יחסי עובד-מעביד של מרצה במכללה

בתגובה הודיע ד"ר ברקאי (על פי רשומו של המבקש) כי: "פנינו לרב נח גרינפלד (מנהל אגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך – ד.ג.) שהוא המעסיק של המורים, והוא נפגש לפני כחודש עם נציגי מכללת הרצוג וליפשיץ. הרב גרינפלד הכריז שמהאיחוד לא ייפגע אף מורה.

כאמור, סרבת לכך ועמדת על דרישותיך באשר לאופן שיבוצך, למרות שלמכללה קיימת כאמור האוטונומיה לקביעת עניין זה. כמו כן, עמדת על תשלום שכר החורג מההסכמים וההוראות החלים על מרצים במכללות להכשרת עובדי הוראה, אשר משרד החינוך כמעסיק לא אישר ולא שילם לאורך תקופת עבודתך במכללת ליפשיץ.

אלא שדומה לכאורה כי מטרת הוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט היא להסמיך את בית המשפט המחוזי לידון בתביעות בעינייני קנין רוחני גם אם סכום התביעה נמוך מהסכום שבו מוגבלת סמכותו של בית משפט השלום לידון בתביעות רגילות, ולא להסיג את סמכותו של בית הדין לעבודה לידון בתביעות שעילתן ביחסי עובד ומעביד, אף אם כרוכה בהן שאלה של קניין רוחני.

...

לעומת זאת, אנו סבורים שדין הבקשה למחיקת התביעה נגד ד"ר ברקאי ונגד מר בקיש (למעט בעניין חוק איסור לשון הרע) להימחק על הסף בהיעדר עילה, שכן נתבעים אלו לא היו מעסיקיו של המבקש.

סוף דבר בקשות המבקש לסעדים זמניים נדחות.

המבקש ישלם הוצאות כדלקמן: לכל אחד מהמשיבים 1-3 – סך 1,500 ₪.

בכל מקרה – תביעתו של התובע לדמי נסיעות נזנחה; תביעתו לדמי חופשה עומדת בנגוד לניצול בפועל של התובע את מלוא ימי חופשה על פי חוק; התביעה להפרשות לפנסיה נמוכה בהרבה מהנתבע, שכן יש לחשבה על פי השיעורים הקבועים בצו ההרחבה לפנסיית חובה; התובע אף אינו זכאי לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר יחסי עבודה בין הצדדים והעדר החובות הנובעות מיחסים אלה דוגמאת שימוע, ובכל מקרה – ניתנו לתובע מספר הזדמנויות להתייחס לטענות המופנות כלפיו והא אף עשה כן. ההיתקשרות עם התובע הסתיימה לאלתר נוכח הפרת האמון המוחלט שנתן בו הנתבע, בהיבטים רבים, ובכללם: העסקת רעייתו של התובע ללא אישור ותשלום שכרה ביתר על מנת להגדיל את דמי הלידה להם תהיה זכאית, תוך הונאת המוסד לביטוח לאומי בחסות המכללה; אי המצאת חשבוניות מס כדין בגין מכירת מכשירי האיבחון למכללה, חרף פניות חוזרות ונישנות לתובע בעיניין זה; הגדלת הקף ההרצאות שהעביר התובע במסגרת המכללה באופן משמעותי, תוך צימצום ופגיעה בהקף ההרצאות שהעבירו מרצים אחרים, שהתגמול בגין הרצאותיהם נמוך מן התגמול המשולם לתובע עבור כל הרצאה; הענקת טיפולים ללקוחות הפרטיים של התובע בקליניקה של המכללה מבלי להעביר למכללה דמי שימוש בשיעור של 25% כמוסכם בין הצדדים; הענקת טיפולים לתלמידי המכללה ונטילת הכסף לידיו במקום להעבירם לידי המכללה; שדול תלמידים של המכללה לעבור לקבל טיפולים בקליניקה הפרטית של התובע במקום במסגרת המכללה; תביעתו של התובע לפצוי בגין אי המצאת תלושי שכר מקוממת במיוחד, בעוד שהתובע הוציא מדי חודש חשבוניות מס בגין פעילותו במכללה וחתם רטרואקטיבית על הסכם המבהיר כי לא שוררים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד; אף התביעה לפצוי בגין חוק לשון הרע דינה להדחות בהעדר ראשית ראיה להשמצות כלשהן מצד הנתבע; אשר לתביעה שכנגד – ככל שייקבע כי היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד (טענה המוכחשת כאמור מכל וכל), הרי שהנתבעים זכאים להשבת ההפרש בין התמורה החודשית שקבל התובע כעצמאי לבין התמורה שהיה מקבל אילו הועסק מלכתחילה כעובד.

עצם קיומו של עסק עצמאי אינו מעיד בהכרח על היתקשרות קבלנית עם מעסיק מסוים, ואין מניעה כי אותו אדם יהיה בעת ובעונה אחת עצמאי בעסק משלו, ועובד שכיר בעסק של מעסיקו (ע"ע 1162/01 סמי בן חמו – המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח, 433; ע"ע 337/06 נחום פבר – עודד מנור, ניתן ביום 15.7.2007 (להלן: עניין פבר)).

...

לאור כל האמור התביעה נדחית על כל רכיביה.

בהתאם, נדחית גם התביעה שכנגד שעניינה כאמור, בקיזוז והשבה כנגד סכומים שהיו נפסקים לזכות התובע.

חרף התוצאה, ולאור העובדה כי מדובר במקרה גבולי ומורכב להכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, סבורים אנו כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.

זאת ועוד, לא ברור האם עובדים אלה מקבלים הודעה מהמכללה על נתוק יחסי עובד-מעסיק, בשלב שבו מסתיים הקורס שאותו הם לימדו[footnoteRef:2], והצדדים לא פרסו בעיניין זה בפנינו תשתית עובדתית מלאה ושלמה (ובהיתחשב בכך שחלק מהמרצים חוזרים ללמד בשנת הלימודים לאחר-מכן).

אולם, מסקנתנו בעיניין זה הנה טובה ונכונה גם באשר להיסתכלות על האנטרס של המעסיק, וממילא לא שוכנענו בהקשר זה כי פיצול יחידת המיקוח יפגע בהכרח ו/או יגרום להכבדה ביחסי העבודה, שבין עובדי המכללה לבין המכללה עצמה.

ראו בהקשר זה קביעתו של בית הדין ולפיה "לכך נוסיף, שמדובר במפעל קטן יחסית, המעסיק 410 עובדים בלבד, בכל אתריו. במצב דברים זה, הכרה בכל אחד מאתריו של מיפעל אקרשטיין כיחידת מקוח נפרדת, תצור יחידות מקוח קטנות שיקשו על ניהול יחסי עבודה תקינים במפעל". אין חולק כאמור כי בעניינינו, המכללה ממוקמת על פני אתר גאוגרפי/פיזי אחד, וראו בהקשר זה סעיף 8 לסיכומי המכללה.

...

על כן, דין טענות המכללה בהקשר זה להידחות.

לסיכום, והסעדים שאותם פוסק בית הדין – לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים בזאת כי ארגון המורים הינו ארגון העובדים היציג של המרצים במכללה, ואילו ההסתדרות הכללית הינה ארגון העובדים היציג של עובדי המינהל במכללה.

] [81: המדובר בטענה מתחמקת שאינה מקובלת עלינו, ואשר אינה עולה בקנה אחד עם הנטען בהקשר זה בסעיף 28 לתצהירו של מר גז, ממנו ברור כי השיחה עם אותו עובד, מר דוד מור יוסף, נערכה במועד הסמוך לתחילת מעורבותו של ארגון המורים בהתארגנות עובדי ההוראה במכללה.

כתימוכין לכפיפותו של המעסיק להוראות המדינה צרפה התובעת את החלטתה של המועצה להשכלה גבוהה מיום 4.11.2003 בה נקבע כי המל"ג הוא מתוה הדרך בעיניין קדומם של מרצים במכללות ובהתאם לקריטריונים המקובלים עליו.

המדינה כחליפו של המעסיק כאמור, טענת התובעת בכתב תביעתה ובסיכומיה היא, כי יש לראות את המדינה כחליפתו של מעסיקה (המכון הטכנולוגי חולון) וככל שתוגדר המדינה כחליפתו של המעסיק לעניין תובענה זו, תכנס התובענה בגדרו של סעיף 24(א)(1) לחוק והסמכות לידון בתובענה תוקנה לבית דין זה. נזכיר, כי התובעת אינה טוענת שמתקיימים יחסי עובד ומעביד במישרין בינה לבין המדינה.

...

משאלה הם פני הדברים אנו סבורים שאין מקום לראות, בעניננו, את המדינה כזרועו הארוכה של המעסיק הפרטי (המכון הטכנולוגי חולון).

קבלת עמדת התובעת כי לבית הדין סמכות ענינית לדון בתובענה מאחר ובמהותה הינה תקיפה מינהלית של החלטה שלטונית ו/או כי הסעד המבוקש יש בו כדי להשליך על יחסי העבודה בין הצדדים, אינה מקובלת עלינו.

לא מצאנו מקום לחייב את התובעת בהוצאות בקשה זו. בשולי הדברים נציין, כי לא מצאנו מקום לדון בטענה שהועלתה על ידי המכון הטכנולוגי חולון בכתב ההגנה ונזכרת אף בסיכומי המדינה לפיה אף אם היתה המדינה מכירה בתוארה השלישי של התובעת לא היה די בכך לבחינת מועמדותה למינוי כחברת סגל אקדמי תקני, משזה תנאי הכרחי אף לא מספיק (ר' סעיף 24 לסיכומי המדינה; סעיפים 17-14 לכתב ההגנה של המכון הטכנולוגי חולון) וזאת לאור קביעתנו כמפורט לעיל.

מבוא הנתבעת מנהלת מכללה ללימודי שוק הון, נדל"ן ויזמות עסקית, אשר לטענתה מעסיקה עשרות עובדים ומעניקה שירותים לאלפי לקוחות.

התובע היה מרצה במכללה משנת 2009 ועד שנת 2017 ושימש כראש תחום מט"ח במכללה.

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה במסגרתה עתר להכרה ביחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבעת ולסעדים כספיים הנובעים מתקופת עבודתו הנטענת וסיומה.

...

לחילופין, ובהתאם לסיכום בין הצדדים, יוכלו המסמכים הנבחרים להישלח מתיבת הדוא"ל אל תיבת הדוא"ל הנוכחית של התובע או בא כוחו.

לאחר ששקלתי את הבקשה סבורני שיש מקום להיעתר לה, תוך עריכת איזון מסויים, מטעמי הגנת הפרטיות של צד שלישי.

מאחר וסבורני כי המסמכים רלבנטיים ביותר לגדרי המחלוקת, הרי שעל פניו, יש הצדקה לפגיעה בפרטיות הצד השלישי.