יחסי עובד-מעביד עם סוכני מכירות חיצוניים

עוד טענו הנתבעות כי נתבע 1 לא היה סוכן ביטוח, אלא ספק שירות חצוני של ניוקום, לפיכך, לא היתקיימו יחסי שליחות בינו לבינן, כטענת התובעת, והתרמית הנטענת אינה תרמית שניתן לייחס להן.

מר עזי שבתאי, מנכ"ל סוכנות הביטוח ניוקום, ציין בתצהירו כי נתבע 1 היתקשר עם הסוכנות בחוזה כ"קבלן משנה" אשר קיבל תשלום עבור הפניית לקוחות פוטנציאליים לסוכנות, וכי בשום שלב לא היה עובד של הסוכנות ואף לא שלוח שלה, ותפקידו היתמצה כאמור בהפניית לקוחות פוטנציאלים לסוכנות (סעיפים 2-3 לתצהיר).

ההסכם קובע כי אין בו כדי ליצור יחסי שותפות או יחסי עובד-מעביד בין קבלן המשנה – נתבע 1 – לבין הסוכנות (סעיף 6 להסכם).

בחקירתו בבית המשפט הסביר מר אלון, כי לא היה מעולם עובד של ניוקום אלא משווק חצוני מטעמה, כלומר צוות המשרד שלו, שכלל סוכן ביטוח בעל רישיון, מכר ביטוחים ללקוחות וניוקום הייתה סוכנות העל שלהם (עמ' 106 לפרוטוקול שורה 11, עמ' 107 שורות 9-14).

עוד התחייב נתבע 1 לפי ההסכם שלא להציג את עצמו כשלוח של ניוקום ולא כמי שבינו לבין ניוקום מתקיימים יחסי עובד מעביד.

...

מכל אלה, באתי לידי מסקנה, כי התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק שהנתבעות חבות בגינו.

סוף דבר הגם שנתבע 1 שימש כשלוח של הנתבעות, שליחות זו אינה משתרעת על מעשי זיוף ומרמה.

לפיכך, לאור האמור לעיל, התוצאה היא שתביעת התובעת כנגד הנתבעות 2 ו- 3 – נדחית.

בית משפט השלום באשקלון תא"מ 58764-12-18 דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ נ' חיימוביץ תיק חצוני: לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן תובעים דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ נתבעים משה חיימוביץ פסק דין

לטענת התובעת, בהסכם שנחתם בין הצדדים נקבע מפורשות בסעיף 23: "למען הסר ספק ובהיעדר יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בגין הסכם זה, הסוכן ישלם את כל ההוצאות, הנזקים והתשלומים הן כשכיר והן כעצמאי הקשורים וכרוכים בהסכם זה. מבלי לפגיע בכלליות האמור לעיל, הסוכן ישלם על חשבונו: הוצאות רכב ודלק, ביטוחים לרכב ואישיים, מסים וביטוח לאומי ותנאים סוצאליים לרבות פנסיה פיצויים חופש והבראה ועוד..." התובעת טוענת, כי כל תשלום ששילמה לנתבע היה כמפרעה על חשבון עמלות עתידיות, כאשר התובעת נהגה כך עם כל סוכניה, כשבחודשים הראשונים לעבודה, כאשר הסוכנים מבססים את מעמדם, התובעת סייעה לסוכנים ובשלב מסויים, הפסיקה לתמוך בסוכנים והם שילמו מהמכירות את התשלומים ששילמה להם התובעת בתקופה הראשונה.

...

אחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסתו העובדתית של הנתבע על פני גרסתה העובדתית של התובעת.

כעבור מחצית השנה עשה מר קוגן הערכת מצב והגיע לכלל מסקנה, כי אין מדובר בעסקה כדאית עבורו, שכן המכירות באילת אינן מצדיקות נשיאה בהוצאות ועלות אחזקת סוכן באילת גבוהה נוכח הנסיעות הרבות ולפיכך, ביקש לשנות משיטת העבודה לאחר התקופה הראשונה, אלא שהנתבע לא הסכים לכך, שכן גם עבורו המתכונת החדשה לא היתה מתאימה.

התובעת אמנם, הגיעה למסקנה, כי העבודה באילת אינה כלכלית, אך אין בכך כדי ללמד, כי לא ידעה על ביצועה של עבודה בעיקר באילת.

העלאת הטענה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בדיעבד ולאחר תקופה כה ארוכה היא חסרת תום לב. כמו כן, התמורה ששולמה לו הייתה גבוהה מעלות העסקתם של סוכני מכירות ותיקים של הנתבעת.

הראיות עשויות להיות שכרו של עובד מקביל אשר ביצע עבודה דומה; טבלת שכר בהסכמים קבוציים רלוואנטיים; שכר ראוי לעובד שכיר באותו מעמד כפי שנלמד ממקורות חצוניים; ראיות לגבי שכר חלופי שהוצע או שנקבע בין הצדדים עצמם, ככל שהיה כזה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית שלפניה מובאות הראיות.

...

] כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה מסוף חודש 12/2012 היחסים היו בין התובע לחברת דקה ולכן משחברה זו לא נתבעה יש לדחות את התביעה לתקופה הזו, ואלה טעמנו: האחד, הנתבעת (בשם הקודם חברת קמור) וחברת דקה נקראו יחד בהסכם ההתקשרות מיום 5.12.2012 בשם "החברה", והוראות ההסכם מתייחסות לשתיהן כחברה אחת[footnoteRef:10].

] בנסיבות אלה, לא מצאנו פסול בעובדה שהתובע לא תבע את חברת דקה בנוסף לנתבעת על אף שבחלק הארי של התקופה שבמחלוקת הוצאו החשבוניות לחברת דקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסכום של 148,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

בעיניין זה מפנה המבקש בין היתר לבג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי ואח' (פורסם בנבו, 17.11.96), שם קובע כב' הנשיא ברק כי לפי מבחן ההישתלבות "עובד הוא אדם המשתלב במפעל (הפן החיובי) ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חצוני הפן השלילי). הפן החיובי מחייב קיומו של "מיפעל" (בין מיפעל יצרני ובין מתן שירותים) שניתן להישתלב בו, באופן שהמועסק מהוה חלק מהמערך האירגוני של המפעל ואינו גורם חצוני.

בעניינינו, המבקש טוען כי הוא שימש למעשה כזרוע הביצועית וסוכן המכירות של החברה, עבד במשרדי החברה, היה כפוף למנכ"ל החברה, עשה שימוש בציוד החברה ועוד.

לעניין זה מציין המל"ל כי נקבע לא אחת שתשלום מס הכנסה ומע"מ מהוים גורם מכריע בשאלת מעמדו של עובד, וכדוגמה לכך מפנה לדיון (ארצי) 3-106-מג יחיאל ולטנר - גור בטח, סוכנות לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 11.09.84).

עם זאת אציין כי מרבית מהמקרים שצוטטו נגעו למקרים בהם, עם סיום יחסי העבודה, התעורר הסיכסוך בין החברה המעסיקה לבין העובד/הקבלן העצמאי.

...

אין מדובר בצד "מוחלש" להסכם; סבורה אני כי החברה לא ניצלה מצוקה כלשהי ולא טמנה פח למבקש על מנת להוזיל עלויות, וזאת בין היתר לאור העובדה שחלק מעובדי החברה נותרו במעמד של שכירים עד הכנסה לפירוק, ראו דברי ב"כ המל"ל בעמ' 7 שו' 7-9 : " לחברה במועד הפירוק היו עוד עובדים שכירים ועצמאים. זה היה משהו מקובל בחברה ולא שהחברה באופן שיטתי רימתה את העובדים והעבירה את כולם על-מנת להימנע מזכויות". הגעתי לכלל מסקנה שהמקרה שלפנינו דומה לתיק פש"ר (ת"א) 19043-09-18 ווין גלובל מרקטס אינק (ישראל) בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי (11.7.19, פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ווין גלובל"), שם קבעתי כדלקמן: " הנני מודעת להלכה שנזכרה על ידי המערערים לפיה יש לבחון את מהות הקשר ואין להסתפק במבחנים "צורניים" או בהגדרות כאלו או אחרות שבחרו הצדדים במהלך העבודה המשותפת.

ואכן הכנסתו ברוטו של המבקש עלתה בחודשים הללו; המבקש בקש גם להינות מיתרונות נוספים שדרך העסקה זו מאפשרת, ראו דברי נציגת המל"ל בדיון, בעמ' 8 שו' 2: " אני יכולה להעיד מהמסמכים שהוא הכניס הוצאת ארנונה". דברים אלו לא נסתרו, ראו גם עמדתו של הנאמן בדיון, שתמך בעמדת במל"ל, בעמ' 7 שו' 12 -35, עמ' 8 שו' 4-13; ראו גם עמדת הכנ"ר בעמ' 8 שו' 16-21: " שמעתי את הדברים, אני מסכים עם הנאמן. נקודה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת, ששמענו מקודם שלא רק שהיתה לו את האפשרות להתייעץ, המימון של אותה עו"ד שהכינה את החוזה נעשה במשותף, קרי הוא ובעל המניות שילמו לעוה"ד. זה לא ניצול לרעה ביחסי עבודה. העובד לא שייך לאוכלוסיה המוחלשת וזה לא מתיישב עם הטענה שהמעסיקה כפתה עליו לעבוד באופן הזה. אני מסכים עם הנאמן ועם המל"ל". לפיכך, וגם אם עיסוקו בפועל של המבקש בחברה לא השתנה ועומד הוא במבחני ההשתלבות המוכרים בפסיקה, מבחנים אלו כבודם במקומם מונח עת דנים במישור היחסים הישירים בין המועסק למעסיק (או אז העלויות תחולנה על המעסיק שהיה צד ישיר לסיכום), ויש לעשות את ההתאמות הדרושות וליתן משקל מתאים למבחנים שגובשו בפסיקה, עת בוחנים את המקרה תחת המטרייה של חדלות פירעון.

ומאחר ולא ניתן להינות מכל העולמות, והבחירה החופשית נעשתה על ידי מבקש, מורה אני על דחיית הבקשה.

מכאן שעל סמך נתון זה בלבד אין להגיע למסקנה בדבר קיומם או העדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק ויש לבחון את מכלול העובדות ובראשם "מבחן ההישתלבות". הפן החיובי של מבחן ההישתלבות כולל שלושה יסודות: קיומו של "מיפעל" שניתן להישתלב בו; הפעולה המבוצעת צריכה להיות פעילותו הרגילה של המפעל; מבצע העבודה מהוה חלק מהמערך האירגוני הרגיל של המפעל ואינו "גורם חצוני". בעניינינו, היה לתובע מיפעל להישתלב בו – הנתבעת ודומה כי אין על כך חולק.

בעיניין זה סברנו כי עלינו לשאול את עצמנו את השאלה האם 'אחרית דבר מעידה על ראשיתו', שמא לא? קרי – האם העובדה כי החל מינואר 2018 שימש התובע כשכיר בנתבעת, כשהוא מבצע את אותה עבודה כסוכן מכירות של מוצריה - יש בה כדי להוליך אותנו למסקנה לפיה גם עובר לכך שימש כשכיר בכסות אחרת או שדוקא השינויים שנעשו עם שינוי מתכונת ההיתקשרות מעידים על כך כי לא נקשרו יחסי עובד מעסיק בתחילת הדרך אלא רק בהמשכה? אין מחלוקת כי עובר להתקשרות עם הנתבעת שימש התובע כיועץ לחברות והוציא חשבונית בגין ייעוץ זה (ר' עמ' 53 לפרוטוקול הדיון, שורות 10-12).

...

לפיכך, לא מצאנו פגם בכך שהנתבעת פדתה בסוף ההתקשרות 5 ימי חופשה, כעולה מתלושי השכר ומפנקס החופשה שצורף לתצהיר נתבעת, אלא שהתובע זכאי להשלמה של 1,290 ₪ (לפי השלמה של ערך יום חופשה בסך 258 ₪, לפי שכר קובע של 12,173 ₪).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין, את העובדה כי הורנו על מחיקת ההליך, את כמות הדיונים שנערכו בהליך זה ובכלל זה את דיון ההוכחות שהתקיים בקשר להליך זה ואת העובדה שאך בשלב סמוך להגשת סיכומים בתיק התבקשה הבקשה, הגענו לכלל מסקנה לפיה באיזונים המתבקשים יש להשית על התובעת בהליך זה הוצאות בסך 15,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, כמפורט בפסק הדין.