נאשם 2 אמר, שהוא בן 38 התחתן לפני 3 שנים, לא הצליח להביא ילדים לעולם, בגיל 21 ניכנס לכלא, השתחרר לאחר 8 חודשים ועברו מאז 17 שנים, עבר ניתוח לב דבר שהקשה עליו בפרנסה, לפני שנה וחצי עשה תאונת עבודה, והמצב הכלכלי בקורונה היה גרוע, הוא עשה טעות, רוצה לבקש סליחה מאישתו וממשפחתו על כל העוול שגרם, מביע חרטה, יודע שטעה ויש מחיר שהוא צריך לשלם.
בע"פ 6029/03 בעיניין שמאי דלעיל, בו נדונה עבירת ייבוא בסם מסוכן מסוג קוקאין, נאמרו הדברים הבאים אשר רלבאנטיים גם כאן, בעבירות החמורות של ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות גדולה ביותר:
"בבואו לגזור עונשים על סוחרי הסמים כמערערים שלפנינו, שומה עליו, על בית-המשפט, לשוות נגד עיניו את צרכני הסמים הפגועים, את משפחותיהם המפוררות ואת הנחיית המחוקק מה עונש ראוי להטיל על מי שהביא כל אלה. לביעור נגע הסמים אין די ברטוריקה. נדרשים אנו למעשים של-ממש. חובה היא המוטלת על בית-המשפט להעלות את תרומתו למלחמתה של החברה במשחיתיה. "מוכנים אנו גם לומר כי הענישה המתחייבת במקרים דוגמאת המקרה שלפנינו [ייבוא 631.5 גרם הירואין – מ' ח'] צריכה לשאוף לגבול העליון של העונש שקבע המחוקק, ולא די כי נשלם מס שפתיים באמירה כי עיסוק בסמים 'קשים' מחייב הטלת עונשים חמורים, שמפניהם מתגמד השיקול האישי של הנאשם. אמירה זו שאין 'כסוי' מאחוריה לא תיתרום דבר למלחמה הבלתי נלאית שמצווים אנו להילחם במי שלמעשה סוחרים בנפשות לשם בצע כסף...".
לחומרת ההשפעות הקשות של הסם MDMA, לסכנות הנובעות ממנו, ולתוצאות הקשות האפשריות, נפנה לע"פ 5104/06 5106/06 בנייורישלויל ואח' נ' מ"י (21.5.2007), שם הורשעו המערערים בעבירות של קשירת קשר לפשע, ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בכך שקשרו קשר לייבא לישראל מבלגיה סמים מסוכנים בתמורה ל – 14,000 אירו, לצורך זה הם הגיעו אל שדה התעופה בבריסל, כשבידם מזודה ובה 48,098 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA עלו על טיסה לישראל, ומסרו להעברה באותו מטוס גם את המזוודה עם הסם המסוכן אותה היו אמורים למסור עם הגיעם לשדה התעופה בישראל לאדם שלישי, אולם הם נעצרו קודם לכן.
...
לאור כל האמור, עותר ב"כ המאשימה להטיל על כל אחד מהנאשמים 50 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, וקנס הולם בגובה עשרות אלפי שקלים כמקובל בתיקים ובכמויות סם כאלו.
ר' התייחסות לכך בע"פ 512/13 דלעיל, ור' גם ע"פ 6943/16 גלקין נ' מ"י (28.1.2018) בו נפסק כי: "... אין זה נכון או ראוי – ודאי במקרה כזה – להרחיב בקביעת המתחם. כאמור יש לאבחן בין רכיבי תיקון 113 לבין מידת ההתערבות של בית המשפט בהסדרי טיעון. בית משפט זה בהרכב מורחב קבע את הכללים הרלוונטיים בנדון ... זהו המוקד".
לאחר שנשקלו העבירות בנסיבות ביצוען, מעמדם של הנאשמים בתהליך ביצוע עבירות הייבוא של הסם המסוכן, הנזקים הפוטנציאליים מסם מסוכן זה, הכמות אשר ייבאו הנאשמים, מכלול הנסיבות הכוללות תכנון, שיתוף פעולה עם אחרים, הצטיידות באמצעים וכלל הנסיבות דלעיל, ולאחר שנבחנה הענישה הנוהגת, החומרה אשר רואה הפסיקה בעבירות ייבוא סמים מסוכנים בכלל, וסמים מסוכנים מסוג זה בפרט, ונשקלו טענות הצדדים, המסקנה הינה כי אין ברף העליון של טווח הענישה המוסכם כדי החמרה עם הנאשמים, וענישה זה מהווה מענה עונשי הולם לעבירות בנסיבות ביצוען, וזאת אף אם היו שני הנאשמים נעדרי כל עבר פלילי, ולאור עברם הפלילי, מקל וחומר, בפרט בעניינו של נאשם 2 אשר בעברו עבירות סמים חמורות יותר.
בשים לב לחומרת העבירות וחומרת נסיבות ביצוען, סבורני, כי יש ברף העליון של טווח הענישה המוסכם כדי לגלם גם שיקולים לקולא אלו, אולם, מוצא אני בעיקר בשל קבלת האחריות והמצב הרפואי, כי יש להקל מעט בענישה המוטלת עליהם, והיא תועמד על 45 חודשים לכל אחד מהנאשמים.
לאור כל האמור, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 1 ו- 2 את העונשים הבאים:
מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 45 חודשים, בניכוי ימי מעצרם מיום 9.6.21.
