הצעת העבודה, על פי טענת התובעים בכתב התביעה, הייתה כרוכה ברילוקיישן לסין עם נשותיהם וילדיהם ובמסגרת ההסכם שנכרת סוכמו תנאי עבודתם של התובעים בסין, לרבות שכר עבודה, החזר הוצאות, מימון מגורים בסין ומימון בתי ספר לילדי התובעים בסין וכן נקבעו פיצויים בשווי של 18 חודשי עבודה נטו לכל אחד מהתובעים, במקרה בו יופסק ההסכם והתובעים יתבקשו לעזוב את סין באופן מידי.
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבית הדין לעבודה הסמכות לידון:
"בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"
תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לבין הערכאות אזרחיות, בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק או חליפיהם; מבחן העילה - האם העילה נובעת מיחסי עבודה; מבחן העילה שהוחרגה - האם התביעה מבוססת על עילות נזיקיות שאינן בסמכות ביה"ד לעבודה (ראו; רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ [פורסם בנבו] (14.10.2015)).
הרחבת סמכותו של בית הדין לעבודה מעבר למבחן "זהות הצדדים" יש בסעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה הקובע:
"בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי- קבלתו;"
הסעיף מרחיב את סמכותו של בית הדין לעבודה גם לשלב הטרום חוזי בטרם כינון יחסי עובד ומעביד, לשלב שלאחר סיום יחסי עבודה ולתובענה שעילתה קבלה או אי קבלה לעבודה.
...
מכל האמור, אני סבורה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה וכי הסמכות הייחודית לבירורה הוא בבית הדין לעבודה.
