יחסי עובד מעביד עם מדריך טיולים עצמאי

בתיק ברונר נקבע כי היתקיימו יחסי עבודה בין ברונר לנתבעת, הגם שבשונה ממרבית עובדי המשיבה, מר ברונר ניהל עסק עצמאי בתחום הדרכת טיולים ועבד בהקף משרה של 6% בלבד.

בסיכומים ציינה המשיבה כי בשנת 2012, כאשר החלה המשיבה להיתקשר עם המדריכים בהסכמי עבודה, והחלה לשלם שכר עבודה וזכויות סוציאליות כעובדים, התעריפים ששולמו למדריכים ירדו ביחס לתעריפים ששולמו עבור הדרכות כעצמאים (עדות מר ברוכי, עמ' 13 שו' 12).

המחלוקת האם יש לאשר תובענה ייצוגית בבקשה שבה יתבררו הסוגיות האם בין התובעת ויתר מדריכי הטיולים היתקיימו יחסי עובד ומעסיק.

...

בכך יש להטיל ספק אם ההליך ינוהל בתום לב. גם טענת ההתיישנות נטענה בניגוד להוראת חוק מפורשת-יש בכך להצביע על חוסר תום לב. הטענה בדבר "הנחת היסוד" של קיום יחסי עובד מעסיק, אינה מצביעה על הכנה ראויה של ההליך ושל הבקשה לאישור, בדבר טענה מהותית שיש לגביה פסיקה רחבת היקף ומתוות מבחנים ובדיקות של סוגיה זו, ומכאן שלא שוכנענו שמתקיים בה האמור בסע' 8 לחוק: "ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". עוד, נוכח ריבוי מבחני הסטטוס והיותם תלויי נסיבות אישיות, אף לא מתקיים סע' 4:" המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה". המבקשת לא הראתה את היות ה"קבוצה" באמת קבוצה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ומשלא מתקיימים סעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, נדחית.

הבקשה נדחית.

להלן תמצית טענות הנתבעת וגירסתה: בין הצדדים לא היתקיימו יחסי עובד – מעסיק, אלא היתקשרות חד פעמית בין מזמין שירותים לקבלן עצמאי.

בפן השלילי - נבחן אם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חצוני (דב"ע לא/ 3-27 עריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (1971); מ. גולדברג "עובד ומעביד – תמונת מצב" עיוני משפט יז 19, 30 (1992)).

ביחס לשמונת ימי השייט, העיד מר משלי כך: "בטיול הזה יש חלק משמעותי שהנוסעים נמצאים באניית פאר. בתאים שונים. לא מרוכזים בקבוצה. עצמאיים לחלוטין. לא רואים את המדריך במהלך השייט ולא זקוקים לו. מעבר לשלושה סיורי חוף בהם המדריך יורד בעשר ביחד עם הנוסעים וחוזר בסביבות ארבע". בהמשך העיד: "המדריך לא נמצא בכל מקרה איתם באוניה. אין לו שום תפקיד באוניה. זה קרוז מפואר עם חמש ארוחות ביום, קזינו. נהנים מהשיט". משמע, למעט בימי השייט, לגביהם נטען כי תפקידו של התובע היתמצה בהדרכת סיורי החוף, בהקף של שש שעות עבודה, הנתבעת אישרה שהתובע עמד לרשות העבודה במשך תשע שעות בכל יום.

...

אשר על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

לא מצאנו כי היתה הצדקה מצד הנתבעת לעכב את תשלום השכר, בסך 50 $ ליום.

בנסיבות אלה בהתחשב במכלול השיקולים שהוצגו לעיל, גובה קרן השכר שהולן ומשך העיכוב בתשלומו, על הנתבעת לשאת בתשלום פיצויי הלנה בסך 3,000 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

[footnoteRef:1] [1: עמ' 1 לפרוט' ש' 23] מהלך שנת הלימודים תשע"ט הישתתפה התובעת בהשתלמות "המחנך כמדריך פדגוגי בטיול" (להלן: "ההשתלמות").

היריעה המשפטית פגיעה בעבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 – בחוק זה, במבוטח – "פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מיקצוע; "תאונת עבודה" - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו; הפסיקה הרחיבה את תאונות העבודה גם לגבי פגיעות בעת הישתלמות, רווחה ותרבות בהיותן פעולות הנילוות לעבודה, וזאת כל עוד קיימת מידת סבירות בין הפעילות בה נפגע המבוטח ובין העבודה של הנפגע.

ראו לענין זה עב"ל (ארצי) 5104-09-16 אסתר אבוקרט - המוסד לביטוח לאומי (נבו 20.06.2018) שם חזר בית הדין על הפסיקה לגבי הצורך בהרחבת הכסוי הבטוחי לפעולות נילוות לעבודה – "נקודת המוצא הנה כי 'יש לפרש את סעיף 79 הנ"ל באופן המעניק כסוי בטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות 'נילוות לעבודה', כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש, התפתחה מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה... נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה...' (מתוך בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (26.10.14))." על מנת שתאונה שאירעה למבוטח במהלך פעולה נלווית לעבודה תוכר כתאונת עבודה, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין הארוע הכולל בו נטל המבוטח חלק לבין העבודה עצמה.

" בית הדין הארצי שם דגש מיוחד על העובדה שבית הספר שבו עבדה המשיבה היה זקוק לרכזת טיולים, תפקיד שבו השתלמה המשיבה שם. כלומר יש לבחון באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו של הנפגע, האם המעסיק עודד את העובד להישתתף בהשתלמות, ומה מידת העניין שמגלה המעסיק באותה הישתלמות.

...

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

אשר על כן סבורים אנו כי קיימת זיקה סבירה, ואינטרס של המעסיק בהשתתפות התובעת בהשתלמות של עובדי ההוראה – מחנכי כיתות בבית הספר בו היא מלמדת.

לסיכום לאור האמור לעיל, ובהתחשב בשקלול כלל נסיבות המקרה ויישום ההלכה הנהוגה בנושא ההשתלמויות, החלטנו לקבל את התביעה.

[footnoteRef:6] מתוה הטיולים והעלות שלהם נקבעו ע"י הנתבעת, בשיתוף פעולה עם מדריכים שהוגדרו כמדריכים ראשיים.

עינינו הרואות כי נסיבות העסקה דומות מאוד לאלו של התובע כאן, הוכרו כמקימות יחסי עבודה, על אף הסממנים השוללים מסקנה זו. חרף העובדה שמדריכי הטיולים מדווחים כעצמאיים לרשויות המדינה ומשלמים מיסים כעצמאיים; עובדים לפרקים ולתקופות קצרות יחסית; אינם מחויבים למקום עבודתם או לבצוע עבודתם; עובדים במקומות נוספים; ואף רשאים להעמיד מדריכים אחרים במקומם – עובדה המהוה סממן משמעותי לבעל עסק נותן שירותים – הם עדיין הוכרו כעובדים לצורך בחינת חבותם של מעסיקתם לשלם עבורם דמי ביטוח לאומי.

...

כן, מחומר הראיות, לא שוכנענו שהתובע כלל התפטר מחמת הרעת תנאים.

לאור האמור אנו קובעים שהתובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים.

סוף דבר התביעה שכנגד נדחית הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: הפרשי שכר בסך 7,532 ₪.

לא הוכח שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים: מעדות יועץ המס עולה שהתובע הנו בעל עסק עצמאי; לא הוצגו פנקסי החשבוניות המצויים בידי התובע ולא הוגשו כל הדיווחים למס הכנסה ומע"מ, לפיכך יש לקבוע כי התובע הסתיר ראיות שעשויות להעיד שהיו לו לקוחות נוספים פרט לנתבעת; יש להעדיף את עדותו של המנכ"ל לפיה התובע הוא זה שבקש לעבוד כעצמאי לנוכח העובדה שרצה לעבוד עם מקומות נוספים במקביל; מהראיות עלה כי התובע סיפק לנתבעת שירותים בהקף משתנה, בהתאם לזמינותו; כלי העבודה העקרי של התובע היה הרכב שלו אשר בבעלותו.

פרנסתו של התובע היתה מהנתבעת למשך שנים ארוכות – בעדותו הבהיר התובע כי מאז שסיים את קורס מדריכי טיולים בשנת 2006 אכן עבד במקומות אחרים ואולם מאז שהחל לעבוד בנתבעת לא עבד במקומות נוספים (עמ' 25, ש' 28; עמ' 27, ש' 1; עמ' 28, ש' 24; עמ' 36, ש' 9).

...

לפיכך, אנו קובעים כי יחסי הצדדים הסתיימו ביום 22.10.2017 (נסיבות סיום היחסים לא הובררו אך הן אינן נדרשות להכרעתנו).

לפיכך אנו דוחים את התביעה שכנגד.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפקדות לפנסיה ולפיצויים בסך 39,254 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2014 (אמצע תקופה).

יתר התביעות, לרבות התביעה שכנגד - נדחות.