בית דין איזורי לעבודה בירושלים
סע"ש 24182-01-17
05 אוגוסט 2018
לפני:
כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה
המבקש/הנתבע:
שדמות מחולה - מושב שיתופי של הפועמ"ז להתישבות חקלאית
המשיב/התובע:
אחמד דראגמה
החלטה
וכן כי נקבע בפסיקה, כי רישיונות עבודה אינם ראיה לקיומם של יחסי עו"מ.
עוד מוסיף שכיוון שהתובע אינו מתגורר בישראל, כי אם בשטחי הרשות הפלסטינית, ועולה חשש כי לא יוכל הנתבע לפרוע הוצאותיו מהתובע, במידה וכך ייקבע.
ביום 2.9.16 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", הקובעת כדלקמן:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
בטרם תיבחן ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה, ראוי כי יוכח בראיה לכאורית לעניין זה עצם קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.
...
מן הכלל אל הפרט
לטעמנו, בנסיבות דכאן, אין במצוי בפני בית הדין כדי לעמוד הן בדרישות שנקבעו בפסיקת בית הדין בטרם תיקון תקנה 116א לצורך פטור מערבות, והן בדרישות שנקבעו בתקנה.
טענתו של התובע כי לא הוכח שהתביעה היא תביעת סרק, נדחית.
סוף דבר, באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, , לבין מכלול הקשיים שצויינו מעלה, דין בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה מתקבלת במובן זה שהתובע יפקיד בקופת בית הדין ערובה להוצאותיו בסך של 2,800 ₪.
