יחסי עובד-מעביד בין מזכיר מועצת פועלים

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 35922-05-20 שלפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (עובדים) מר ברק נחשול נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם פרקש המבקש: וסאם קיס ע"י ב"כ: עו"ד וסים אבו חיה המשיבות: 1. מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י ב"כ: עו"ד יסמין אבוסיף אבופול מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) 2. המועצה המקומית בית ג'אן ע"י ב"כ: עו"ד עאדל עלי ה ח ל ט ה

בין היתר, הוא אמר שהוא "... [ו]מגיע בימים שראש המועצה נמצא... [ו]הוא השיב שהוא מגיע כשראש המועצה נמצא". עוד היא אמרה, כדלקמן: "... [ש]במקרה הזה יש מצד אחד הוא כפוף לגזבר מבחינה תקציבית ומצד שני מנהלת משאבי אנוש מבחינת מנגנון אמור להיות כפוף אליה או אמורה לעדכן עדכוני שכר או קידום דרגות, היא הוכפפה לראש הרשות ולא למזכיר המועצה. לכן כעת כשאתם שואלים אותו לגבי נקודת הזמן הנוכחית לטעמי ואינני הגורם יש כאן בעיה מבחינת הכפיפות." כאשר היא נישאלה לגבי "מנגנון הבקרה", היא השיבה בבירור ש"לטעמי הוא לא מספק".

ראו גם בעדותה של שלומית, כדלקמן: "אכן כן גזבר וחשב אמורים לעבור על כל השכר, קשה להאמין שמצליחים לעבור על כל עובד ועובד ולכן חשב השכר יש גם אחריות בפועל גם אם אינה אחריות סטאטוטורית שקיימת לגזבר, קיימת אחריות בפועל, כמה שעות נוספות ולמי וכיצד לאשר אותו. השיקול דעת הוא לא מכח חוק כלשהוא אך בפועל הוא מזין את כל הנתונים האלה, זו אחריות להזין את הנתונים." ואם כך, ישאל השואל – מה יקרה ביום שבו ימצא המבקש, כ'גורם טכני' גרידא (כך לכאורה), שגגה כלשהיא בתלוש השכר של קרובי משפחתו אשר עובדים במועצה, ובכלל זה קרוב משפחתו הרחוק, יו"ר המועצה? ודוק – דברים אלה אינם נאמרים כדי להטיל דופי במבקש, ואנו מניחים כי הוא פועל ועובד בתפקידו ביושר, אמינות ובאמונה שלמה.

דגשים במקור): "במספר הזדמנויות שונות מאז יוני 2019 (ובין היתר במסגרת פגישה שקיימת(י) עם ראש המועצה בלשכתו ביום 3.12.19) פניתי לראש המועצה, בכתב ובע"פ, לבקש את הפסקת העסקתו הזמנית הלא חוקית של המבקש, מפאת קרבת משפחתו לגורם הבכיר ביותר במועצה – ראש המועצה ולפרסם מיכרז פומבי לאיוש משרת חשב שכר במועצה בהקדם." אשר לבקשתו של המבקש לאכיפת יחסי עבודה בינו לבין המועצה, הרי שהמועצה הבהירה כי היא טרם קיבלה כל החלטה בעיניינו של המבקש, והיא תיכננה לזמן אותו לשימוע (סעיף 3 לתגובה).

...

מנגד, שוכנענו כי מבחינת מאזן הנוחות, הנזק שיגרם לאינטרס הציבורי מפסילת החלטת הועדה כבר עתה וטרם שהתבררו כלל העובדות, או בהמשך כהונתו של המבקש בכהונה הזמנית ללא אישור של הועדה, הוא גדול מזה שיגרם במידה שתידחה הבקשה.

סיכום לסיכום – הגענו לכלל מסקנה בשלב הנוכחי של ההליך, כי ברמה הלכאורית ועל פני הדברים, וברמה הנדרשת לצורכי ההליך הזמני וכפי שפורט דלעיל בהרחבה, כי המבקש לא הוכיח את עילת הבקשה ביחס להחלטת הועדה.

על כן, דין הבקשה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת פ"ה 611-02-19 לפני: כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס נציג ציבור (עובדים): מר יונס ג'בארין נציגת ציבור (מעסיקים):גב' מאירה רון בן -דרור התובעת עורכי דין לקידום מנהל תקין (ע"ר 580591899) ע"י ב"כ עו"ד נדאל חאיק הנתבעים 1. מועצה מקומית ריינה ע"י ב"כ עו"ד ריחאן נג'אר 2. מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז הצפון 3. תאופיק בסול ע"י ב"כ עו"ד עמאד דקואר פסק דין

בישיבה השניה מי שמעלה את ההצעה לפטר את נתבע 3 הוא מי שהעיד, בהליך כאן (לפני פחות מחודשיים), כעד המועצה, כאשר במהלך עדותו, העיד בין היתר כי "היו פה אנשים שב - 2017 החליטו להיתנכל למזכיר מסיבות פוליטיות וברורות", והינה עתה הוא עצמו "מתנכל" לנתבע 3? המועצה ונתבע 3 היתעקשו על קיום דיון הוכחות מיותר ובכך האריכו את ההליך מספר חודשים נוספים מה גם שהם בחרו להמטיר על עד התובעת שאלות סתמיות כדי להצדיק את התעקשותם לקיים ישיבת הוכחות.

בכל הקשור לסוגיית הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד לא בכדי מצאנו לנכון לפרט חלק לא מבוטל מההליכים שהתקיימו בתיק זה, שכן אלו מלמדים על כך שיש ממש בחלק ניכר מטענות התובעת אשר בשלהן יש מקום לחייב הן את המועצה אשר היתנהלותה בהליך זה היא לכל הפחות תמוהה והן את נתבע 3, בהוצאות משפט התובעת ובשכר טירחת עורכי דינה אך תחילה נתייחס להוצאות משפט המדינה ולשכר טירחת עורכי דינה - המדינה, אשר במידה רבה, היתה צריכה להיות שחקן ראשי בהליך זה ואשר יתכן ולו היתה פועלת לשם אכיפת החוק ובהמשך לשם אכיפת החלטת ועדת מינהל השרות, היתה יכולה לחסוך את קיומו של ההליך, היתה בפועל, מעין שחקן משני שכן מי שביצע את רוב העבודה ואף טרח והגיש את סיכומיו היה ובעצם היתה התובעת ולכן ולא בלי היתלבטות החלטנו שלא לחייב את המועצה ו/או את נתבע 3 בהוצאותיה של המדינה, בהליך כאן.

לא השתכנענו כי טענות המועצה לענין מצבה הכלכלי הקשה צריכות לפעול לטובתה, ביחס לתובעת וזאת בדיוק מהטעמים שהעלתה האחרונה בהתייחסותה לטענות אלו (היתייחסות שהובאה בתמצית, במסגרת פסק דין זה), אך במידה מסויימת הבאנו בחשבון טענות אלו במסגרת השיקולים ששקלנו עת החלטנו שלא לחייבה בהוצאות המדינה.

...

בתביעה שהגישה התובעת בתאריך 3/2/19 במסגרת הליך זה היא ביקשה כי ביה"ד ייתן את הצווים הבאים: בדיון מוקדם שהתקיים ביום 8/4/19 לפני ראש ההרכב טענו הצדדים טענותיהם בהרחבה ובשלב מסויים ביקש ב"כ התובעת כך:"מאחר ואני לא חושב שיש אפשרות להתקדם למתווה מוסכם - מבקש, משאין מחלוקת עובדתית, לקבוע את התיק לסיכומים. לענין בקשת חבריי – לאיחוד. אנחנו מתנגדים. התיק האחר יימשך כנראה לנצח. אנחנו רוצים שהתיק כאן יסתיים במהירות תהיה ההכרעה אשר תהיה. אני מבהיר גם שאנחנו לא צד שם וזה רק יביא לסרבול". ב"כ המדינה הודיעה מיד כי היא אינה מתנגדת למתן פס"ד על סמך סיכומים, אך ב"כ נתבע 3 התנגד, עת הודיע כי:"כרגע המתווה הזה בלתי אפשרי לנוכח הצעת המדינה לחזור לועדת מינהל השירות, אני השארתי את זה לשיקול דעת - חוזר על מה שאמרתי קודם, לענין שינוי הנסיבות ולענין ההסכמה שהיתה בזמנו לפנות לועדת מינהל השירות. כאשר אני מזכיר שהיא לא החליטה שהמינוי היה בלתי חוקי בעליל, כך אני זוכר. אבל יחד עם זאת מפני שהתובעת פנתה בשנת 2017 על מינוי של 2010, נראה תמוה שהיא יכולה לטעון כאילו המינוי היה לא חוקי, 7 שנים קודם. סבור שמידת הצדק מחייבת שלושה דברים - לחזור לועדת מינהל השירות, לאחד את שני ההליכים ודבר שלישי אם התובעת תתעקש להמשיך ולנהל את ההליך נבקש להגיש כתב הגנה מפורט וגם נבקש להגיש תצהירים. נראה שצפיפות הזמנים שהיתה מאז ניתנה החלטת המועצה - לפני שבוע, מחייבת מתן אפשרות נאותה לעשות סדר בבלאגן. לענין המתווה - הופתעתי לשמוע את הצעת התובע, אני צריך לשקול את זה. אני חושב על מקרים דומים שבהם כן הוגשו תצהירים. אני גם רוצה להתייעץ עם מרשי שהוא גם עו"ד". גם המועצה לא הסכימה למתווה שהציע ב"כ התובעת כפי משציין ב"כ המועצה:"לענין המתווה שהציע חברי, אנחנו לא מסכימים. המחלוקת אינה רק משפטית אלא גם עובדתית ולכן נצטרך לחדד את הנושאים שקשורים לשינוי הנסיבות המהותי שחל. שומע שיתכן שבענין זה כן נוכל להגיע להסכמות עם התובעת". ב"כ התובעת שהיה משוכנע שאין צורך בשמיעת ראיות טען בשלב זה את הדברים הבאים:" יש שאלה משפטית מאוד פשוטה האם שינוי נסיבות שניעשה אחרי ועדת מינהל שירות ואחרי המינו משפיע על החלטת הועדה. רוצים לנהל את ההליכים לנצח? על מה?" אלא שגם טענותיו אלו לא שכנעו את נתבע 3 ואת המועצה כפי שהדברים עולים מהמשך פרוטוקול הדיון המוקדם ולכן בסופו של דבר ניתנה ההחלטה הבאה:"באת כוח נתבעת 2 (הכוונה לבאת כח המדינה - א.י) תגיש, עד ליום 17.4.19, עמדה מסודרת בנוגע לדרך שלדעת המדינה יש לילך בה, לנוכח שינוי הנסיבות הנטען על ידי המועצה ונתבע 3. לעת הזו, ובשל התנגדות התובעת אשר איננה חלק מהצדדים המנהלים את תיק סע"ש 25160-06-18, אינני מורה על איחוד התביעה הנ"ל עם התביעה הנוכחית. לאחר שתפעל באת כוח נתבעת 2, בהתאם להחלטה זו, ישקול ביה"ד את בקשת המועצה ונתבע 3 להגיש כתבי הגנה מתוקנים, וכן יורה להם לשקול את עמדתם בנוגע למתווה הדיוני שהציע בא כוח התובעת בכל הקשור לסיום הליך זה.

בכל הקשור להוצאות משפט התובעת ולשכר טרחת עורכי דינה - לאחר שנתנו דעתנו לטענות התובעת בענין זה ולתגובת המועצה והנתבע 3 הגענו לכלל מסקנה כי יש ממש וטעם רב ביותר בחלק ניכר מטענות התובעת (אשר אותן כמו גם את טענות האחרים בחרנו להביא בפסק דיננו), לרבות הדרך המסורבלת בה בחרו המועצה ונתבע 3 לנהל את ההליך, התעקשותם לקיים הוכחות, הגשת בקשות שונות ומיותרות (על ידי נתבע 3) והוספת סעיפים מיותרים לתצהיר (המועצה), חקירה ארוכה שחלקה היה מיותר, של עד התובעת, המתנה עד אשר הגישה התובעת את סיכומיה כדי לעשות את שהיה צריך להעשות זה מכבר (כשהכוונה להפסקת עבודתו של נתבע 3 כמזכיר המועצה) החלטנו כך: המועצה תשלם לתובעת סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. נתבע מס' 3 שתרם גם הוא תרומה לא מובטלת לדרך המסורבלת בה התנהל ההליך ואשר גם אם העובדה שנבחר לתפקיד מזכיר המועצה לא היתה "באשמתו" הרי הדרך בה בחר להאחז בתפקיד זה חרף החלטת ועדת מינהל השירות והדרך בה בחר לנהל את ההליך בהחלט היו על דעתו ובחלק מהמקרים ביוזמתו, ישלם לתובעת סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. כל הסכומים שצויינו לעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

בנקודה ובטרם סיום נציין שתי נקודות: למרות שקבלנו את העמדה של התובעת ולפיה יש לראות במועצה ובנתבע 3 שותפים שווים לענין ההוצאות, החלטנו לחוס על נתבע 3 ולחייבו בסכומים נמוכים מאלו שחייבנו את המועצה מתוך התחשבות מסויימת בעובדה שמדובר באדם פרטי אשר איבד למעשה את מקום עבודתו.

לא השתכנענו כי טענות המועצה לענין מצבה הכלכלי הקשה צריכות לפעול לטובתה, ביחס לתובעת וזאת בדיוק מהטעמים שהעלתה האחרונה בהתייחסותה לטענות אלו (התייחסות שהובאה בתמצית, במסגרת פסק דין זה), אך במידה מסויימת הבאנו בחשבון טענות אלו במסגרת השיקולים ששקלנו עת החלטנו שלא לחייבה בהוצאות המדינה.

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת סע"ש 22583-06-22 לפני: כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן נציג ציבור (עובדים): מר אלי אבוטבול נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב התובעת: מאג'דה חוסין ע"י ב"כ: עו"ד חוסין מחמיד הנתבעת: מועצה אזורית אלבטוף ע"י ב"כ: עו"ד תמים עבדלאלחלים החלטה

המשיבה היא המועצה האזורית אלבטוף (להלן: "המועצה" או "המשיבה") המבקשת, בעלת תעודת מטפלת במעון יום מתאריך 02/06/1997, עובדת מזה כ- 24 שנים כסייעת גננת, והיא אחותו של ראש המועצה לשעבר, מר ריאד ח'טיב, ובת דודתו של מזכיר המועצה מר עבדאלקאדר ח'טיב, אשר עד לאחרונה כיהן גם כמ"מ גזבר המועצה.

דהיינו, למאזן הנזקים של הצדדים, באם יינתן הסעד הזמני ובאם לאו, כאשר נקבע: "במאזן הנוחות אין לשקול רק את הנזק הכספי של הצדדים כפועל יוצא של החלטה כזו או אחרת, אלא גם את ההשלכות של פגיעה בזכות הנפגעת. על פני הדברים, ככלל – מקום בו פיטורים נגועים בפגיעה בזכות חוקתית, דוגמאת הזכות לשויון וחופש ההתארגנות – דרך המלך תהיה באכיפת הזכות. במקרים שכאלה, ככלל הענקת פיצוי כספי, היא לבדה, עלולה להיות לא צודקת מספיק ועלולה לפגוע באפקטיביות של מימוש אותה זכות חוקתית." (בר"ע 26652-09-13, א.ר.ן ניהול ואחזקות בע"מ – חויאר קריספלו ואח', מיום 16/09/2013).

לא רק זאת, אלא שביחסי העבודה חלה על המעסיק חובת גילוי מוגברת וזאת מתוקף חובות האמון וההגינות המוגברות החלות על הצדדים ליחסי עבודה (ע"ע 491/07 מדניק – קבוץ גבולות-אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, מתאריך 01/02/2010).

בהתייחס טענה בדבר נזק הנובע מהעסקת המבקשת חרף קרבת המשפחה בינה לבין מזכיר המועצה – כפי שציינו לעיל, מדובר לכאורה במחדל של המועצה, ולא רק זאת אלא שבידיה לפעול לקבל את אישור ועדת מנהל שירות להעסקת המבקשת.

...

לסיכום די באמור לעיל, כדי לקבוע כי המבקשת הוכיחה קיומן של עילות תביעה לכאורה וכי סיכויי תביעתה טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

משכך, יש לקבל את הבקשה לסעד זמני, ולמנוע את פיטוריה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, כך שאנו מורים כי החלטת המשיבה מיום 29/05/2022, בדבר פיטורי המבקשת, לא תכנס לתוקף עד להכרעה בהליך העיקרי.

בע"ע (ארצי) 378/08 פרג'ון נ' חברת הדואר (12.11.2008) נפסק כי "התייעלות, שינויים מבניים, מיזוגים, הבראה הם צעדים שמעסיק רשאי לנקוט כחלק מהיותו בעל ההון וכפועל יוצא מפרורגטיבת הניהול שלו. באירגון צבורי זכות זו מקורה באחריותו הציבורית של האירגון לשירות עליו הוא מופקד ולחובתו להתנהל באורח כלכלי ותקין". עוד נפסק בע"ע (ארצי) 300019/98‏ ‏אורן נ' דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ (07.07.2004) כי "מהזכות הניהולית צומחת זכותו של המעביד לנהל את מפעלו כראות עיניו, לרבות הזכות לארגן את מפעלו מחדש על מנת ליעלו. זוהי לא רק זכות אלא גם חובה, כלפי העובדים (שמקור פרנסתם לא ייפגע), כלפי בעלי המניות (שהמפעל ינוהל כדין) וגם כלפי הציבור הרחב (שזכאי לכך שמפעלים ינוהלו תוך יעילות כלכלית)". ההחלטה להצמיח בית ספר היא במסגרת הפררוגטיבה הניהולית והפדגוגית של משרד החינוך.

דבריה של ד"ר שמחון עלו בקנה אחד עם דברי מנהל מחלקת החינוך במועצה: "... מנהל של חטיבת ביניים הוא עובד של משרד החינוך וההחלטה להצמיח את בית הספר היא החלטה של משרד החינוך, ולכן כעובד של המשרד הוא התבקש להצמיח את החטיבה העליונה...".[footnoteRef:8] גם בהמשך עדותו הדגיש מר יחיא כי התובע לא נקלט כעובד מועצה אלא "המשיך לעבוד כמנהל בית הספר, המשיך להצמיח את בית הספר שהוא אחראי עליו והוא ניהל אותו... היה עובד של משרד החינוך שהתבקש להצמיח את חטיבת הביניים ותוך כדי היינו חייבים לקלוט מורים חדשים".[footnoteRef:9] גם מזכיר המועצה העיד בפנינו אודות השתלשלות האירועים: "אני הייתי אחראי על משאבי אנוש, ביררתי מול מנהל מחלקת החינוך וראש המועצה המקומית שיצרו קשר על פי החלטה של משרד החינוך, בהסכמתו של המנהל יצרו קשר עם המנהל, והיה שיח ביניהם, אז ביררתי אם יש צורך פעולה של מחלקת משאבי אנוש, קבלתי תשובה מראש הרשות, מנהל בית הספר אלרזי הסכים וקיבל על עצמו להצמיח את בית הספר כמשימה של משרד החינוך והעסקתו לא קשורה למועצה המקומית. אין צורך שאפעל לגיוס מנהל".[footnoteRef:10] כלומר, בזמן אמת נבדקה מתכונת העסקתו של התובע מול הגורמים הרלוונטים והוחלט בהסכמת התובע כי הוא יעבוד כמנהל חטיבה צומחת תחת משרד החינוך.

אלא שהתובע לא יכול היה להיתמודד במיכרז היות ואינו עובד המועצה, כפי שהסביר מר אלסלאם בעדותו: "כאחראי על גיוס עובדים אני מחויב לצוו המועצות המקומיות, נוהלת קבלת עובדים, שם יש תנאים ואני מחויב להם, חובת המועצה לפרסם מיכרז פנימי לפני פירסום מיכרז חצוני, כל עוד התובע לא עובד מועצה, לא מקבל שכר מהמועצה, לא קיימים יחסי עובד מעביד, אני לא יכול לאפשר לו להיתמודד במיכרז".[footnoteRef:29] התובע אינו חולק על טענתה של המועצה כי היתה מחויבת לפרסם מיכרז פנימי לתפקיד ניהול בית הספר המקיף, אלא שלגישתו תוצאת הדברים מהוה חוסר תום לב כלפיו שכן הוטעה לטענתו לחשוב כי ימשיך להיות מנהל עצמאי.

...

טענתו של התובע כי ראש המועצה דאז ומנהל מחלקת החינוך "הכריחו" אותו להצמיח את בית הספר לא הוכחה ודינה להידחות.

נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות פסיקת פיצוי זה. סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין ונוכח תוצאות ההליך, ישלם התובע לנתבעת 1 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ ולנתבעת 2 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

דיון והכרעה ביום 10.12.2019 (עובר לפרישתה ביולי 2020) הגישה התובעת תביעתה נשוא פסק דין זה, במסגרתה היא טענה, כי בשים לב לותק שלה בעבודה ולמועד בו החלה לשמש כמזכירת המועצה בפועל יש להעמיד את דרגתה על דרגה 13+ (החל מחודש נובמבר 2002) וכפועל יוצא מכך היא זכאית לפצוי כספי עבר הפרישי שכר, קרן הישתלמות ועגמת נפש .

האם התובעת זכאית לתוספת שכר לאור העבודה שהיא ביצעה בפועל הגם שאין לעדכן את התקן שלה רטרואקטיבית לתקן "מזכיר המועצה". עיקר טענות התובעת: על יחסי העבודה בין הצדדים חלים בין היתר הוראות חוקת העבודה לעובדים במועצות המקומיות כך ששכר התובעת אמור היה להיות משולם בהתאם לתפקיד אותו היא ביצעה בפועל ובהתאם לדרגה ולותק הנצבר.

בין הדין האיזורי קיבל את התביעה, קבע כי היתקיימו בין הרב רבינוביץ' לבין הנתבעות "יחסי עובד-מעסיקה" ופסק כי הוא זכאי לשכר וזכויות סוציאליות.

...

במקרה של התובעת- כאשר אנו לוקחים בחשבון את מכלול הנסיבות בתיק ובכלל זאת העובדה שלאורך כל התקופה היא ידעה שלא מאושר לה תקן "מזכיר" ובכל זאת לא הגישה תביעה לצו עשה לערכאות הרלבנטיות בזמן אמת והמשיכה לעבוד בתקן "מזכירה" עד לפרישתה בגיל 70, לא שוכנענו כי נגרמה לה עוגמת נפש מעבר למה שנכלל בחיי עבודה סטנדרטיים.

בוודאי שלא שוכנענו כי נגרמה לה עוגמת נפש במידה כזו המזכה בפיצוי, פיצוי אשר בהתאם להלכה[footnoteRef:24] ניתן רק במקרים קשים וחריגים.

[24: דיון (ארצי) 3-114/נג משרד החינוך - מדינת ישראל נ' דוד מצגר, כו (1) 563; ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, מתאריך 24.06.2002; ע"ע (ארצי) 316-10-19 Zeit Tafari - אופוס שירותי כח אדם בע"מ, מתאריך 03.12.2020] סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה על כל רכיביה נדחית.