זאת ועוד, סלע מודה כי הועברו כספים לתובע והוא אף צירף דוחות כספיים של בית הדפוס מתוכנת "MY MONEY MANAGER" (להלן: "הדוחות הכספיים"), לפיהן הועברו לתובע סכומי כסף משתנים מדי חודש הגם שבסכומים זניחים הנעים בין 50-2,000 ₪ ובסה"כ 8,810 ₪[footnoteRef:32].
]
השאלה האם היתקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, ובהתאם האם הנתבעים חבים לתובע כספים בגין עבודתו, טרם התגבשה והוכרעה בזמן בו ניהלו הנתבעים הליך משפטי בעיניינם, ועל כן ממילא לא ניתן היה לשקול זאת במסגרת פסק הדין.
בעוד שסלע טען בסיכומיו, כי בהתאם לתלושי השכר וטפסי 106, עולה כי התובע החל עבודתו בחודש יוני 2014 ועל כן לא ברור מדוע הוא דורש כספים בגין חודשים בהם כלל לא עבד[footnoteRef:93].
...
]
משלא הוכיחו הנתבעים כי מסרו לתובע הודעה על תנאי העסקה ערוכה כדין מן הדין לחייבם בפיצוי בהתאם להוראות החוק בעניין זה. עם זאת, בשים לב גם לקשרי המשפחה שבין הצדדים, והתנהלותם השוטפת, מצאנו לקבל את התביעה בעיקרה, על הצד הנמוך.
בנסיבות אלה, החלטנו להעמיד את הפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסכום שנתבע בסך 1,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 108,054 ₪ בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן:
שכר עבודה בסך 91,190 ₪;
דמי הבראה בסך 4,038 ₪;
ג. החזר הוצאות נסיעה בסך 2,799 ₪;
ד. פדיון חופשה בסך 4,227 ₪;
ה. חלף הפרשה לפנסיה בסך 4,800 ₪;
ו. פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 1,000 ₪.
