להיות לטובת מי שיכול הוא או קרובו להפיק הנאה ממנה.

נספח ה' לתביעה נחזה להיות "ייפוי כוח כללי". מן המפורסמות שיפוי כוח כללי מתבטל עם פטירת מייפה הכוח (סעיף 14 לחוק השליחות תשכ"ה-1965) משכך גם אם נספח ה' היה נחתם כדין (ודבר זה מוכחש) הרי שעם פטירת המנוחה אין לו קיום ולא ניתן להסתמך עליו.

מכל מקום, מושכלות יסוד הן כי במות אדם פוקע ייפוי הכוח הכללי.

...

אם טענת זילברשלג היא כי הנאמנות והעברת הנכסים תהא לאחר המוות כי אז מדובר בהקדש ולא התקיימו התנאים (למשל חתימה בפני נוטריון) וככזה אין לו תוקף ואם מדובר במתנה או העברה בחיים לזילברשלג, מדוע לא פעל זילברשלג לדווח למס שבח והעברת הדירה על שמו ומדוע לא גילה אודות אותו הסכם עד 2020? המסקנה היא כי כל הסכם נאמנות שנוצר על ידי המנוחה אחרי שנערכה צוואתה, יהא זה הסכם משנת 2012, 2013, 2014 (או כל מועד אחר במקרה שטרם הוצג עד היום), הקובע מה ייעשה ברכושה לאחר מותה, אינו תקף בהיעדר יצירת הקדש כדרישות הדין.

לפיכך מכל הטעמים אין תוחלת לתביעה ומן הדין לדחותה על הסף כבר בשלב מקדמי זה. אשר על כן אני דוחה את התביעה.

על מנת למנוע תקלות נוספות, אני מורה למר זילברשלג להודיע בכל תיק תלוי ועומד ו/או תיק שיוגש לכל בית משפט שהוא שעניינו קשור לנאמנות הנטענת, על פסק דיני זה ולצרפו במלואו.

דא עקא, סעיף 32כב לחוק הכשרות קובע כי יפוי כוח מתמשך יפקע בהתקיים אחד מהמקרים המנויים בסעיף, בהם "פטירת הממנה או מיופה הכוח". בעניינינו, משהלך שמואל לעולמו, יפוי הכוח פקע, חסר תוקף, ואינו מקנה לעמיאל את זכות העמידה הנטענת.

שנית – כפי שהוזכר לעיל, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר; כשנתיים-ימים לאחר דחיית בקשת רשות העירעור על-ידי בית משפט זה. אמנם, טוען עמיאל כי מאז הליכי העירעור מצבו של אביו הדרדר, עד לפטירתו בעת האחרונה, וכי גם מצבו הרפואי שלו אינו מן המשופרים.

...

טענות עמיאל – דינן להידחות.

אף אם הייתה העתירה מוגשת בעתה ובזמנה, על-ידי שמואל עצמו, היה דינה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף.

מנגד, בחוות דעתו של פרופ' מירון, מיום 25.1.01, נאמר כי יפויי הכח משנת 64' עומדים בתוקפם, גם לאחר מות השלוח שנקבע, בעניינינו הגב' אליזבת נאצר, בשל העובדה שנמסרה תמורה בגין הנכסים המופיעים בהם.

בסעיף 6 (א) לחוק להגנת רכוש מופקד, תשכ"ה –64' מונה המחוקק מקרה נוסף בהתקיימו תבוטל השליחות, וזו לשונו: "לא תירשם בפנקס המקרקעין, או בכל פנקס אחר המתנהל על פי חיקוק, פעולה שתקפה תלוי ברישום, אם צד לפעולה מיוצג על ידי ממונה או על ידי מורשה על פי מינוי או הרשאה הניתנים לחזרה, ומיום המינוי או ההרשאה עברו עשר שנים, אלא אם הוגשה בכתב הסכמת הממנה או המרשה לפעולה ולא עברה שנה מיום מתן ההסכמה, או אם בית המשפט התיר את הרישום" (הדגשה שלי).

לפיכך, פקע תוקפם ובמועד פטירת אחת מהן, למעשה, נסתיימה השליחות ועימה ההרשאה לבצע כל פעולה משפטית בנכסיה של אסיה בכלל זה כלפי צד ג'.

...

לאור כל האמור, המצב המשפטי החל בנסיבות העניין הוא, כי יפויי הכוח משנת 64' ואלה משנת 91' אינם בתוקף וההרשאה שניתנה במסגרתם להעביר את הבית משמה של אסיה לשמה של סופי נשללת אף היא.

סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על סילוק ידו של הנתבע מן הבית נשוא התביעה.

אשר להוצאות המשפט-אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בצרוף מע"מ. הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט יושב לידי התובעים באמצעות ב"כ. המזכירות תשלח העתק פס"ד לב"כ הצדדים.