בית המשפט העליון, בעת שדן בעירעור על פסק דין מגל, דחה את העירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בקובעו כי מקובלת עליו עמדתו של המינהל:
"מסקנתנו היא כי הפרשנות שעולה בקנה אחד עם תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם על רקע נסיבות כריתתו היא הפרשנות שבה דוגל המינהל – כלומר, שלא קמה למערער זכאות מכוח סעיף 21 להסכם לפצוי בגין השקעות וזכויות חקלאיות במקרקעין בנסיבות שבהן שינוי ייעוד המקרקעין והשבתם למינהל נעשו ביוזמתו, במסגרת קידום תכנית הרחבה לפי החלטה 959" (פסק דין מגל, פסקה 17; ההדגשה אינה במקור – ב' א').
בפסק דין מגל, במהלך הפרשנות שניתנה ע"י בית המשפט העליון להוראת סעיף 21(ג) שבהסכם המשבצת, קבע בית המשפט העליון, עת שדן בסוגיית הרווח הנובע לישוב חקלאי כתוצאה מאישור של תוכנית הרחבה, כדלקמן:
"לשיטת המערער, אין ללמוד מההטבות שנכללו במסגרת החלטה 737 ונשללו בהחלטה 959, על שלילת כוונה לפצוי בגין שינוי ייעוד שאותו יוזמת האגודה לפי החלטה 959; מה גם שהחלטה אחרונה זו אינה מעניקה – להשקפתו – הטבה לאגודה. ואמנם, הקף ההטבה עבור היישוב החקלאי הטמונה במתוה החלטה 959 הוא מוגבל ביחס להקף ההטבה שהיה גלום בהחלטה 737 שלא עמדה בבקורת שיפוטית. בצד האמור, גם במתוה הנוכחי גלומה הטבה עבור היישוב החקלאי שאין להקל בה ראש, והיא האפשרות להעביר למינהל רשימת מומלצים של האגודה שלהם יוחכרו המגרשים בפטור ממכרז. גם אם הקף ההטבה צומצם (נוכח קביעותיו של בית משפט זה בעיניין שיח חדש) עדיין מדובר בהסדר המיטיב עם היישוב החקלאי. אשר על כן, ניסיונו של המערער לתאר את ההליך לפי החלטה 959, שבוצע ביוזמתו, ככזה שעומד בנגוד לאינטרסים שלו – אינו אלא ניסיון להפוך את היוצרות, ואין לקבלו. לא ניתן לקרוא להחלטה 959, בדרך של פרשנות שיפוטית, הסדרי פיצוי שלא עוגנו בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. דפוסו של ההליך לפי החלטה 959 שנעשה ביוזמת המערער ומגלם בחובו הטבה עבור מומלציו, זיקתו להסדר הקודם שלא החיל הוראת פיצוי והעובדה שגם בהחלטה 959 לא נוספה הוראת פיצוי – מחזקים את עמדת המינהל שלפיה בהעדר הסמיכה לפצוי בהחלטות המועצה, גם הצדדים לא התכוונו שסעיף 21 להסכם בדבר פיצוי המערער יחול במצב זה" (פסק דין מגל, פסקה 17; ההדגשות אינן במקור – ב' א').
...
ביום 21.10.12 ניתן על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטים ע' פוגלמן, א' רובינשטיין ו- א' שהם) פסק דין בגדרו נדחה ערעורו של קיבוץ מגל על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) ונקבע, בין היתר, כי מאחר שהמינהל לא כפה על קיבוץ מגל את שינוי היעוד של חלק ממקרקעיו מחקלאות למגורים, אלא הדבר נעשה ביוזמתו של הקיבוץ (לצורך הקמת שכונת הרחבה לקיבוץ) – לא קמה לקיבוץ זכות לקבלת פיצויים מהמינהל בגין אובדן השקעותיו במקרקעין אלה [ע"א 7434/10 קיבוץ מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 21.10.2010) (להלן: "פסק דין מגל" או "הלכת מגל")].
באשר לעובדה שהמינהל העיד את מר דגני, שהחל לעבוד במינהל בשנת 1999 בתפקיד של מנהל אגף שיווק וכלכלה, ולא את מר אדומי, שקדם לו בתפקיד זה – אציין כי ממילא עיקר גרסתו של המושב בקשר לשנים אלה מקובלת עליי:
1992 – אין מחלוקת כי המושב הוא שיזם והגיש את התכנית בשלב זה;
1995 – אין מחלוקת כי המועצה הארצית לתכנון ולבניה החליטה שלא לאשר תכנית זו;
1998-1996 – מקובלת עליי עמדתו של המושב כי נעשו ניסיונות על ידי המושב להעתיק את מיקומו למיקום חלופי, אך ניסיונות אלה לא צלחו;
בנסיבות אלה, כאשר עיקר טענותיו של המושב בקשר לשנים אלה מקובלת עליי, אזי גם אם היה המינהל מעיד את מר אדומי ביחס אליהן – לא היה בכך כדי לסייע למושב בהוכחת יתר טענותיו אשר לגביהן יכול היה מר דגני להעיד מידיעתו האישית.
לטענת המשיב, קיימים מסמכים נוספים בתיק הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מהם נובעת המסקנה כי הוועדה המקומית או המועצה הן "יוזמות התכנית" [כך לדוג' התכתבויות משנת 2001 בקשר לקידום התכנית שהופנו אל הועדה המקומית (נ/3, ת/2 ו- ת/3), מכתבו של משרד הבריאות מיום 27.5.03 בו הוגדרה המועצה כמבצעת הפרויקט, מכתבו של משרד הפנים מיום 30.3.04 בו הוגדרה המועצה כיזם הפרויקט, מכתבו של ראש המועצה מיום 30.11.13 בו הגדיר את המועצה כיזם התכנית (עמ' 43, 48 ו- 75 לנספח לתצהיר המינהל)].
החלטתו לעשות כן מעידה על החשיבות שראה בכך שהשליטה על אופן מיון ואישור המשפחות שתגענה למושב ותרכושנה את המגרשים תרוכז בידיו;
באשר לטענת המושב לפיה ההוצאות הנובעות מביצוע תוכנית ההרחבה העמיסו על תשתיות המושב ולא כוסו על ידי דמי הפיתוח שנקבעו על ידי המינהל – רשאי היה המושב לפעול על פי דין כנגד החלטת המינהל בסוגיה זו. משלא עשה כן – השלים עמה, כפי שהעיד עדו של המושב, מר יוסי תהילה:
"ש. תאשר לי שלעניין גובה הוצאות הפיתוח השלמתם בסופו של דבר עם הסכום שנקבע, 119,000 ₪ ליח' שנקבע על ידי ממ"י, נכון?
לסיכום פרק זה; בדומה למקרה שנדון בפסק דין מגל גם במקרה דנן יש לראות את המושב כמי שנהנה מהטבה מובנית הגלומה באישור שניתן לתכנית ההרחבה, וזאת – בשל האפשרות שהוקנתה לו להעביר למנהל רשימת מומלצים אשר להם יוחכרו המגרשים בפטור ממכרז.
סוף - דבר
לאור כל האמור, הנני קובע בזאת כדלקמן:
דין התביעה להידחות בשלמותה.
