יחסי עובד מעביד בחברה משפחתית והשלכותיהם

בעיניין אלישע נאמרו הדברים הבאים: "מבין הסעדים האפשריים לריפוי פיטורים שלא כדין, סעד האכיפה הוא הסעד החריג יותר ובית הדין ימעט להשתמש בו, בפרט כאשר הפיטורים מבוצעים במישור יחסי העבודה הפרטיים קבעה ההלכה הפסוקה כי גם במקרים שבהם נפל פסול בפיטורים, יש להעדיף סעד של פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד, מקום בו יש ביכולתו של הפצוי להיטיב את ניזקו של העובד בצורה נאותה...כיום מסתמנת נכונות רבה יותר לאכוף חוזה עבודה ולהרחיב קמעא את החריגים לכלל של אי-כפיית יחסי עבודה...התמיכה בהרחבה מסוימת של השמוש בסעד האכיפה מתבססת, בין השאר, על שקולי מדיניות ושיקולים חברתיים-צבוריים, כגון החשיבות בהקמת הגנה אפקטיבית על זכויות עובדים וחיזוק העובד כבעל זיקה למקום עבודתו. בין האדם למקום עבודתו נרקמת עם הזמן זיקה שאינה מצטמצמת להיות מקום העבודה מקור פרנסה בלבד. העובד משקיע במקום עבודתו את מירב זמנו ואת מיטב מרצו, הוא קושר במקום העבודה קשרים חברתיים המלווים אותו בשגרת יומו, וזהו לו מקור של סיפוק, התפתחות והגשמה עצמית". (ור' גם עע (ארצי) 215/03 נורית ענבר' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, (6.11.03)).

לאחרונה אף ניתן צו זמני למניעת פיטורי תובע בפועל במיגזר הפרטי על ידי בית הדין האיזורי בת"א אשר אכן, כטענת התובע מכנה משותף רב לו עם המקרה שבפנינו ובין היתר כך נאמר שם "בנסיבות המיוחדות והמורכבות, לרבות העובדה שהסכסוך מושא הליך זה מערב מחלוקות מתחום דיני המשפחה ודיני החברות ואינו נטוע רק בשדה משפט העבודה, יש מקום לקבל, ולו לכאורה, את הטענה כי לסיום העסקתו של המבקש כמנכ"ל משותף בחברה המשפחתית תהיה השלכה רחבה יותר מהשלכה כלכלית גרידא, שכן יש בכך כביכול משום ירידה לטמיון של מיפעל חייו" (סעש 6615-09-20 רון שוורץ - עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ, (9.1.21).

...

לפיכך לא מצאנו לקבוע גמול בגין שעות נוספות.

בקשת התובע מיום 12.7.21, תגובת הנתבעת מיום 13.7.21 והתייחסות התובע לתגובה מיום 18.7.21 (להלן- המסמכים): בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה מיום 20.1.21, נקבעו בין היתר הדברים הבאים: "ז. כמו כן, מסכימה המשיבה, שוב מבלי לפגוע בטענותיה לשלם לתובע שכר חודשי כפי ששולם לו עד כה, וזאת כל עוד שווי השכר שמשולם אינו עולה על שווי זכאות התובע לדמי הודעה מוקדמת וכן דמי פיצויי הפיטורים בערכי ברוטו. כנגד כך, מתחייב המבקש כי יאשר למשיבה למשוך את כל הכספים שהופקדו לטובתו בקופת פיצויי פיטורים, וזאת ככל שיוברר שבסופו של דבר לא היה זכאי לקבל המבקש את המשכורות כפי ששולמו לו. המשיבה תהיה רשאית לקבל צו מביה"ד המורה לקופה לשחרר את הכספים. ח. מוסכם כי בתקופה האמורה ועד להכרעה בתיק העיקרי, ייחשב המבקש כעובד המשיבה ומשכך הפיטורים מושהים". הצדדים העלו טענות שונות בנוגע לשאלה כמה ועד מתי היה על הנתבעת לשלם לתובע ולפי איזה בסיס.

אשר לתחשיב הפיצויים- טוען הנתבע כי יש להביא בחשבון גם את רכיב תשלום אחזקת הרכב, אלא שבנספח כא לכתב התביעה שביסס תביעתו להפרשי פיצויים, לא טען כך. משכך הטענה נדחית ובסיס השכר לחישוב הן הזכאות לפיצויי פיטורין והן לדמי הודעה מוקדמת הוא 14,821 ₪.

הנסיון להציג את מערכת היחסים ככזו שאינה של יחסי עבודה דינו להכשל גם נוכח השיחות בין הצדדים מהן עולה עסקו גם במשכורת וחישובה .

לא מצאנו מקום לבסס תחשיבים על יסוד נתון זה הן כיוון שלא זו היתה גרסת התובע בעדותו, והן כיוון שיש לכך השלכות אחרות- בין היתר ככל שזו היתה הגרסה, הרי שהיה מתברר ממנה, כעולה מהתמלול ברישת עמ' 31 כי הסכום האמור כולל גם הוצאות נסיעות, ועוד.

מתוך התמלולים עולה כי בפועל התובע סיים לעבוד לקראת סוף חודש אוקטובר לכל המאוחר (תמלולים אחרונים בעניני עבודה ב26.10.19) אחריות אישית של נתבעים -3 2 מתוך עדותו של שבי עלה בבירור כי מדובר בחברה משפחתית.

התובע לא הלין על העידר תלושים או כיו"ב. עניינים אלה יובאו בחשבון בעת ידונו רכיבי התביעה לפצוי בגין העידר זה. לא מצאנו לעשות כן ביחס לנתבע 2, אף אם הלה לא הגיש תצהיר ואף לא התייצב לדיון- לא היתה בפי התובע טענה של ממש המצדיקה הרמת המסך ביחס אליו, ודאי לא הובאה ראיה לתמיכה בכך ולא נסתרה (ואף התיישבה עם גרסת התובע) טענת שבי כי הוא היה המוציא והמביא בהפעלת המלוניות.

בנסיבות הענין, ובהיעדר גרסה ברורה בדבר הקף עבודתו של התובע, אך דבריו לפיהם שולם לו שכר מינימום מחד גיסא, משמצאנו כי לא עבד שעות נוספות מאידך גיסא, ובהיתחשב בחובות המוטלים על המעסיק לניהול רישומים- חובות שלא קיים- מצד ג'- מצאנו לקבוע את שיעור שכרו על בסיס משרה מלאה- מצאנו להעמיד את שיעור השכר המחויב בהפרשות לפנסיה על שעור שכר מינימום למישרה מלאה בתקופה הרלבנטית- 5300 ₪.

...

בהעדר כל אסמכתא לתשלום דמי הבראה ובהעדר כל גרסה נוגדת מטעם הנתבעת- זכאי התובע לסך זה. אי מתן הודעה לעובד והעדר תלושי שכר אין חולק כי אלה לא ניתנו לתובע ומשמצאנו כי היה עובד, ומשמצאנו עוד כי ההתנהלות היתה בלתי תקינה במכוון, ובהתחשב גם, כאמור , במוטיבציה שהיתה לתובע להיות עוסק באופן בלתי פורמלי, וגם בתקופת העבודה ראוי לפסוק בגין שני רכיבי תביעה אלה פיצוי כולל בסך של 5000 ₪.

התביעה נגד נתבע 2 נדחית.

אשר לענין ההוצאות- נוכח הפער הרב בין הסכום הנתבע לסכום הנפסק , ומצד שני גם אל מול משמעות התנהלות הנתבעים- מצאנו לקבוע כי על הנתבעים לשלם תובע הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1000 ₪.

עוד נקבע בפסק דין כותה כי "מאחר שזכויות המגן אינן ניתנות לויתור, אין בקביעה של הצדדים או מי מהם באשר לטיב יחסיהם, כדי לקבוע בהכרח את מעמדם. מעמד הצדדים נקבע מבחינה משפטית על פי מכלול הנסיבות, מהות היחסים בין הצדדים ועובדות המקרה הספציפי". בעניינינו, משבקשת הנתבעת לצרף את הנתבע כצד לתביעה נעתרה ונוכח טענת הנתבע כי העסיק את התובע לפי הצורך – יש גם יש מקום לדיון בשאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע לבין הנתבע, חרף הצהרת התובע.

'מבחני המשנה' המהוים סימני היכר נוספים להיותו של אותו אדם עובד, וינתן להם משקל במקרים שבהם כפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר , הם: אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורתם של ניכוי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ, ואופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם (ראו בג"צ מור הנזכר לעיל; דב"ע לב/3-43 יגאל הלפרין - הסתדרות מדיצינית "הדסה", פד"ע ד(1) 281 (1973); ע"ע 300256/98 אורי אייזיק - תה"ל תיכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו(2001) 817 (2002) (להלן – עניין אייזיק); לדיון בהשלכות הכינוי שניתן על ידי הצדדים לעניין המעמד – ראו: רות בן ישראל, דיני עבודה ב', עמ' 388-389)".

משהוכח ש**** היה "בעל הבית הגדול" ונתן לתובע הוראות מה לעשות, שילם לו את שכרו וגם פיטר אותו, משהוכח כי בתקופת העסקתו ביצע התובע עבודות בניה בבתיהם הפרטיים של **** ואלי ומשהוכח כי **** ואלי בני מישפחה בנתבעת שהיא חברה משפחתית – ניתן להסיק ולקבוע כי **** נהג כלפי התובע כנציג הנתבעת.

ההלכה הפסוקה ביחס לעובד זר בענף הבניה היא ש"כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפצוי כספי בגין אי ההפרשות, וכי כל עוד לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפצוי שהעובד יהיה זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו" (ראו בר"ע(ארצי) 36959-06-15 Muasbal Abdalla – טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ (15.7.2015) בסעיפים 10 – 12 וכל המובאות שם לרבות ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין (22.8.2010)).

...

על כן תביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה נגד הנתבע נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: סך 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ותלושי שכר.

לטענת התובעת, חופשת הלידה אליה יצאה עם לידת בתה (10.05.20) הסתיימה ביום 24.08.20 (חופשת לידה המזכה בתשלום במשך 15 שבועות), אז חזרה לעבודה מלאה בחברה, אך עקב משבר הקורונה על השלכותיו הכלכליות, החליטה החברה להוציאה לחל"ת החל מיום 01.10.20.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי כמפורט מטה: לאור האמור לעיל מקובל עליי כי בין התובעת לחברה היתקיימו יחסי עובד ומעביד, וכי לא ניתן לראות בעבודתה בחברה אך כ"עזרה משפחתית".

...

מכל האמור לעיל הוכיחה התובעת כי בינה לבית החברה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין החברה לתובעת, אך לא בשכר ששולם לתובעת, ועל כן מקובל עליי כי יש לשלם לה דמי אבטלה ודמי לידה בהתאם לשכרה הקודם, כפי שקיבלה בעת שעבדה במועצת בנימין.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי כמפורט מטה: לאור האמור לעיל מקובל עליי כי בין התובעת לחברה התקיימו יחסי עובד ומעביד, וכי לא ניתן לראות בעבודתה בחברה אך כ"עזרה משפחתית".

בנסיבות העניין, ומשהתביעה מתקבלת אך באופן חלקי , כל צד יישא בהוצאותיו.

מכאן, שאין לפנינו מצב 'רגיל' של יחסי עובד ומעסיק בין קבוצת החברות ובין אדם ואריק, אלא מצב מורכב מיחסים של בני מישפחה שהועסקו על ידי קבוצת חברות משפחתיות המצויה בבעלותו של אביהם ודודם, ושעה שהם עצמם שמשו בקבוצה בתפקידי ניהול מרכזיים ובכירים.

הסכמה זו לשלם לתובעים פצויי פיטורים אינה מכשילה "את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה" (ראו פרשת דיין, שם), ו"אין לה בנסיבות העניין השלכה על זכויות מוגנות מכח חוק, והיא לא צפויה להכשיל יישומה של חקיקת מגן" (פרשת אלבז, שם. ההדגשה במקור).

...

כפי שציינו לעיל, הוראות ההסכם ציינו מפורשות שההתנהלות בין הצדדים כולה וכמכלול, לרבות טענות של אדם ואריק לפני חתימת ההסכם ולאחריו יידונו בבוררות כאשר במקביל יש לברר את טענותיו של הצד שכנגד, ואין הדברים שונים גם בנוגע לרכיב זה. לסיכום מענייננו ניבטת תמונה מורכבת של חברה משפחתית שפעלה ככזו במשך שנים ארוכות עד לעליית היחסים בין הצדדים על שרטון.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי תכליותיו של משפט העבודה המגן מאפשרות לסגת מאותה הסכמה כוללת שניתנה בשעתו.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, מצאנו לנכון לקבל את הבקשה ולעכב את ההליכים בפני בית דין זה. נוכח קבלת הבקשה, יישאו התובעים בשכר טרחת הנתבעים והוצאותיהם בסך של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, כ"ח אב תשפ"ג, (15 אוגוסט 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.