יחסי עובד מעביד עם קבלן כוח אדם

כך גם, מעסיק המתקשר עם קבלן כוח אדם חייב בפקוח תשלום זכויותיו של העובד וככל שהתמורה המשולמת לקבלן נמוכה, נוטל הוא על עצמו סיכון להיות חב בכל התשלומים שמגיעים לעובד.

הנתבעת 2 מכוח הכחשתה את יחסי עובד ומעסיק בינה לבין התובעים הכחישה זכאותם לפצויי פיטורים.

...

בנסיבות הללו, אני מקבלת את תביעתם של התובעים.

הנתבעות ישלמו לתובעים פיצוי בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הגנת השכר, בשל העדר תלושי שכר, בסך 2,000 ₪ לכל תובע.

סוף דבר: הנתבעות ישלמו ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: לתובע מספר 1: 1.

במילותיו של בית הדין: "איננו נדרשים לשאלה איזה צו הרחבה ואלה הוראות חוק חלים ביחסי עובד -מעסיק שלו שני עיסוקים – קבלן כוח אדם וקבלן שירות. דהיינו, האם יש להחיל על יחסי העבודה ביניהם צו הרחבה והוראות חוק על פי עיקר עסוקו של המעסיק, או במקרה מיוחד זה על פי מהות ההיתקשרות שבין המעסיק לבין המזמין במסגרתה הועסק העובד – אספקת שירותי כוח אדם או אספקת שירותים כקבלן שירות - בהיתחשב בכך שהוראות החוק נועדו לספק הגנה לעובד על פי מתכונת ההיתקשרות שבמסגרתה הוא הועסק. טענות הצדדים בהיבט זה שמורות להם לעת מצוא, ואין בפסק דיננו משום הבעת עמדה לכאן או לכאן". בעניינינו, גב' אבודרהם הצהירה כי היא לא עושה שימוש ברישיון קבלן שירותי ניקיון (נספח ז' לכתב התביעה) אלא ברישיון קבלן כח אדם בלבד.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו הצדקה לחיוב הנתבעת 3 בפיצוי הנתבע והתביעה בגין רכיב זה – נדחית.

משקבענו כי צו הרחבה זה לא חל על הצדדים – טענתה זו של התובעת נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה באופן שהסכם הפשרה אשר נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 3 בטל.

מעבר לאמור לעיל, נוסיף עוד כי משנמצא כי ההיתקשרות בין התובע לנתבעת היא במסגרת היותו קבלן המספק שירותי כוח אדם, הרי שככל שהתובעת אכן עבדה בפועל בשטחים החקלאיים אותם מעבדת הנתבעת – עבודתה כאמור נעשתה במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינה לבין מספק השרות, התובע.

...

סוף דבר: משנדחתה טענת התובעים לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע והתובעת או מי מהם לנתבעת – דין התביעה על כל רכיביה להידחות.

לאור האמור התביעה כנגד הנתבעים נדחית.

משנדחתה התביעה ישלם התובע הוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪.

מערכת יחסי עבודה משולשת נוצרת בשל שני סוגים שונים של התקשרויות – "מיקור חוץ" של כוח אדם, בו מספק קבלן כוח אדם הפועל בחצריו של המשתמש, ונועד במקור למשימות זמניות; ומיקור חוץ של פונקציות, בו מעביר המשתמש את האחריות לבצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו (כאמור בע"ע 478/09 יצחק חסידים - עריית ירושלים (13.1.2011), להלן: "פסק דין חסידים").

לשם כך יש לבדוק באופן זהיר את כלל נסיבות המקרה תוך העזרות במבחני העזר שנקבעו בפסיקה לצורך הקביעה האם מקבל העבודה הוא מעסיק במשותף של העובד יחד עם הקבלן או מעסיק יחיד.

...

על כן, ממילא הוראות החוק כאמור אינן רלבנטיות למקרה זה. משקבענו כי אין לקבל את התביעה למתן סעד הצהרתי להכיר בתובע כ"עובד מדינה" כל שכן כ"עובד קבוע" – דין התביעה לתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מכך, להידחות.

גם בעניין זה דין התביעה – דחייה.

רביעית, התובע אינו זכאי לתשלום בגין עבודה שכלל לא בוצעה על ידו בהיעדר מקור חוקי לחיוב בתשלום זה. סוף דבר התביעה נדחית.

] זהות המעסיק לא תקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין היתקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו.

לפי הפסיקה, "החזקה שבהוראת סעיף 12א לחוק (חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם – כ.א.ק) קמה במצב בו אין חולק על העסקתו האותנטית של העובד על ידי קבלן כוח-אדם, בעוד אשר במקרים בהם זהות המעביד אינה ברורה, ימשיכו לחול המבחנים ואמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה בנוגע לקביעת מיהות המעביד.".[footnoteRef:51] [51: ע"ע (ארצי) 472/09 זוהר גולן - או. אר. אס משאבי אנוש בע"מ (12.09.2010).

...

] העסקת עובדים ללא תלושי שכר, מקשה עליהם לעמוד על זכויותיהם מול המעסיק, מקרה זה מחייב במרבית המקרים להיעתר לפסיקת הפיצוי המקסימאלי הקבוע בדין, על מנת להרתיע מעסיקים בכלל מהפרות של דיני העבודה הסוציאליים בישראל.

בהתאם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה ובנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה ע"ס 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 68,082 ₪ (קרן), בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן: חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 30,442 ₪.