יידוי אבנים על ג'יפ צבאי: אחריות פלילית

עוד טוענת המאשימה כי באותה עת איים הנאשם על **** כשאמר לו "אני אהרוג אותך, אני אזיין אותך". את הארוע תיעד שרון אסף במצלמת וידאו שלו כפי שעולה מעדותו: "...ראינו כמה עשרות מתנחלים שזורקים אבנים על בית מישפחת געברי...בשלב הזה לקחתי איתי מצלמת וידאו ועברנו את הגדר לכיוון בית געברי עד שהגיע הצבא והפריד בין הצדדים. התחלנו לחזור לכיוון הרכב...ומעבר לגדר ראיתי את מר גפשטיין, הנאשם...כשאלעד ו****...הנאשם היתנפל עליהם באלימות היכה אותם באגרופים. אני צילמתי את כל הארוע עד שהשוטרים התערבו והכניסו אותנו לתחנת המישטרה ...

הסייג של טעות במצב דברים קבוע בסעיף 34יח לחוק העונשין קובע כי: העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו.

יותר מזה לפני השביל יש שטח שנקרא שב"ם זה שטח שהופקע לצרכי בטחון שם אסור לערבים ללכת ורק ג'יפים צבאיים נוסעים שם".

...

כפי שעולה מאמרתו של הנאשם במשטרה (סומנה ת/11) ומעדותו של הנאשם בבית המשפט לפיה: "ש. למה הגעת למסקנה שערבים נכנסים

כמו כן, צפייה בסרט (מסומן ת/10) מעלה שבחלק השלישי של האירוע צועק הנאשם פעמיים "שוטרים שוטרים ערבים נכנסים לשכונה". לאור האמור, הגעתי למסקנה שעומדת לנאשם הגנת טעות במצב דברים יחד עם הגנת הצידוק ועל כן החלטתי לזכותו מעבירת התקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

כמו כן עזרא לאחר צפייה בסרט, אין חולק, שעזרא הוא שצועק לעבר הנאשם "אתה תהרוג אותי". לאור האמור החלטתי לזכות את הנאשם גם מעבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

מחבל זה, כך נטען, ניסה לרצוח יהודים באמצעות זריקת אבנים על כלי רכבם, וכך דקות ספורות עובר להגעתו למקום, יידה המחבל אבנים לעבר רכבה של גננת גן הילדים בחברון הגב' רחל דנינו, לעבר אוטובוס, ולעבר שני ג'יפים של צה"ל. נאשם 1 המשיך וטען כי כאשר הותקף על ידי המחבל, הסתובב עם רכבו לעברו, עצר את הרכב, ירד ממנו והחל לרדוף אחר המחבל, אשר ברח לסמטה המובילה לשכונת ג'בל ג'ועם.

הגנת הצידוק בכך גם יש לדחות את הטענה להגנת הצידוק, אך מעבר לצורך אציין כי גם לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להגנה זו. סעיף 34יג(1) לחוק קובע כי: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה באחד מאלה: (1) הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו...", ותנאי זה אינו מיתקיים במקרה זה. גם הוראות חוק לא תעמוד על דם רעך לא חייבו את הנאשמים לפעול במרדף אחר מיידי האבנים.

...

כמקור לכך יש שציינו את דברי התלמוד ירושלמי (עבודה זרה פרק ב, ב), שם נאמר: "ואין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר שאמ' לו הרוג את איש פלוני, אלא אמ' לו חמוס את איש פל'". מכאן, שגם עבירת הגזל אינה נדחית מפני פיקוח נפש.

עמדת המאשימה, כי נעשתה חקירה לאיתור האחר, מיידה האבנים, והוא לא אותר, מקובלת עלי.

בשים לב לכל האמור, אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של חבלה במזיד ברכב בצוותא שיוחסה להם בכתב האישום, לאחר שנדחו טענות ההגנה שהעלו.

במהלך העימותים זרקו המתפרעים בקבוקי תבערה רבים שהתלקחו וכן אבנים לעבר הכוחות, שחלקים היו בתוך ג'יפים ואחרים רגליים.

באישום הרביעי הורשע הנאשם בעבירות של היתפרעות ונסיון תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, בכך שביום 21.3.21 החליט להצטרף לעימותים כלפי כוחות צבא רגליים שהיו מצויים בשכונת מגוריו, הוא הרים מהכביש אבן בגודל כ-7 ס"מ ויידה אותה לעבר הכוחות.

באשר לעונש במסגרת המיתחם, הנאשם צעיר ללא עבר פלילי, הודה במיוחס לו, לקח אחריות וחסך זמן.

ת"פ (י-ם) 4439-05-21 מדינת ישראל נ' מחמד אעביד (13.9.21) - מעורב נוסף באירועים אלה נדון במסגרת הסדר טיעון לעונש מוסכם של 8 חודשי מאסר בפועל בגין אישום אחד מיום 1.3.21, בו הורשע בהתפרעות ונסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות בארוע של יידוי אבנים על ידי רבים.

...

(יצויין כי בגזר הדין הנ"ל בעניין עביד (ת"פ 4369-05-21) הובא מפי ב"כ המאשימה כי עמדתה העונשית במקרה זה נבעה מקשיים ראייתיים, ועם זאת, גם אם אניח כי קיימים שיקולים שונים ברקע אותו הסדר, לא ניתן להתעלם מהעמדה שהוצגה בסופו של דבר).

לנוכח כל האמור, ובהתחשב בכך שהנאשם שבפני הורשע גם בעבירות לפי חוק הטרור, אני קובעת בגין העבירות בהן הורשע מתחם הנע בין 3.5 לבין 8 שנות מאסר.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל ל-4.5 שנים שיימנה החל ממעצרו של הנאשם.

במשך כל הארוע שני האנשים שהיו בקומה השניה זרקו אבנים על הג'יפ, והוא שמע את רעש פגיעות האבנים על הג'יפ. לדבריו, הנאשם היה בקומה השלישית, ירד לכיוון הקומה הראשונה, מתחת למרפסת של שני הנערים שיידו אבנים, וזרק אבנים מהקומה הראשונה.

רס"ל נאדר מרעי, מפקד צוות פלוגה יא' שאחראית על סילואן, העיד, כי הג'יפ "עמד" בצומת בביר איוב, אז החל יידוי אבנים מאסיבי מגגות ומרפסות הבית לעברו.

כאשר הגיע לבית, היו שני ג'יפים של צה"ל וחיילים בחוץ.

כך נקבע, בין היתר, בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, נ(2)133: "...אין הרשעה בדין אלא אם כן הוסרו כל הספקות הסבירים (ע"פ 347/88, דמיניוק). מידה זו מהוה את 'אבן היסוד של המשפט הפלילי ודרכי הפעלתו'(שם). היא משקפת את תפיסות היסוד החוקתיות והחברתיות של המשפט הישראלי(ע"פ 20/51, פודמסקי). רק באמצעות רמת הוכחה גבוהה זו מרימה התביעה את הנטל הרובץ עליה... רק מכוחה של רמת הוכחה זו ניתן להתגבר על חזקת החפות... היא מעוצבת לאחר שנקבעה מהימנותם של העדים ומשקלן של הראיות; ... היא משקיפה על מלוא התשתית הראייתית כפי שגובשה ועובדה בהליך השפוטי" (בש"פ 8087/95, שם, פסק דינו של כב' הנשיא א' ברק, בעמ' 145).

...

לענייננו- לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם שוכנעתי, כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. לפיכך, אני מזכה אותו מהעבירות המיוחסות לו מחמת הספק, כפי שיפורט בהמשך.

בסופו של דבר שוטר 189 הוא שעצר את הנאשם בהתאם להכוונת שוטר 146 מתצפית שהייתה במרחק של 200 מ' מהאירוע.

סיכומו של דבר- שמיעת העדים מטעם המאשימה הותירה בעיני ספקות וסימני שאלה רבים באשר להרשעתו של הנאשם.

הרשעה שלישית, בבית משפט צבאי יהודה משנת 2013 בעבירה של יידוי אבנים וזריקת בקת"בים לעבר ג'יפ צבאי, בגינן הוטל עליו מאסר לתקופה של 19 חודשים, הופעל המאסר המותנה מהרשעתו השנייה בחופף ובמצטבר, כך שסה"כ ירצה 24 חודשי מאסר, וכן הוטלו עליו מאסר מותנה וקנס.

למרות שריצוי עונש מאסר ממושך בין כתלי הכלא עלולה לפגוע בנאשם, שהוא תושב הרשות הפלסטינאית, מהרישום הפלילי עולה כי הוא ריצה מספר מאסרים בפועל לתקופות משמעותיות, הוטלו עליו מאסרים מותנים שאף הופעלו, אך כל הסנקציות המשפטיות שננקטו נגדו לא הביאו להרתעתו.

עם זאת, זוהי זכותו של הנאשם לעמוד על חפותו ואין בכך כדי להחמיר בעונשו, אך מנגד הוא לא יכול לצפות להקלה בעונש הנתנת למי שנוטל אחריות למעשיו וחוסך זמן שפוטי יקר ואת זמנם של ב"כ המאשימה והעדים.

...

מכל האמור לעיל, מצאתי כי הנסיבות לחומרה עולות באופן ניכר על הנסיבות לקולה, ועל כן, יש לקבוע את עונשו של הנאשם בשליש העליון של מתחם הענישה.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת המאסרים המותנים בני 6 חודשים, חודש וחודשיים, שהוטלו על הנאשם על-ידי בית משפט השלום בתל אביב ב-ת"פ 16287-02-21 מיום 25.4.2021, בחופף ובמצטבר זה לזה, סה"כ 8 חודשי מאסר, אשר יצטברו למאסר בפועל שנגזר עליו בתיק דנן.