יחסי עובד מעביד בפסק דין כפר רות

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 16984-03-13 07 אוקטובר 2015 לפני: השופטת דיתה פרוז'ינין – נשיאה נציג ציבור (עובדים) מר נתן מזרחי נציג ציבור (מעסיקים) מר ניסים שביב התובע מחמוד עיסא אבו מלש תושבי איו"ש 967936089 ע"י ב"כ: עו"ד ראסמי זחלאקה הנתבעות 1.קוי יסוד חברה לבניה ופיתוח בע"מ חברות 512168311 ע"י ב"כ עו"ד שמעון כהן 2.רוזדה בניה-ופתוח בע"מ חברות 512560079 פסק דין

נזכיר מושכלות ראשונים: בפסק הדין כפר רות (דבע (ארצי) נב/142-3 חסן עליאה אלהרינת נגד כפר רות ואח', פ"ד כד (1) 535) נקבעו המבחנים לקביעת זהותו של המעסיק: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; מי מוסמך לפטר את העובד; מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו ותנאי עבודתו, מי מפקח על עבודתו; מי שילם את השכר; כיצד דיווחו הצדדים עצמם לרשויות השונות; למי הבעלות בציוד ובחומרים בו השתמש העובד; האם יש צד נוסף הנותן לעובד הוראות והעובד מישתלב בעיסקו.

א לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות ההבראה והנופש של עובדיו קובע כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל דמי הבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.

...

בעקבות טענתה זו של קווי יסוד, וכדי לברר עד תומה את השאלה מי היה המעסיק של התובע, צורף צד ג', הנתבעת 2, לתביעה זו. הנתבעת 2 (להלן גם רוזדה) לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים שנקבעו בתיק זה. אף על פי כן יש לדחות את טענתה זו של קווי יסוד כי לא היתה המעסיקה של התובע מן הטעמים שיפורטו להלן.

אי לכך, יש לדחות את התביעה ברכיב זה. דמי הבראה התובע טוען כי במשך תקופת עבודתו לא קיבל דמי הבראה כלל, ובהתאם לצו ההרחבה בענף הבניה הוא זכאי לתשלום בגין 12 ימים בתעריף של 351 ₪.

נוכח האמור סבורים אנו כי לתובע לא שולמו דמי נסיעות כנדרש והוא זכאי לתשלום זה. בתקופת עבודתו של התובע עלות דמי הנסיעה המרבית ליום עמדה על סך של 21 ₪.

סוף דבר קווי יסוד תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 5513 ₪; הפרשות פנסיוניות בסך 662 ₪; דמי חגים בסך 3,033 ₪; דמי כלכלה בסך 2641 ₪; דמי הבראה בסך 3,510 ₪; דמי נסיעות בסך 7,980 ₪.

המדינה מפנה בסיכומיה לפסיקה העוסקת בקביעת זהות המעסיק במערכת יחסים משולשת, לרבות פסק הדין בעיניין כפר רות אשר קובע כך: "בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה - בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלבאנטיים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכוח היתנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה. בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הנו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו, הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת היתקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה."[footnoteRef:14] במקרה דנן, 'המשתמש' הנו בי"ח זיו, אשר נהנה משירותיו של התובע במשך 30 חודשים.

] בתי הדין לעבודה דנו בשורה ארוכה של פסקי דין במצב בו עובד נקלט לעבודה בשירות הצבורי מבלי לעבור את השלבים הנדרשים על פי דין, כאשר אין בכך כדי לאיין את קיומם של יחסי עבודה.

...

טענה זו דינה להידחות.

ראשית, בכתב ההגנה לא נטענה טענת קיזוז, ואין לאפשר כעת הרחבת חזית.

שנית, בי"ח המשפחה הקדושה בחר לקחת על עצמו את התחייבות השכר גם בתקופת השלמת ההתמחות ויש לראותו כמעסיק במשותף עם בי"ח זיו גם בתקופה זו. שלישית, לא שוכנענו כי תשלום שכרו של התובע בתקופה השנייה נעשה בגין התחייבות התובע לחזור ולעבוד בביה"ח. לא הוצגה כל אסמכתא התומכת בטענה זו. מעבר לכך, מהעדויות לפנינו עלה כי בחירתו של בי"ח המשפחה הקדושה לממן את עלות העסקתו של התובע בתקופה השנייה נבעה גם מאינטרס של ביה"ח עצמו אשר סבר כי לולא בחר בהתקשרות זו, לא היו רופאים בוחרים לבצע התמחות חלקית בביה"ח. סיכום הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: תוספת מקצועות במצוקה 13,463 ₪ תוספת פריפריה 55,031 ₪ מענק שלב א' 20,000 ₪ פיצוי בגין הפרשה חסרה לפנסיה 14,636 ₪ לסכומים שנפסקו בגין תוספת מקצועות במצוקה ותוספת פריפריה, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, מיום 30.5.2014, ועד למועד התשלום בפועל.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 12338-05-14 02 נובמבר 2017 לפני: כב' השופט אורן שגב נציג ציבור עובדים מר הרצל גבע נציג ציבור מעסיקים מר ברוך גולדצוויג התובע EFREM SEBHATU דרכון מספר 4628/89724 ע"י ב"כ: עו"ד דוד בר חוה הנתבעים 1. ענבר (י.צ.) שרותים בע"מ ח.פ. 512344672 ע"י ב"כ: עו"ד צפריר פז 2. רום גבס חפוי וקירוי (1997) בע"מ ח.פ. 512476938 ע"י ב"כ: עו"ד אפרת סיבוני ועו"ד דורון וויטיץ 3. ק.ו. אגרד ג'וב שירותים בע"מ ח.פ. 51456670 4. גנדי וולושין ת.ז. 304395890 פסק דין

מבחני העזר אשר נקבעו בפסק הדין בעיניין כפר רות לצורך קביעת זהות המעסיק, הנם בין היתר אלה - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; מי קיבל את העובד לעבודה, מי הסדיר את תנאי קבלתו אליה ובידי מי הסמכות לפטרו; מי מאשר חופשות לעובד; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס; למי הבעלות על הציוד והחומרים המשמשים את העובד בעבודתו; מי מפקח על עבודתו של העובד ולמרותו של מי הוא סר; רציפות ומשך קשר העבודה; והאם יש לצד השלישי עסק משלו בו הישתלב העובד.

יחד עם זאת, נקבע כי דרך הבדיקה שהותוותה בהילכת כפר רות, נותרה על כנה וכי זהות המעסיק תיקבע על בסיס הבחנה בין היתקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו.

...

משקבעתי כי התובע זכאי לתנאים הנקובים בצו ההרחבה בענף הבניין משאין מחלוקת כי הנתבעים לא ביצעו הפרשות בגינו לקרן פנסיה, התובע זכאי לתשלום חלף הפרשות לפנסיה וטענות הנתבעות בעניין זה נדחות.

לפיכך, שוכנענו כי בעקבות אי מסירת תלושי שכר נגרם לתובע נזק המצדיק פיצוי.

סוף דבר נתבעים 1-4, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע: הפרשי שכר ושעות נוספות בסך 47,983 ₪.

] מעבר לכך, פסק הדין בעיניין כפר רות אף קובע חזקה הנתנת לסתירה כי המשתמש הוא המעסיק אלא אם יוכיח כי ההיתקשרות עם הצד השלישי אינה מנוגדת לתקנת הציבור או לחובת תום הלב ולא נעשתה על מנת להיתחמק מחובותיו של המשתמש כמעסיק.

בפסק דין חסידים[footnoteRef:9] נקבע כי בנוסף על המבחנים של הילכת כפר רות יש לבחון האם ההיתקשרות בין הצדדים להסכם היא היתקשרות אותנטית ולגיטימית או שמא ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד למשתמש תוך פגיעה בזכויותיו.

...

בפסק דין טופר[footnoteRef:8], עלתה שאלת זהות המעסיק ובמסגרתה קבע בית הדין כדלקמן: [8: ע"ע 1334/04 טופר – מועצה מקומית תל שבע, ניתן ביום 29.12.04 ] "המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין, על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא – מיהו, לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהיתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". כלומר, עלינו לבחון האם הייתה התקשרות אותנטית בין הנתבעות 1 ו-2 והאם התקשרות זו לא פגעה בזכויות התובע.

. אשר על כן, הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך של 5,743₪ ([2,687.5 ₪ X 27 חודשים) + (4,006 דמי הבראה) X 7.5%].

סיכומו של דבר הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 6,183 ₪.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17 ועד למועד התשלום בפועל פיצויי פיטורים בסך 6,495 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17 ועד למועד התשלום בפועל.

פסקי הדין אליהם הפנה התובע במסגרת סיכומיו בהם הוחלו יחסי עובד מעביד על העסקה משולשת שונים במהותם מנסיבות המקרה דנא שכן לחברת גיא ודורון לא הייתה כל מעורבות ו/או השפעה בקביעת תנאי שכר עובדי נופר ולינוי והיא אף לא ידעה כי התובע מועסק באתר הבנייה שלה.

" בית הדין הארצי הוסיף לעניין החזקה הנוגעת לשאלה בין מי למי נקשרו יחסי עובד ומעסיק את הדברים הבאים: "בעיניין כפר רות (דב"ע (ארצי) נב/3-142 ‎חסן עליאה אלהרינת – כפר רות‏, פד"ע כד(1) 535 (9.9.92)) נקבעה חזקה הנתנת לסתירה לפיה המשתמש הוא המעסיק. חזקה זו בוטלה בעיניין חסידים. אך לאחרונה הוער בעיניין מנרב כי נסיבות המקרה שם חידדו את חשיבותה והשלכותיה של "נקודת המוצא" שנקבעה בעיניין כפר רות, ואלה "מצדיקות לטעמנו לשקול שמא ראוי להחזיר על כנה את החזקה העובדתית שנקבעה שם, לפיה ה"משתמש" בכוח עבודתו של העובד (ודאי, אך לא רק, בעת ביצוע פעילות הנחזית כפעילות ליבה) הוא גם מעסיקו, אלא אם הוכיח אחרת" (סעיף 48 לפסק הדין)".

...

נוכח האמור, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעים 5-6 באי מתן הודעה לעובד במלוא הפיצוי שנתבע בסך 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים מתקבלת בחלקה, מהטעמים המפורטים לעיל.

בנסיבות העניין, מצאנו לחייב כל אחד מהנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהתאם לפירוט הבא: הנתבעת 9 תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מקבלת פס"ד שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.