יחסי עובד מעביד במינוי לתפקיד על פי הוראות החוק

בתביעתו המבקש עותר למתן סעד הצהרתי קבוע, דומה לזה שבבקשה, לפיו יאסור בית הדין על פיטוריו, יורה על בטלות החלטת ועדת מנהל השרות ויאשר את העסקתו בתפקיד מנהל בית הספר אלחכמה (להלן: בית הספר).

לענייננו רלוואנטית הוראת סעיף 174א(ג) לפקודת העיריות [נוסח חדש], הקובעת: "אדם, שקרוב משפחתו עובד ביחידה מיחידות הערייה, לא יתמנה לתפקיד הממונה על אותה יחידה, אלא אם כן המינוי אינו יוצר ביניהם יחסי כפיפות" (להלן: הפקודה).

זאת, כפי שעולה מהודעת דוא"ל ששלח היועמ"ש של הערייה ביום 18.10.22 ליועצת המשפטית במשרד הפנים: "שאלתי היא האם הדבר אפשרי? האם יציאת שני העובדים לחל"ת מאפשרת את תחילת העסקתו של המועמד במקביל לפנייה לועדת השרות והכל בכפוף להחלטת ועדת השרות. דעתי היא שכן מאחר ובתקופת החל"ת מלבד שמירה על המסגרת של יחסי עובד ומעביד העובד אינו זכאי לזכויות כלשהן. בודאי בתקופה זו אין חשש לניגוד עניינים שכן לא מתקיימים יחסי כפיפות או קשרי עבודה". רוצה לומר: הערייה בפנייתה הראשונית למשרד הפנים מבהירה שהיא מודעת לכך ששני קרובי מישפחה מועסקים בבית הספר; מציעה הסדר של יציאת הקרובים לחל"ת כדי לאפשר כניסת המבקש לתפקיד; מציינת שבכך ינוטרל חשש לניגוד עניינים שהיה מיתקיים אילמלא קרובי המשפחה יצאו לחל"ת וזאת נוכח יחסי כפיפות וקשרי עבודה, ומדגישה שההסדר המוצע כפוף לאישור ועדת הרשות.

ככזו, יש לבחון אותה על פי כללי המשפט המינהלי.

לפי דעת המיעוט, היה מקום "לאשר את המינוי עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית בכדי לשמור על יציבות התיכון". למקרא נימוקי הועדה עולה שבחנה את טענות המבקש והעירייה, דנה בעיניינו, שקלה את מכלול השיקולים, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי מנהל בית הספר הוא בראש ההירארכיה וכל עובדי ההוראה בבית הספר כפופים ישירות אליו; יש לו קשרי עבודה הדוקים עם צוות המורים, והוא עלול לעמוד במצב של ניגוד עניינים באופן תדיר.

...

המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת שדינה להידחות על הסף בשל עשיית דין עצמי, העדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. לטענת המדינה, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

נוכח האמור, אין בידינו לקבל את הטענת המבקש, כי "כרעם ביום בהיר, הופסקה לאלתר עבודתו של מנהל בית ספר באיבה של שנה"ל..." (סעיף 6 לבקשה).

על כן באנו לכלל מסקנה, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לעבר המבקש ואינטרס המנהל התקין גובר בנסיבות העניין.

סיכום: הבקשה לסעד זמני נדחית.

בהנתן כך, הטענה למניעות עקב הסכמים קבוציים בין הצדדים, יכולה להיטען לכל היותר כלפי שלוש העובדות שהעסקתן הוסדרה בהסכם קבוצי (סעיף 33 לתצהיר אורנה), ולא כפי שהוצגה – באופן גורף תוך היתייחסות לכל העובדים נשוא הבקשה כאילו כולם מועסקים מכוח הוראות ההסכמים הקבוציים בין ההסתדרות לחברה, מה שלא כך. ואשר להן, מושכלות יסוד הן כי זהות המעסיק לא נקבעת לפי האופן בו הגדירו הצדדים את מערכת היחסים, אלא – תוך בחינה מהותית המבקשת לאתר את מי שבינו לבין העובד קיימת "היתקשרות אותנטית ולגיטימית" של יחסי עבודה ובהתאם לכך, יחולו הוראות הדין הרלבנטיות.

יפים לעניין זה גם דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 11441-10-13 אלכסנדר קגנובסקי - עירית כפר סבא, (פורסם בנבו, 19.10.14): "24. מוסיפה הערייה וטוענת כי הכרה ביחסי עבודה עימה מנוגדת להוראות סעיפים 170 (א) ו-(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש], שלפיהם תנאי למינוי אדם כעובד ערייה הוא הכרזה על משרה בפומבי ובתנאי שקיימת לאותה משרה הקצבה בתקציב מאושר, וכן מנוגדת היא לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם – 1979. טענות אלה אין לקבל.

המדינה מוסיפה ומציינת כי משאינה המעסיקה של העובדים, אין היא מכירה את העובדות הנוגעות להעסקתם ולמערכת היחסים בינם לבין הערייה, כשעמדתה מבוססת על הוראות הדין והפסיקה, ואין להתערב בה. אכן, חוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2011 מקים לכאורה מחסום בפני העובדים מהתמודדות לתפקיד באגף התקשוב העתידי בערייה על דרך של מיכרז פנימי (ראו סעיף 5 לו בעמ' 11).

העקרון בדבר מילוי התנאים על פי הוראות חוק המינויים נשאר עומד על כנו כפי שנקבע בעיניין חסון, ואין באפשרות הנתנת לעו"ד מורה, בנסיבות המיוחדות כפי שהתבררו, לגשת למכרז פנימי, כדי להפכו לעובד קבוע על פי חוק המינויים" (ההדגשות אינן במקור).

...

לפיכך, ושממילא כל מקרה נקבע לפי נסיבותיו הוא, הטענה להשלכות רוחב, נדחית.

אשר לטענת המדינה שככל שייקבע כי העובדים שהוצבו באגף המחשוב בעירייה הם עובדיה של העירייה, ישקול הממונה על השכר להפעיל את סמכותו תוך קביעת שכרם - בהחלטה מיום 6.3.21 ניתנה התייחסות לכך ואין לנו אלא להפנות אליה ולנקבע שם. הפעלת סמכותו של הממונה בעניין העובדים אינה רלבנטית לשאלות שעמדו לדיון במסגרת פסק דין זה. סוף דבר: ההסתדרות הרימה את הנטל להוכחת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין העובדים נשוא פסק דין זה שהוצבו באגף המחשוב בעיריית חולון לבין העירייה.

הננו מורים למדינה לאפשר לעיריית חולון לפרסם מכרזים פנימיים באגף המחשוב שעתיד להיות מוקם אצלה תוך מתן אפשרות לעובדים כאמור להגיש מועמדותם במכרזים אלו כעובדים בעירייה.

מבוא וסקירת ההליך תביעתו של התובע, מר אלי בן גד (להלן: "התובע") הוגשה כנגד הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") בגין זכאותו הנטענת לתשלום דמי אבטלה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

] "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

] "כאשר הצדדים הם קרובי מישפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ראלי או 'סמלי' וכדומה". אשר לנטל ההוכחה כי יחסי עבודה בין קרובים חורגים מעזרה משפחתית רגילה, והם יחסי עבודה על פי דין, הרי שהוא מוטל על התובע/ת[footnoteRef:4].

בין היתר, על פי רשומי הנתבע, וגם על פי רשומי רשות התאגידים, התובע מילא וממלא תפקיד של דרקטור בחברה.

התובע התקשה להסביר בעדותו מדוע שכרו הכולל ירד עם השנים, חרף מינויו הנטען למנהל בחברה ("בשנת 2016 אני נהייתי מנהל עבודה", כמצוין בעדותו).

...

] הכרעת בית הדין מבוא להכרעת בית הדין – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, וכן בכלל הראיות שהוגשו לעיוננו, ואף שמענו במסגרת דיון ההוכחות את התובע ואביו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ברי, כי גם בעובדות אלה יש כדי לחזק את המסקנה כי התובע היה בעל שליטה בפועל בחברה.

] סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

ב"כ היועמ"ש מפנה להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, שלפיהן עובד מדינה הוא "מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים...". (ב"כ היועמ"ש גם מפנה לספרו של יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני (א), עמ' 959 (2009), שבו בהקשר של סעיף 69 לחסד"פ מופנה הקורא להגדרת עובד מדינה בחוק שירות המדינה).

ב"כ היועמ"ש מבקש להסיק מהגדרה זו כי גם מי שפרש לגימלאות ממשיך להחשב עובד מדינה לעניין סעיף 69 לחסד"פ, ולכן יש לראות במעשים המיוחסים לנאשם בקובלנה ככאלו שנעשו על ידי עובד מדינה במילוי תפקידו אף על פי שנעשו לאחר פרישתו של הנאשם משירות המדינה.

נהפוך הוא, בעת הפרישה משירות כמו בעת עזיבת כל מקום עבודה אחר מסתיימים יחסי עובד מעביד בין עובד המדינה למדינה.

...

ב"כ היועמ"ש כותב כי "אין לאפשר מצב בו עובדי מדינה, מכהנים או בגמלאות, יהיו חשֹוּפים להגשת קובלנות פליליות נגדם – ללא הליך מוקדם של קבלת אישור לכך, בהתאם לסעיף 69 הנ"ל, שנועד לוודא שלא מדובר בקובלנות טורדניות או חסרות יסוד – כאשר אלה מוגשות רק בשל עצם טיפולם של עובדים אלה, בעבר או בהווה, בפעולות או במשימות כאלה או אחרות, במסגרת מילוי תפקידם". ב"כ הנאשם מפליג רחוק עוד יותר בהתייחסויות להתנהלות הקובל בהיבטים שאין דבר ביניהם לבין הנקודה הנידונה בפניי כעת.

השורה התחתונה היא שאני קובע שהקובלנה שבפניי אינה קובלנה נגד "עובד המדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו", ואני דוחה את הטענה כי יש לבטלה כיוון שלא התקבל אישור היועמ"ש להגשתה.

לנוכח האמור לעיל, אני קובע את הקובלנה להקראה ב-8.10.2023 בשעה 11:30.

[footnoteRef:3] [3: בנוסף התובע טען בכתב התביעה כי יש להכיר בקיום יחסי עובד ומעסיק בינו לבין ג'ון ברייס מכוח הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו- 1996.

בנוסף, התובע מבקש לחייב את נתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, בתשלום זכויותיו כעובד מדינה בהתאם להוראות התקשי"ר, כדלקמן: הפרישי שכר עבודה - התובע טוען כי יש להורות למדינה להמציא את נתוני השכר על פי הגדרתו בתפקיד הנדסאי ולחייב אותה לערוך את חישובי השכר ולשלם לו את שכר עבודתו כעובד מדינה החל מחודש 11/2011.

] בהתייחס למקרים בהם המדינה מעורבת בתבנית ההעסקה נוסיף כי בהתאם לפסיקה אי מילוי ההוראות המנהליות הקבועות בחוק המינויים (חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, אינו שולל קיומם של יחסי עובד מעסיק בין מבצע העבודה לבין המדינה לעניין זכויות כלליות הנובעות מיחסי עבודה.

...

על כן, ממילא הוראות החוק כאמור אינן רלבנטיות למקרה זה. משקבענו כי אין לקבל את התביעה למתן סעד הצהרתי להכיר בתובע כ"עובד מדינה" כל שכן כ"עובד קבוע" – דין התביעה לתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מכך, להידחות.

גם בעניין זה דין התביעה – דחייה.

רביעית, התובע אינו זכאי לתשלום בגין עבודה שכלל לא בוצעה על ידו בהיעדר מקור חוקי לחיוב בתשלום זה. סוף דבר התביעה נדחית.