יחסי עובד מעביד מעין משפחה קביעת קיומם של יחסי עובד מעביד

וסעיף 2 לחוק קובע כי פירסום הוא כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע וכדלקמן: "(א) פירסום לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמוית, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר". (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פירסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.

כך גם, כפי שנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להוסיף לתמהיל האיזונים האמורים גם את המאפיינים הייחודיים של יחסים מסוג זה. בין היתר, יש להיתחשב בכך שיחסי עובד-מעסיק טומנים בחובם באופן אנהרנטי את הצורך לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו, לחוות דיעה על עבודתם ולהעביר להם אינפורמאציה רלוואנטית, מבלי שיתלווה לכך חשש מפני תביעות לשון הרע [ע"ע 46548-09-12 לירן אבידן – פלאפון תיקשורת בע"מ (31.3.2015) (להלן – ענין אבידן); ע"ע (ארצי) 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברומיץ ואח' (30.4.2015) (להלן – ענין שוורץ)].

על הראציונאל המונח ביסוד כך נאמר בענין אבידן: "במערכת של יחסי עבודה קיימים גם ערכים נוספים שיש לקחתם בחשבון בעת יישומו של החוק וההגנות הנקובות בו, הנובעים מהיותו של מקום העבודה מעין "מישפחה" מורחבת, שחבריה שוהים זה עם זה שעות רבות מדי יום ואמורים להגשים יחד מטרות משותפות.

] "שאלה מעניינת היא, האם קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע. מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כנד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואלי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים. מצד שני, קללות וגידופים מהוים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע" תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן.

...

מצאנו טעם רב בהסבר של רפ"ק ****י שאושר גם בחקירתו הנגדית של סנ"צ יוני שפירא[footnoteRef:40].

ממכלול הראיות שהובאו בפנינו לא הוכח כי גיליון השפיטה הריק הוכנס לתיק האישי של התובע בשונה מהמקובל והנהוג לגבי שוטרים אחרים ועל מנת לפגוע בו כטענתו.

] על יסוד כל האמור לעיל - התביעה נדחית.

אולם, נקבע שהיחסים בין בעל המניות לחברה, כשלעצמם אינם יחסי עובד מעביד, אלא מדובר ביחסים שבין חברה לבין בעל המניות בה. נטל ההוכחה - במקרים מעין אלה, לכך שיש "כובע נוסף" ,מונח על כתפי מי שטוען לקיומה של מערכת נוספת - יחסי עבודה (ראה פסק דין כהן).

אין לראות בהנפקת התלושים כמקימה יחסי עובד מעביד בין הצדדים, או משנה את מעמדו של מר אלמקייס מבעל מניות בנתבעת לעובד שכיר שלה, זאת בייחוד לאור הצורה בה פעלה השותפות, כמעין חברה משפחתית.

...

לנוכח כל האמור יש לדחות אפוא את התביעה שכנגד.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות, מהטעמים המפורטים בגוף פסק הדין.

הואיל ותביעתו של התובע נדחתה, לאור הקביעה לפיה בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד ובהתחשב בין היתר בהיקף ההליכים שהתנהלו, אני מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בלבד.

המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד, אלא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה.

נטל הראיה להוכיח קיומם של יחסי עובד ומעסיק, מוטל על התובע: "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (דב"ע (ארצי) לג/0-159 בטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה(1) 134; עב"ל (ארצי) 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603).

בהתאם לאמור לעיל, אנו למדים כי שכר התובעת אמנם לא הופקד בחשבון הבנק של התובעת באופן קבוע מידי חודש, אלא הכסף נשאר ברשות הוריה כמעין חסכון עבורה.

...

מכל האמור לעיל אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי בין התובעת לחברה התקיימו יחסי עובד מעסיק לצורך זכאותה של התובעת לדמי אבטלה ו/או מענק עבודה מועדפת.

בסעיפים הבאים יפורטו הנימוקים למסקנה זו. בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 אתר – המוסד לביטוח לאומי, 19.4.17, סוכמה ההלכה לגבי קביעת יחסי עובד – מעסיק בין בני מישפחה, כדלקמן (ההדגשות במקור – ד.ו.): "שאלת קיומם של יחסי עבודה בין מי שיש ביניהם קרבת מישפחה לעניין הזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי נדונה רבות בפסיקתו של בית דין זה. בעיניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד", כמפורט להלן: "המחוקק היה ער לאפשרות שאותה תלות כלכלית והסתמכות שמקובל לייחסה לעובד השכיר תתקיים גם בין מי שיש ביניהם קרבת מישפחה וכן לכך ששעה שמדובר ביחסים שבין קרובי מישפחה - אזי שמטבע הדברים לא תמיד תהיה הקפדה יתירה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסים של עובד ומעביד על פי כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה, לרבות אלה הנוגעים להקף השליטה, הפיקוח או הבקרה של המעביד על עבודת העובד ודרך ביצועה. שליטה ובקרה אשר יכול ויהיו מצומצמים וגמישים יותר עת שמדובר ביחסים בין קרובי מישפחה (ראו –דב"ע מח/141 – 0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' (1988) 98, 102).

איננו סבורות כי סברא חשבונית מעין זו מהוה ראיה מספקת.

...

את החופשת לידה היא סיימה שנה לפני שהיא התחילה לעבוד ב-2019, ואיך פתאום הגעת למסקנה שאתה צריך אותה בעסק? הייתי צריך עזרה וזה היה נראה לי הכי נכון לקחת אותה, באותה סיטואציה.

למרות שזה נוגד את מה שאני חושב באופן כללי אבל בסופו של דבר היא היתה הכי נכונה לי. מתי הגעתם למסקנה הזו? מבלי שתכננו יותר מידי, פשוט אמרתי לה שבמקום שתחפש עבודה במקום אחר, אני מעדיף שתעבוד איתי, היא מכירה את העסק, שומעת ורואה אותי.

" סוף דבר – התביעה מתקבלת.

דיון והכרעה סמכות עניינית אין בידינו לקבל את טענת הנתבע בדבר חוסר סמכות עניינית זאת משהתביעה שלפנינו אינה עוסקת באחת העילות המנויות בסעיף 72 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) (אליו מפנה הנתבע באופן כללי בלבד), אלא בשאלת עצם קיום יחסי עובד-מעסיק, המסורה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הקובע כי: "(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון בתובענות – (1) בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];" לפיכך, נעבור לבחון האם היתקיימו בעניינינו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, תוך שנעמוד תחיל על עיסוק התובעים.

לפיכך, ניקיון, ניהול ותחזוקה הן חלק מהפעולות להן אחראית נציגות בית משותף, ועל דרך ההקבלה ניתן לראות בנציגות מעין 'מיפעל', בו השתלבו התובעים בהיותם עוסקים בפעולות האינטגרליות לתחום עליו אחראי הנתבע.

בית הדין הארצי קבע בהקשר זה כי: "לעניין ההיעזרות באחרים, בני מישפחה, נציין, כי העזרות שולית באדם אחר לשם ביצוע העבודה - להבדיל מעצם הזכות לבצעה על ידי אחר, או מן החובה להעמיד מחליף - איננה שוללת קיומם של יחסי עובד-מעביד.....". בעניינינו, מהעדויות עולה כי ההיעזרות של התובע בתובעת היתה שולית, ולפיכך אין בכך כדי לשלול את התקיימות מבחן הקשר האישי.

...

ערים אנו לטענות החמורות המופיעות בכתב התביעה שכנגד, עם זאת שעה שלא נטענה כל טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים בשל האמור, לא שוכנענו כי יש להתייחס לרכיב זה במופרד מעבר לטענת הקיזוז שהתקבלה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין: סך של 32,725 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.11.2019 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.