ייפוי כוח נוטריוני: מסמך המעניק סמכות לאדם אחר לפעול בשם המייפה

עם זאת ומבלי להכנס לעובי הקורה בשאלה האם ניתן לקבל מיסמך שאיננו נושא בול לפי סעיף 10 לחוק מס הבולים על מסמכים, התשכ"א-1961, וסעיף 16 לפקודת מס הבולים, הרי שמאחר וכיום בוטלה הדרישה לביול לא ניתן ממילא למלא אחר הוראת סעיף 16 לפקודת הבולים המאפשרת להתגבר על מיכשול זה ומכאן שדין טענה זו להדחות.

יפים לענייננו דברי של כבוד השופט ת' אור בע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, נ(1) 199 (1996) לפיהם: "לאור העובדה כי סיווגה של העיסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד הוא סטאטוטורי, ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצידו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על-ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור." (פסקה 8).

בעניינינו, ייפוי הכוח אינו כולל את שם המייפה או המיופה, אינו כולל את מושא ייפוי הכוח ואינו כולל חתימת נוטריון.

משכך, מסקנתי הנה כי ייפוי הכוח ניתן כמסמך מחייב וכי הוא מהוה ויתור, בכתב, של אחות התובע על זכותה לחזור בה ממתן ההיתחייבות בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה.

לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984: "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר." יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת [כתוארה אז] ד' ביניש ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית (א.נ.מ.י) פ"ד נג(1) 673, 678 (1999) לפיהם: "...הסעד שהתבקש בתובענה, ומהות ההליך כולו, עניינם בזכויות החזקה של המערערים בחלקה, ומניעת סילוקם ממנה. אם וככל שלצורך ההכרעה בעיניין זה נידרש דיון בשאלת הבעלות בחלקה, הרי שיהיה על בית-משפט השלום לידון בה מכוח סמכותו הנגררת על-פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט..." יפים גם דברי כבוד הנשיא מ' שמגר ברע"א 2598/91 וולפסון נ' וולפסון, מה(5) 816, 817 (1991) לפיהם: "... משהוגשה תובענה לסילוק יד והנתבע מעורר טענת בעלות, מן הראוי שבית-משפט השלום יכריע בשאלה זו כשאלה נגררת, שההחלטה בה דרושה לבירור העניין." מכאן, שבית משפט זה מוסמך להכריע בשאלת הבעלות, כשאלה נגררת.

...

סוף דבר חוזה המכר שלפיו מתחייבת אחות התובע להעביר את הנכס לעירייה ללא תמורה הינו חוזה תקף הכולל מסוימות וגמירות דעת.

התביעה לסילוק ידה של העירייה מן הנכס, כמו גם לתשלום דמי שימוש – נדחית.

התובע ישלם לעירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל (מע"מ כחוק) של 35,000 ₪.

על מנת להכריע בתובענה שלפני השאלות העיקריות הטעונות הכרעה הן – האם הוגבל ייפוי הכח שניתן לאורון והאם חרג מסמכותו בחתימה על שטר החוב? האם ידע התובע על החריגה, ככל שתוכח, ומה משמעות הדבר כלפיו? האם זויפו חתימת הנתבעת והתאריך על שטר החוב? מה סכום ההלוואות שנתן התובע בפועל לאורון ולמי נועד? דיון והכרעה ייפוי הכוח ושאלת החריגה מסמכות לטענת התובע, הנתבעת חתמה על ייפוי כוח נוטריוני המייפה את כוחו של אורון לפעול בשמה במטרה שיוכל להפעיל אותה ואת כל עסקיה ללא הגבלה.

גם אם לא הבהירה הנוטריונית ליהודה את משמעות חתימתו והלה חתם על המסמך אף מבלי לקרוא את תוכנו קובעת הפסיקה כי (ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור, שושנה בלץ ואח', פ"ד י"ט(2) 113, 117 (18.5.1965); ע"א 2503/11 עזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ, בפיסקה 14 (18.12.2011) ועוד) – "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מיסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" עוד קבע בית המשפט העליון, במקום אחר אך ביחס לאותו ענין (ע"א 8963/14 מונדר נעאמנה נ' פאלח בדארנה (12.7.2016) בפיסקה 10, וראה גם ע"א 9538/06 ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ, בפיסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם (10.6.2008)) – "הנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש לעשות כן והוא כבד במיוחד כאשר המסמך שבו מדובר הוא מיסמך מהותי ..." אין כימעט צורך לציין כי ייפוי כוח כללי ובלתי מוגבל, או אפילו כזה הנחזה להיות בלתי מוגבל, לפעול בשם חברה דוגמאת הנתבעת הוא מיסמך מהותי ביותר עבורה.

...

על כל האמור לעיל אוסיף, אך בקצירת האומר, כי אין כל הכרח ששטר חוב שנועד להבטחת פרעון הלוואה יעשה על ידי הלווה עצמו, ועל כן העובדה שהשטר נעשה על ידי הנתבעת אינה עומדת בסתירה עם העברת כספי ההלוואות לחברת תעמיסו, קל וחומר מקום בו נועדה הפעילות באמצעותה להתמודד עם חובות הנתבעת.

ולמעלה מכל האמור לעיל, לאחר שכבר קבעתי כי לא הוכחה קנוניה בין התובע לאורון ומאחר שהתובע קיבל מאורון שטר חוב חתום על פי ייפוי כוח הנחזה להיות חתום על פי סמכותו והמתיר לו לפעול גם בשם הנתבעת, הרי שגם אם הועברו כספי ההלוואות בהוראת אורון לחברת תעמיסו אין בכך כדי לשלול את הסתמכות התובע על השטר שנחתם על פי סמכותו הנחזית של אורון.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 715,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.09 ועד הפרעון המלא.

בפסק דינו מנה בית המשפט לעינייני המשפחה את העובדות הבאות כעובדות שאינן שנויות במחלוקת: צוואת המנוחה השנייה נערכה ביום 1.3.2007 כשהמנוחה בת 85 שנים, חולה במחלת סרטן, חודשים ספורים לאחר שהמנוחה השתחררה מאישפוז ממושך של מספר שבועות בבית חולים כתוצאה לניתוח ומספר ימים בטרם אישפוז נוסף לצורך ניתוח הוצאת גידול בריאה; המנוחה סבלה מליקוי ראיה; המנוחה התגוררה עם עובדת זרה (המטפלת ל') ממועד שחרורה מבית חולים ביום 13.11.2006; המנוחה הייתה אלמנה ללא ילדים; משפחתה היחידה של המנוחה הייתה אחיה ובנו שהתגוררו באוסטרליה; א' התלוותה למנוחה לכל הביקורים אצל הרופאים וכן לאשפוזים בבית החולים, רכשה עבורה תרופות ובישלה עבורה מעת לעת; רעיית המערער דאגה לכל צרכיה של המנוחה, בחרה עבורה את הרופאים המטפלים, דאגה להעסקת העובדת הזרה ולסיכום תנאי העסקתה, לפיקוח עליה ולתשלום שכרה; הצוואה השנייה נערכה במשרדו של המערער על ידי המערערת; העדים לצוואה השנייה היו המערערת ועובדת נוספת של המערער; טרם עריכת הצוואה ומיד לאחר שיחרורה של המערערת מאישפוז ביום 13.11.2006 חתמה המנוחה על יפוי כוח נוטוריוני המייפה את כוחם של המערער, רעייתו ובנם לפעול בשמה ובמקומה.

בית הדין המחוזי קבע, כי אמנם בית הדין אינו מחויב לאמץ את המסקנות הסופיות של פסק דין שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה, אולם יחד עם זאת, בית הדין יכול, במסגרת סמכויותיו לפי סעיף 67 לחוק לישכת עורכי הדין, לראות בקביעה זו משום ראיה לכאורה בהליכים משמעתיים שיינקטו נגד עורך דין בשל אותו מעשה.

נקבע שיש לפרש כלל זה בצורה מרחיבה ודי בחשש שעורך הדין לא יוכל למלא אחר חובותיו המקצועיות בכדי למנוע ממנו לקבל את הייצוג ושאין דרישה כי עורך הדין יפגע בפועל בעיניינו של הלקוח עקב ניגוד עניינים, ועצם הפעולה מתוך חשש לניגוד עניינים מגבשת קיומה של העבירה.

המשיבה טוענת כי אמנם המערערים היתנגדו בישיבה מיום 2.10.2015 להגשת פסק הדין אולם היתנגדותם נבעה מכך שההליך בפני בית המשפט לעינייני מישפחה היתנהל בדלתיים סגורות ויש להקדים ולפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה תחילה ולבקש את רשותו לעשות שימוש במסמכי התובענה, ומשניתנה החלטה של בית המשפט לעינייני מישפחה, המתירה שימוש בפסק הדין ובמסמכים נוספים, הוגש פסק הדין האזרחי כראייה ללא היתנגדות של מי מהמערערים.

...

בפניי ערעורם של המערער מס' 1, עורך הדין שרגא בלזר (להלן: "המערער") והמערערת מס' 2, עורכת הדין נאוה טמיר (להלן: "המערערת") על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי") בתיק בד"א 37/17, במסגרתו נדחה ערעורם של המערערים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (להלן: "בית הדין המחוזי") בתיק ב"פ 44/15.

בעניין זה, מקובלת עלי טענת המשיבה, כי פסק הדין ומסמכים נוספים מתיק בית המשפט לענייני משפחה התקבלו ללא התנגדות המערערים, אשר אף התייחסו לתוכן פסק הדין במסגרת סיכומיהם בבית הדין.

לאור האמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת המערערים להוספת ראיה בערעור, אף שהתייחסתי לטענה העקרונית אותה ביקשו להעלות, על בסיס אותה ראיה.

סוף דבר התוצאה היא שהערעורים על הכרעת הדין נדחים.

האחת, "לשלם לאחי מיכאל דוידוב...או לבן דודו יוסף רובינוב....סך של 2000$ בשקלים כל 1 לחודש החל מיום 1/2/09 ואילך על מנת שיעבירו סכום זה לאחי גבריאל דוידוב או מחצית מדמי השכרת הדירות והחנויות בבניין ברחוב שינקין 20 תל אביב לפי הגבוה יותר...תשלום דמי השכירות יופסק בעת שתיפסק השכירות עקב תחילת הבניה". השנייה, "להעביר לאחי מיכאל דוידוב או ליוסף רובינוב במתנה את כל הזכויות בדירה שתשתרע על שטח של קומה שלימה...בבניין שיבנה ברח' שינקין 20 תל אביב...על מנת שיעבירו את הזכויות בדירה במועד שייקבע על ידי מיכאל לאחי גבריאל או ליורשיו". עוד נרשם בכתב ההיתחייבות כי ניסים יחתום על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת מיכאל או רובינוב המייפה כוחם להעביר הזכויות בדירה על שם מי מהם בלישכת רישום מקרקעין וכן נרשמה הסכמת ניסים לכך שמיכאל או רובינוב ירשמו הערת אזהרה לטובת מי מהם בלישכת רישום המקרקעין על זכויות ניסים "מיד לאחר תחילת הבניה". בסיפה של כתב ההיתחייבות נרשם כי תוקפו מותנה בחתימת שלושת אחיו של ניסים על כתב ויתור בנוסח שצורף.

בנוסף, חתם ניסים ביום 14.11.08 על ייפוי כח כללי נוטריוני בו ייפה את כוחם של מיכאל ושל רובינוב לפעול בשמו בכל הנוגע למקרקעין ובין היתר "למכור ולהעביר, להחכיר, לרכוש, לרשום הערת אזהרה, למשכן את הנכסים הידועים בתור דירת מגורים שתשתרע על שטח של קומה שלימה במקרקעין...ברחוב שינקין 20 תל אביב..." וכן "לרשום הערת אזהרה על זכויותי במקרקעין". במעמד הפגישה ביום 16.11.08 נימסרו על ידי ניסים לרובינוב מספר שיקים בשווי של 2000$ (6936 ₪) כל אחד, שמועד פירעונם ממרץ 2009 ועד אוגוסט 2009.

האחת, חשבונית על סך 6936 ₪ "עבור חוב של ניסים דוידוב" וחשבונית נוספת על סך 1689 ₪ עבור "טפול במחלוקת בין ניסים דוידוב ו – 3 אחיו". התובעים טוענים כי רק בחודש ינואר 2017 נודע להם כי ניסים מכר, עוד בשנת 2014, את כל זכויותיו במקרקעין לאחרים וכי אותם אחרים בונים במקרקעין שלוש קומות נוספות.

עורכי הדין טוענים כי מטרת צרופם לתביעה היא ניסיון להקנות באופן מלאכותי סמכות עניינית לבית משפט זה כנגד ניסים, אשר כל סיכסוך בינו לבין התובעים צריך להיות נדון בבית המשפט לעינייני מישפחה.

הטענה כי על עורכי הדין היה לרשום הערת אזהרה לא עלתה מעולם על ידי התובעים או על ידי מר רובינוב, שהרי למר רובינוב ולמיכאל היה ייפוי כח אשר בעזרתו ניתן היה לרשום הערת אזהרה ועורכי הדין כלל לא נכללו בין מיופי הכח.

האסמכתאות מתייחסות לתשלום ששילם מר רובינוב בגין עריכת מסמכים ואימותם, לרבות עריכת ואימות ייפוי הכח הנוטריוני, תשלום בסך 1689 ₪ ולתשלום נוסף בגין חובו של ניסים לעורכי הדין.

...

תביעת התובעים נועדה רק להקנות באופן מלאכותי סמכות עניינית לבית משפט זה ואין לאפשר זאת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים המצויים בתיק ובטענות הצדדים, אני סבורה שיש להיעתר לבקשה.

לאור כלל האמור, נוכח היות התובעים תושבי חוץ ללא נכסים ורכוש בישראל, מקום בו סיכויי התובענה נמוכים מאד, ולאחר איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובעים ובין זכות הנתבעים לא להיות מוטרדים בתביעות סרק, אני נעתרת לבקשה.

על כן, ביום 13.3.2007 החליטה האספה הכללית של המערערת לחתום על ייפוי כוח כללי המייפה את כוחו של אורון לנקרי (בנם של יהודה ורשל, להלן: "אורון") לפעול בשם המערערת.

בו ביום חתם יהודה, בשם המערערת, על ייפוי כוח כללי בפני הנוטריונית הגב' עירית ליפא.

עוד קבע כי גם לו הייתה מתקבלת טענת המערערת כי אורון חרג מהסמכות שניתנה לו, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה.

המשיב לא הציג כל מיסמך, ראייה או עדות המעידים על העברת כספים במזומן לאורון, לא סביר שהמשיב העביר סכום מזומן של 440,000 ₪ ללא כל מיסמך המאשר את קבלת הכסף.

בהתאם להוראת סעיף 23 לפקודת השיטריות (להלן: "הפקודה") חתימה שנחתמה שלא ברשות – "אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". בעיניין זה יש להפנות להלכה שנפסקה מימים ימימה על ידי השופט זוסמן בע"א 268/56 נוי ואח' נ' עירית חדרה ואח' בעמ' 360 : "...שטר הנושא את החותמת של חברה, והיא הוטבעה ביד אדם אשר לא הורשה לחייב את החברה, אינו שטר של החברה, נוכח הכלל שנקבע בסעיף 23א לפקודת השיטריות". מכאן שהשאלה אם אכן שטר החוב נחתם במועד הנקוב בו או במועד מאוחר יותר ולאחר שבוטל ייפוי הכוח לטובת אורון, היא מכרעת.

בהמשך טען שהחתימה הייתה במשרד עורך הדין (פר' עמ' 13 ש' 20), בנוכחות יהודה ואורון , אך עורך הדין יצחקי חג'ג' לא הובא לעדות לתמוך בטענה זו. עוד נוסיף כי המשיב אישר בעדותו שהוא ראה את ייפוי הכוח לכל המוקדם רק בסמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ ( פר' עמ' 12), ועל כן ברי כי הוא לא הסתמך על ייפוי כוח זה קודם מתן ההלוואה.

כך או אחרת, כאמור הוכח כי שטר החוב נחתם לאחר ביטול ייפוי הכוח ומשכך הוא נחתם ללא הרשאת המערערת.

...

לסיכום, מצאנו כי הנטל עבר למשיב להוכיח את מועד חתימת השטר והוא לא עמד בנטל זה, על כן המסקנה היא כי השטר נחתם לאחר שבוטל ייפוי הכוח לאורון, וללא הרשאת המערערת.

התוצאה היא כי המערערת אינה חייבת מכוח שטר החוב.

תביעת המשיב כנגד המערערת מכוח שטר החוב נדחית.