יחסי עובד-מעביד בין שחקן כדורגל לקבוצתו

מכל מקום ובבחינת למעלה מן הצורך טען התובע כי הפועל קטמון הבטיחה לו, ולמצער יצרה כלפיו מצג שלפיו תמורת פעילותו בקבוצה ישולם לו שכר חודשי של 2,000-1,000 ₪ שיתועד בתלוש שכר שיכללו בו נכויי חובה ולא רק תשלם לו 700 ₪ בעד החזר הוצאות, כפי שטענה בהליך זה. לטענת התובע יש לדחות את הטענה שקביעת קיומם של יחסי עבודה בין השחקנים לבין מועדוני הספורט כרוכה בהטלת עלויות גבוהות על האחרונים שיביאו בסופן להכחדת הכדורגל החובבני בישראל.

הפועל קטמון שותפה לעמדת ההתאחדות בעיניין זה ומוסיפה כי קביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין קבוצת חובבנים לבין השחקנים עשויה למוטט את הליגות החובבניות שמתקיימות בעיקר מתרומות, שכן לא יוכלו לעמוד בנטל הכלכלי שנילווה ליצירת יחסי עבודה.

...

טענות הצדדים לטענת התובע בחינת טיב היחסים שנרקמו בינו לבין הפועל קטמון, לאור תכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי מובילה למסקנה שיש להכיר בו כעובד של הקבוצה ואת התאונה מיום 27.8.2009 כתאונת עבודה.

אין בידי לקבל את טענות התובע.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, תביעת התובע להכרה בתאונה מיום 27.8.2009 כתאונת עבודה נדחית.

משנדחית התביעה נדחית גם ההודעה לצד ג', שכן חיותה של ההודעה לצד ג' מקורה בהוראות סעיף 369 לחוק, העוסקות באי רישומו של מעביד, או באי תשלום במועד של דמי ביטוח עבור עובד, עניינים שכאמור אינם מתקיימים במקרה שבפנינו.

התובע שימש כשחקן כדורגל בקבוצת הכדורגל "אסי גילבוע" אשר מופעלת על ידי הנתבעת.

ס' 2 לתקנון קובע, בין היתר, כי למוסד לבוררות וגישור סמכות ייחודית לידון "בכל סיכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה". ס' 3 לתקנון קובע: "כל סיכסוך המנוי בסעיף 2 לעיל יובא לדיון והכרעה אך ורק במסגרת המוסד לבוררות וגישור." כידוע, ההלכה היא שזכויות המוקנות לעובד מכוח משפט המגן אינן יכולות לויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר, כפי שנקבע בע"ע (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניון בע"מ – עראקי, מיום 14.9.2009: "הלכה פסוקה במשפט העבודה הנה, כי זכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה המגן אינם ניתנים לוויתור, ועל כן אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים. נכון הדבר, גם להכרעה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, וכן לזכויות המוקנות לעובד מכוח הסכם קבוצי. על כן, הכרעה בדבר קיומה של זכות שאינה ניתנת לוויתור, המוקנית לעובד מכוח חוק או הסכם קבוצי, או בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד אינה ברת בוררות . ויותר מכך, גם כאשר ישנה מחלוקת בעיניין קיומו של תנאי מוקדם להבטחת זכות מכוח משפט העבודה המגן, לא בהכרח ניתן להעבירה לבוררות". פסיקה זו כוחה יפה גם לסכסוכים בענפי הספורט השונים.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר הבקשה נדחית.

השאלה השנייה אשר בה יהיה צורך להכריע ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהיה חיובית, היא:האם יש לחייב את צד ג' מכח סעיף 369 (א) לחוק אשר זוהי לשונו: "לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגימלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגימלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגימלאות בעין שניתנו לזכאי לגימלה, בקשר לאותו מקרה". יצוין, כי הנתבע למעשה אינו חולק על עצם פגיעתו של התובע ועל כן, אין צורך להכריע בנסיבות בהן ארעה פגיעה זו. המסגרת הנורמאטיבית השאלה האם מתקיימים יחסי עובד - מעסיק בין שחקן כדורגל לבין הקבוצה בה הוא משחק, נדונה לראשונה כפי שהדבר הובהר בהרחבה ובבירור בב"ל (י-ם) 60260-10-10 עובד זקן -המוסד לביטוח לאומי ואח' ניתן ביום 22.4.14 (להלן - עניין עובד זקן), שם צורפה היתאחדות הכדורגל בישראל כצד להליך והיא הבהירה כי לדעתה:"פעילותו של שחקן בקבוצה חובבנית היא תחביב בלבד, ופרנסתו אינה מהקבוצה. ככל שמשולמים לשחקן תשלומים כלשהם מאת הקבוצה הם מיועדים לכסוי הוצאות נסיעה וכדומה. אשר על כן ומבלי להביע עמדה בנסיבותיו הספציפיות של ההליך דנא, עמדת ההתאחדות היא שמערכת היחסים בין קבוצה חובבנית לבין שחקן חובב, ככלל, אינה מקימה יחסי עובד-מעביד. זאת למעט מקרים חריגים שאין בהם כדי ללמד על הכלל. עמדה זאת מושתתת על בחינת יחסי הצדדים בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עבודה, המעלה כי בדרך כלל אין בין הצדדים התקשרויות חוזיות, אין מחויבות למסגרת הקבוצתית ואין מרות, פקוח או שליטה מצד הקבוצה על שחקניה". בדב"ע (ארצי) לח/3-20 "הפועל" מחוז תל אביב, היתאגדות לתרבות הגוף - מורדכוביץ פד"ע י 102 (1979) (להלן-עניין מורדכוביץ), כאשר בענין זה, נדון עניינו של טכנאי טלפון במשרד התיקשורת שבמקביל לעבודתו זו שיחק מגיל 13 כדורגל באגודת הפועל, כאשר בענין זה לא נידרש בית הדין הארצי לאבחנה שבין שחקן מקצועי לשחקן חובב.

...

העובדה שהעמותה חתמה על טופס בל/250 ואישרה את תביעת התובע להכרה בפגיעה בעבודה ולקבלת דמי פגיעה אשר הוגשה לנתבע, מחזקת את המסקנה שהיא ראתה בעצמה כמעסיקתו של התובע.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל הריני קובעת כך: תביעתו של התובע מתקבלת הואיל ומצאתי כי בינו לבין העמותה התקיימו יחסי עובד - מעסיק במועד התרחשות האירוע.

הוצאות משפט חרף התוצאה אליה הגעתי והואיל ומצאתי כי דחיית התביעה על ידי הנתבע, במועד בו נדחתה, היתה הגיונית על רקע החומר שהונח לפניו וכן הואיל ולא בקלות הגעתי למסקנה כי התקיימו, במקרה זה, יחסי עובד - מעסיק בין התובע לבין צד ג', החלטתי שלא לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד החלטתי, בשל התרומה שהיתה להתנהלות העמותה על החלטת הנתבע לדחות את התביעה וכן בשל העדר התייצבותה והתגוננותה בהליך כאן, לחייבה לשלם לנתבע סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

תביעתו של התובע לדמי פגיעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מן הטעם שבמועד קרות התאונה לא בוטח התובע כעובד שכיר, ועל כן, פגיעתו אינה "פגיעה בעבודה". לדעתי, במקרה זה – בנגוד למקרים אחרים שנידונו על ידי בתי הדין האיזוריים לעבודה – לא מתעוררת שאלת עצם קיומם של יחסי עבודה בין שחקן כדורגל ובין הקבוצה בה התאמן, כאשר ברור שבין הצדדים היתקיימו יחסי עבודה ממועד מאוחר לתאונה.

כאמור, אני מסכים עם התובע כי מן ההקשר הכללי של הקבוצה, פעילותה בליגות מקצועיות ועצם החתימה על הסכם – יש לראות בה ככלל כמי שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינה לבין שחקניה.

...

אם כן: על אף שבסופו של דבר נחתם הסכם עבודה בין הצדדים, התובע לא הוכיח שהיה עובד בעת האירוע, או שמדובר בתקופת הכשרה, התלמדות או נסיון.

המסקנה היא אפוא שדין התביעה להידחות.

מאחר שהתביעה נדחית – אין צורך לדון בהודעה לצד ג' התלויה בשאלה האם התובע היה במועד הרלוונטי עובד שיש לשלם בעדו דמי ביטוח.

לטענת הנתבע מנגד כלל לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין הקבוצה, שכן התובע שיחק בקבוצה, שאינה קבוצת כדורגל מקצועית הנמנית על הליגות הגבוהות, אלא קבוצה חובבנית, כחלק ממימוש תחביב גרידא ולא כעיסוק המספק פרנסה.

משכך אין מקום לשלול קיום יחסי עובד ומעסיק בין שחקן לבין קבוצה בה הוא משחק, אף אם לא הוכח שנחתם ביניהם הסכם מראש ובכתב, ויש לבחון את הסוגיה בהתאם למבחנים הרלבאנטיים במשפט העבודה.

...

מהטעמים המפורטים לעיל שוכנענו כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הקבוצה.

משזו המסקנה אליה הגענו איננו נדרשים לבחון את שאלת התקיימותה של התאונה הנטענת.

מכלל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה נדחית.