כבר בסעיף 25 לכתב התביעה התייחסה התובעת במפורש לסוגיית תחולת אמנת מונטראול וטענה (ההדגשה במקור) –
"משהסתיימה התובלה האוירית והמשלוחים נקלטו בידי הנתבעת לצורך שחרורם לתובעת, לא חל בעניינינו ייחוד העילה שבחוק התובלה האוירית ... אחריות הנתבעת אינה מוגבלת בהתאם לאמנת ורשה ופרוטוקול מונטראול מכאן, שהתובעת מחזיקה בעילת תביעה נזיקית נגד הנתבעת בשל התרשלותה בפעולת הקליטה והשחרור של משלוחי התובעת ממחסניה שבנתב"ג".
אולם טיעון משפטי זה טעון ביסוס על תשתית עובדתית ובפרק בכתב התביעה העוסק בפירוט העובדתי (בסעיף 6) טענה התובעת כך –
"הנתבעת הנה חברה פרטית, בבעלות מלאה של חברת DHL, שהנה חברה בינלאומית לשילוח מטענים ... והוכרזה כמפעל חיוני (=בתקופת מגיפת הקורונה – א"ב) ... וזאת בשל תפקידה החשוב בשרשרת הלוגיסטית ליבוא מטענים מחו"ל".
בסעיף 11 לכתב התביעה הוסיפה התובעת וטענה –
"התובעת, באמצעות היצרן הסיני, שינעה את המסיכות מסין אל ישראל באמצעות חברת DHL, כאשר הנתבעת אמונה על קליטת המטען ושחרורו ממכס".
בסעיף 23 לכתב התביעה דאגה התובעת להדגיש בגופן מובלט את הדברים הבאים –
"עובדה היא, עליה לא יכול להיות חולק – הנתבעת היא אשר אמונה על קליטת המשלוחים ושחרורם ליד התובעת".
בסעיף 4 לכתב התשובה שהגישה שבה התובעת וקבעה – "התובעת היא זו שטיפלה במטענים החל מהגעתם לישראל".
באותו חלק מטענות הנתבעת בו מודה התובעת אין צורך בהכרעה ועל כן אין מחלוקת כי הנתבעת טיפלה בקליטת המטענים בעת הגעתם ארצה, אולם הנתבעת טענה כי לא איחסנה את המטענים ולא שימשה עמיל מכס לצורך שחרורם (שלטענתה התה הצד השלישי 2 במקרה זה).
...
דיון והכרעה
האם הנתבעת היא סוכן של המוביל האווירי
בסוגייה זו קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס למבחן הראוי לשם הכרעה בה, כאשר הנתבעת טוענת כי יש להשתמש במבחן הפונקציונלי שנקבע בפסיקה בחו"ל ואומץ בישראל וכי על פיו מתבקשת המסקנה שהיא סוכן של המוביל האווירי, ואילו התובעת טוענת כי יש לבחון את טיב ההסכם בין הנתבעת לבין המוביל האווירי על מנת להבין האם הנתבעת היא אכן סוכנו ומאחר שזה לא הוגש יש לקבוע כי לא הוכח שהיא משמשת סוכן של המוביל.
מכאן ועד המסקנה שהודעה זו והנכונות לפיצוי בסכום העומד על פחות משלושה פרומיל (0.28%) מסכום התביעה מלמדים על הודאה של הנתבעת בכך שהוגשה תלונה בכתב ובמועד גדול המרחק.
הנובע מכלל האמור הוא שעל פי הוראת סעיף 10 לחוק וסעיף 31 לאמנת מונטריאול התביעה נדחית על הסף.
לאחר ששקלתי בדבר בכובד ראש, בשים לב לתוצאה ולסכום התביעה אך גם לכך שלתובעת נגרם ככל הנראה נזק לא מבוטל דווקא בעת משבר ומצוקה ולא מן הנמנע שלנתבעת ואולי אף לצדדים השלישיים תרומה מסויימת לכך וכך גם לעובדה שההליך הסתיים בשלב מקדמי אולם גם שלב זה לא היה קצר במיוחד, אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ ובהוצאות ושכ"ט כל אחד מן הצדדים השלישיים בסך 7,000 ₪.
