יחסי עובד ומעביד בין יועץ עצמאי לחברה

המוביל מאשר בזאת, כי ידוע לו שהסכמת החברה להיתקשר עמו בחוזה זה מבוססת על האמור בסעיף זה לעיל, והוא מתחייב בזאת שלא לטעון נגד החברה כל טענה בנגוד לכך ולא לפתוח בכל הליך משפטי- או אחר- אשר מטרתו או תוצאתו ו/או המבוסס על קיומם של יחסי עובד ומעביד בינו (או בין עובד שלו) לבין החברה.

חשיבות רבה תנתן להסדרים שהוסכמו בין הצדדים, בה במידה ואלו נמשכו תקופה ארוכה (ר' דברי השופט צור ב- ע"ע 1260/01 היועץ המשפטי לממשלה נ' עו"ד רפאל שטוב ואח', פס"ד מיום 24.3.03).

שם, דחה בית הדין האיזורי את התביעה להכרה ביחסי עובד מעסיק בין התובעת כמפיצת עיתונים, לבין הנתבעת , תוך שקבע כי: "מרבית הסממנים בקשר שבין התובעת לבין הנתבעת מלמדים על כך שהתובעת הייתה קבלן עצמאי ולא היו יחסי עבודה בין הצדדים" דבריו של בית הדין בעיניין אגמייב (כפי שצוטטו גם בעיניין שושנה סגל), נכונים גם לענייננו; וכי "הפן החיובי" לא היתקיים בעיניינו של התובע.

...

אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאור ההלכה הפסוקה, העדויות והראיות שהובאו בפני ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

לטעמנו, בנסיבות העניין, בחירתו של התובע שלא לעסוק בכלל בעיסוקים נוספים מעבר להתקשרות עם הנתבעת, (שלא דרשה שעות ממושכות ביום), אינה פוגמת בהיותו בעל עסק עצמאי, אלא מהווה ביטוי לחירותו לבחור האם להשקיע עוד בעסקו על מנת להגדיל הכנסותיו אם לאו.

לסיכום: מכל המפורט לעיל ובהתאם למבחנים השונים אשר נקבעו בפסיקה, אני קובע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד- מעסיק, ועקב כך דין התביעה להדחות.

המבקש להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד מעביד בינו לבין גוף לו נתן שירות, עליו מוטל הנטל להוכיח זאת (ראה לעניין זה דב"ע שנ/147-3 מלונות דן בע"מ - מיכאל ברנט פד"ע כ"ג 176, 181 וכן בג"ץ 319/78 שמן תעשיות בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה פ"ד ל"ד (2) 75).

מחד גיסא, התובע לא ראה בנתבעת 1 כמעסיקתו כפי שעלה מסעיף 7 למכתב התובע מיום 8.11.15 למנכ"ל הנתבעת (נספח ב' לתצהיר חודין): "חב' נתיבי איילון משמשת לועדה עורף לוגיסטי בלבד לפעילות השוטפת (אבקש לציין את השרות הטוב בנושא זה), ואין בינה ובין הפעילות האחרת של החברה דבר, זולת מתן שירותים של דיור, אכסניה, אירוח התערוכה המתמדת להתקני תנועה ובטיחות, והתקשרויות עם הסגל הקבוע, היועצים של הועדה + הנהלת חשבונות. גם התקשרויות אלה נימצאות תחת בקרה ופקוח צמודים של הלישכה המשפטית במשרד התחבורה, ועד היום לא נשמעו כל טענות מכל סוג." (ההדגשה במקור – א.ג.כ) מאידך גיסא, התובע גם לא פנה מעולם אל המדינה ובקש להיקלט בה ואף חתם על הסכם למתן שירותי ייעוץ לאחר סיום ההיתקשרות עם הנתבעת 1.

לעיתים יש מקום לקזוז הכספים ששולמו ביתר בגין השכר הקבלני כפי שנפסק ע"י בית הארצי לעבודה בסוגיית השבת כספים ע"י עובד לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק והכרה בדיעבד של יחסי עבודה (בע"ע 3575-10-11 ענת עמיר - חברת החדשות הישראלית בע"מ ניתן ביום 25.115 – פורסם במאגרים האלקטרוניים (להלן: "עניין ענת עמיר").

לדבריו, "אם מרצה מקבל משכורת או עובד כשותף במשרד עורכי דין, זה עלול להיות בעייתי. אבל אם הוא משמש כיועץ חצוני עצמאי ואינו מקפח את עבודתו האקדמית - זה יכול רק לתרום לו". מקור https://www.themarker.com/misc/1.284753 לאור האמור לעיל, חתימה על נייר המכתבים יכולה להיות ראייה מסוימת לאופי ההיתקשרות, אך כמוסבר לעיל, היא ראייה חלשה.

...

לשאלת ההוצאות, לו הייתה נשמעת דעתי, הייתי ממליץ לא לחייב את התובע בהוצאות הליך זה. סוף דבר: על דעת רוב חברי המותב, התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

משלכתחילה לא הגיש התובע כנגד הנתבעת 2, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת 2.

תביעה זו הוגשה נגד החלטת הנתבע שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין חברת אורדע ובין התובע, כאשר המוסד לביטוח לאומי דרש מחברת אורדע לשלם דמי ביטוח בסך 320,759 ₪ עבור שכטר, שמעולם לא היה עובד של חברת אורדע, אלא של א.ש. אלומיניום, שסיפק, כקבלן עצמאי, שירותים לחברת אורדע בתחום הגרפיקה.

(ע' 23, ש' 1-15 לפרוטוקול הדיון) גם אליהו מתאר את דרך ההיתקשרות עם חברת אורדע ועם אחיו, כך: "בהתחלה אחי עבד אצלי בבית עריף בעסק . הוא היה בא כל יום. לפני שהחל לעבוד באורדע. הוא היה בא מספר שעות שלוש ארבע שעות היה בא ולא היה מה לעשות . אולי היה לי טלפון אחד ביום. זה קשור לאורדע. לא היה לי מה לעשות אתו אז פנו אליו ואז הוא בא אלי בהצעה ואמר שיש חברה שרוצה שעבוד אצלה ושאתן לחברה חשבונית. אמרתי לו שאני אבדוק את זה עם יועץ המס שלי אם זה אפשרי התייעצתי עם יועץ המס והוא אמר לי שזה אפשרי ושאין בעיה בכלל. למרות שלא הייתה לי שום היתקשרות עם אורדע". (ע' 27-28 לפרוטוקול הדיון) לבסוף העיד מר אריק שרייבר, עובד של חברת אורדע שאישר שהתובע הגיע למשרדי החברה "כימעט מדי יום. פחות או יותר שעות רגילות. 8 או 9 עד שעה 16:00-17:00" (ע' 32, ש' 17-18 לפרוטוקול).

...

אנו סבורים כי הדין עם הנתבע עת קבע כי מדובר בהתקשרות פיקטיבית וכך גם הסכום הנקוב בגין שכר עבודה, שלא היה קשור לכישוריו או למהות העבודה של התובע אלא לקבלת זכויות מקסימאליות מהנתבע.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת המוסד לביטוח לאומי אשר שללה את הזכאות של התובע לקצבת נכות בגין התקופה הרלוונטית היא סבירה וכדין.

בהתאם לאמור לעיל, התביעה נדחית.

בית הדין ציין כי מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה בהליך המשפטי וקיומו של הליך יעיל ותקין, ועל כן היה על המבקש להצביע על קיומה של עילת תביעה לכאורית המצויה בגדרי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, קרי כי המדובר בתובענה שבין עובד ומעסיק שעילתה ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עבודה.

לאחר שסקר בית הדין את כלל הראיות שהובאו לפניו בראי מבחני העזר השונים שנקבעו בפסיקה, ובכלל זאת את היתנהלות הצדדים במהלך תקופת ההיתקשרות ואת עדויותיהם לפניו, פסק בית הדין כי "לא שוכנענו כי המבקש עמד בשלב זה ברף הנידרש להוכחת יחסי עבודה בין הצדדים ומשכך לא מצאנו כי יש לידון בבקשה לגופה". בהקשר זה קבע בית הדין, בין היתר, כי לא שוכנע כי מתכונת ההיתקשרות כיועץ עצמאי נכפתה על המבקש או כי לא היה מודע להבדל בין יועץ עצמאי לעובד, כי התמורה לשירותיו באופציות נעשתה לבקשתו המפורשת וכי המבקש ביקש להיתקשר עם החברה האחרת בהסכם היתקשרות דומה ובאותה מתכונת.

...

לחלופין, ולגופה של הבקשה לסעד זמני, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לאור הוראות ההסכם המחייב בין הצדדים, היות החברה האחרת מתחרה ישירה שלה בתחום עיסוקה, והעובדה כי המבקש היה שותף לדיונים אסטרטגיים וטכנולוגים סודיים ביותר במשיבה.

כך בענייננו, אפילו היה ניתן סעד זמני המצהיר כי ההתחייבות בטלה (באופן זמני?) היתה למשיבה זכות להגיש תובענה כספית על הפרת ההתחייבות ואפשר שאף לנקוט בהליכי אכיפה כל עוד לא ניתן פסק דין המקבל את התביעה (שכלל לא הוגשה) בתיק העיקרי תוך היווצרות מעשה בית דין, ובוודאי שזכות המשיבה היתה קיימת אפילו ניתן סעד זמני אילו התביעה היתה נדחית במלואה או בחלקה, כך שלא היה במתן סעד זמני כדי להכשיר את הפרת ההתחייבות.

בנסיבות אלה, יתכן שנכון היה שלא להיעתר לבקשת המבקש לדחות את מועד הגשת התביעה עד לאחר מתן החלטה בבקשה לסעד זמני, ולהורות בהתאם לתקנה 99 לתקנות סדר הדין על שמיעת התובענה חלף דיון בצו הזמני.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לא הוכח שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים: מעדות יועץ המס עולה שהתובע הנו בעל עסק עצמאי; לא הוצגו פנקסי החשבוניות המצויים בידי התובע ולא הוגשו כל הדיווחים למס הכנסה ומע"מ, לפיכך יש לקבוע כי התובע הסתיר ראיות שעשויות להעיד שהיו לו לקוחות נוספים פרט לנתבעת; יש להעדיף את עדותו של המנכ"ל לפיה התובע הוא זה שבקש לעבוד כעצמאי לנוכח העובדה שרצה לעבוד עם מקומות נוספים במקביל; מהראיות עלה כי התובע סיפק לנתבעת שירותים בהקף משתנה, בהתאם לזמינותו; כלי העבודה העקרי של התובע היה הרכב שלו אשר בבעלותו.

מעדותו של התובע עולות המסקנות הבאות: (א) הראיה הטובה ביותר – יומני הנוכחות שלכאורה התובע ערך תוך כדי עבודה ובזמן אמת – לא הוגשה, כך שלא ניתן להעריך האם אכן מדובר ביומנים אותנטיים ואמינים והאם הם תואמים את דוח השעות שהוגש; (ב) לפלט שיחות הטלפון אין כל ערך ראייתי שכן התובע מסר עדות לא ברורה ביחס למספרי הטלפון, לא ידע להוכיח אילו מהם קשורים לחברה ולא ידע להעיד האם שיחה מסוימת אכן הייתה שיחת דיווח כל תחילת/סוף יום עבודה, או לצרכים אחרים; (ג) לדוח השעות אין כל ערך ראייתי, הן מן הטעם שאינו הראיה הטובה ביותר והן מן הטעם שעורכו לא העיד כלל.

...

לפיכך, אנו קובעים כי יחסי הצדדים הסתיימו ביום 22.10.2017 (נסיבות סיום היחסים לא הובררו אך הן אינן נדרשות להכרעתנו).

לפיכך אנו דוחים את התביעה שכנגד.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפקדות לפנסיה ולפיצויים בסך 39,254 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2014 (אמצע תקופה).

יתר התביעות, לרבות התביעה שכנגד - נדחות.