יחסי עבודה יחסים קרובים יחסי עבודה יחסים קרובים ורגישים כמו משפחה

כמו כן: המבקש השתהה בהגשת בקשתו; המדובר גם בצו עשה, שאין הצדקה לתת אותו; למבקש אין כל מעמד בבקשה, והוא אינו עותר צבורי; אין קרבת מישפחה בין המשיב לבין זיאד כהגדרתה בהוראות הדין, לרבות סעיף 174א לפקודת העיריות (להלן: "סעיף 174א לפקודת העיריות"); הפסיקה ביחס לסעיף זה קובעת כי רשימת קרובי המשפחה המפורטת במסגרתו היא רשימה סגורה, ואין להוסיף עליה; מאזן הנוחות פועל לחובת המבקש.

בין היתר, נקבע כך: "נקודת המוצא לגישתנו, שהיא המובילה לפירושינו, הוא העקרון לפיו טוהר המידות בשירות הצבורי הוא מאבני היסוד של תקינות השרות הצבורי, כאמור לעיל. והיה מחניך טהור, הוא כלל גדול שצריך להנחות את היתנהלות השרות הצבורי. במקום שיש חשש או ספק לניגוד אינטרסים בהעסקתם של שני עובדים קרובי מישפחה, באותו מקום עבודה בשירות הצבורי, העלול חלילה להביא לפגיעה בטוהר המידות, יש לשים גדר שתימנע אפשרות לפגיעה בטוהר המידות. לדעתנו הפרשנות הנכונה של הצוו צריכה להיות פרשנות תכליתית, דהיינו המושג "כפיפות" במובן הרחב, צריך להתפרש גם ככולל זיקה או תלות ביחסי עבודה בין שני התפקידים הנדונים.

" בעניינינו, המבקש טוען כי היות שזיאד מכהן כנבחר הציבור השני בעוצמתו בערייה, ולאור תפקידו כסגן ראש הערייה (טענה שכבר נדחתה, כזכור), והיות שהוא מופקד על המחלקה הכי חשובה ורגישה בערייה – מחלקת הכספים, מתעורר חשש לניגוד עניינים.

...

טענות הצדדים – המבקש טוען בתמצית, כך: הוא יזם בעבר הליכים משפטיים בבית דין זה כנגד הליכי בחירת כוח-האדם של העירייה, ושבהם נפסלו החלטות העירייה (נציין כי לא מצאנו קשר בין הליכים אלה לבין המקרה שלפנינו); ספציפית, העירייה גם יזמה הליכי גיוס בעייתיים למחלקת הגביה של העירייה; אשר למשיב, המכרז לתפקיד נשוא הליך זה כבר נפסל בהליך קודם, שנערך לפני כב' הנשיא קוגן (פ"ה (חי') 40845-12-20, להלן: "ההליך הקודם"), ולאחר שהתברר כי המשיב הינו קרוב משפחתו של סגן ראש העירייה, מר זיאד אבו שקרה (להלן: "זיאד"); לאור הקרבה המשפחתית בין המשיב לבין זיאד, שזיאד לא הכחיש אותה בהליך הקודם, ולאור האיסור בדבר ניגוד עניינים הקבוע בדין, יש לחייב את העירייה לפנות לועדת מינהל שירות העובדים במשרד הפנים (להלן: "ועדת מינהל השירות"), כדי לאשר את כניסתו של המשיב לתפקיד.

המשיב טוען בתמצית, כך: המשיב מצטרף לטיעוני העירייה וטוען כי דין הבקשה להידחות; המשיב מוסיף וטוען כי 'התוכנית המשפחתית-פוליטית' שמיוחסת לו אינה נכונה כלל, והקשר המשפחתי בינו לבין זיאד הוא של קרבה רחוקה, ומשעה שזיאד הינו אחיו (מצד האבא בלבד) של אביה של אימו, ואין המדובר בקרבה ממעגל ראשון או שני, ובוודאי שקרבה זו איננה אסורה לפי הוראות הדין; אין כל ניגוד עניינים המונע את בחירתו לתפקיד נשוא ההליך; המכרז נשוא ההליך נהנה מחזקת התקינות המנהלית, ולא הוכח כלל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, שמצדיק את פסילת המכרז; מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה, ומשעה שהוא התחיל בעבודתו ביום 15.3.2021, עבר תדרוך והדרכה והחל בפועל לבצע משימות, ומה גם שהוא המפרנס העיקרי במשפחתו.

עם זאת – בהינתן שהמבקש מעולם לא ביקש סעד זה; היות שהצדדים גם לא מיקדו טענותיהם ביחס לסוגיית הסדר ניגוד העניינים (שעלתה, כזכור, רק לאחר הדיון ורק לאחר הגשת עמדת משרד הפנים, ובתגובה להחלטת בית הדין מיום 6.4.2021); ומשעה שמקובלת עלינו טענת העירייה כי "בסיפא של בקשת המבקש לסעדים זמניים הוא ביקש רק דבר אחד שהינו חיוב העירייה לפנות לועדת שירות העובדים של משרד הפנים", הרי שאיננו סבורים כי יש מקום לעשות כן, ובוודאי שלא במסגרת ההליך הזמני.

לאור האמור לעיל, אנו מורים כך: ככל שבדעת המבקש לעשות זאת, הוא יוכל להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, המתייחסת לסוגיית הסדר ניגוד העניינים, ואשר תוגש לתיק בית הדין לכל המאוחר תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו. ככל שתוגש בקשה שכזאת, על המבקש לצרף את משרד הפנים להליך, והיא גם תועבר כמקובל לתגובת הצד שכנגד.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, בקשתו של המבקש למתן סעדים זמניים דחופים, דינה להידחות במלואה.

היועץ המשפטי לממשלה ציין כי המורכבות והרגישות הכרוכות בתובענות בגין עבירות שבוצעו בתוך המשפחה מטות את הכף לעבר בירורן בבית המשפט לעינייני מישפחה.

בהקשר זה הוטעם, בין היתר, כי לקרבה המשפחתית יש משקל ממשי בתובענות שעניינן פגיעות מיניות שכן קרבה זו משמשת קרקע לבצוע הפגיעה המינית בסביבה המאפשרת חשאיות ויחסי הכוח והמרות בתא המשפחתי מקלים על ביצוע המעשים.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי פסק הדין מנוגד לנימוקים שבבסיס הילכות קודמות שנפסקו בבית משפט זה ואשר עסקו בסוגיית הסמכות העניינית במקרים של תובענות אזרחיות שהוגשו בגין עבירות מין אשר בוצעו במסגרת יחסי עבודה.

כמו כן, ייתכן שנפגעי ונפגעות עבירות מין במשפחה יחוו את חיובם לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה כפגיעה, במיוחד באותם המקרים שבהם נפגע העבירה חווה את ההיתעללות כארוע המרוקן את יחסי המשפחה מתוכן וממהות.

...

עם זאת, ולנוכח האמור לעיל, נחה דעתי כי אין בקשיים המתעוררים בהקשר זה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף בפסק הדין.

ההלכה שנקבעה בפסק הדין מאזנת בין שיקולים אלה ומהווה התפתחות טבעית של הפסיקה בהקשר זה, ולא שוכנעתי כי הקשיים שעליהם הצביעה המבקשת מצדיקים קיומו של דיון נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ריבוי החלפת עורכי הדין של האם מדבר בעד עצמו לעניין יכולתה להתקיים, היא מתגוררת בדירה יקרה ואומרת בהגינותה שלא עבדה מזה שנים וכי פרנסתה על בני משפחתה.

היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת בהורה המנוכר, הנותר במקרים קצוניים, כמו שטוען התובע כאן , "כהורה שכול עוד בחיי ילדיו". כבודו ורגשותיו נפגעים, וזכותו לחיי מישפחה נפגעת אף היא.

החוזה המשפחתי כולל בתוכו פרקים שונים, חלקם כתובים כנובע מטיב ההיתקשרות (למשל כתובה או חוזה הנישואין שבשריעה), חלקם כתובים מכח רצון הצדדים (הסכם יחסי ממון לדוגמא), חלקם, כפי שהדגמתי לעיל, כתובים בספר החוקים או בדין האישי, חלקם מובנים מאליהם כך שאינם צריכים כתב, וחלקם נלמדים או נעשים ספציפית למשפחה ספציפית, לפי נסיבות החיים.

זאת אף ביתר שאת נוכח כך שבין בעל ואשה יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסים רגישים, כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובהתנהגות המאפשרת לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר".

...

ביחס לטענה כי היה על האב להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" שארע לאחר מתן פסק הדין למזונות הרי שכבר הוכח שינוי מהותי בנסיבות, כאשר המומחית שמונתה מטעם ביהמ"ש הגיעה למסקנה כי למרבה הצער בשלב זה אין אפשרות כלשהי לחידוש הקשר.

סוף דבר 13 .

התובענה מתקבלת וחיוב המזונות בטל מיום 01.01.2021 חיובו של האב לשאת במחצית הוצאות רפואיות חריגות נותר בעינו.

היתערבות המשפט נעשתה הן לעניין הפרת חובה חקוקה (וראה : ע"א 7735/14 ורדינקוב נ' אלוביץ {פמ"מ – 28.12.2016}), הן לעניין פגיעה באוטונומיה (וראה: בג"צ 6051/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, נא(3) 289 {פמ"מ – 24.06.1997}), הן לעניין עוולת הרשלנות (וראה: ע"א 5049/91 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' רחמן, מט(2) 369 {פמ"מ – 09.07.1995}) ולא רק לעניין גרימת נזק גוף.

על השפעתה של התיסמונת והנזק שהיא גורמת בהתפתחותם של ילדים, עמד כב' השופט פורת בעמ"מ 90/97 מורן נ' מורן, דינים מחוזי כרך לב(2), 597 בפיסקה 6 לפסק הדין: "התיסמונת הנדונה מזיקה מאד להתפתחותו של הילד. היא יוצרת אצלו תפיסה חד מימדית של אנשים ושל מערכת יחסים ומעוותת במיוחד את ההבנה שתהיה לו על מהות של מערכות יחסים בתוך המשפחה. אחד המרכיבים המהותיים המאפשרים קיומם של חיי מישפחה תקינים היא היכולת לראות את נקודת מבטו של הזולת. להבין שחלק מהצדק נמצא בצד השני. אדם הרואה את מערכות היחסים דרך פיצול של טוב ורע אינו מסוגל לכך. מתפתחת אצלו הכנה גרועה לחיי המשפחה. ילדים המפתחים תסמונת של סרבנות קשר לומדים להשתמש במניעת אהבה כמניפולציה וכעונש. הם מפתחים חוסר אמון כללי וחשדנות בבני אדם. הם לומדים כי הם אינם רשאים להיות בקשרים טובים בו זמנית עם אנשים שונים, הם מעוותים את הדמות הפנימית ואת הייצוג הפנימי של ההורה המנוכר. נזקים ומצוקות נוספים המתוארים בספרות מסבירים מדוע מצב כזה הנו מצב בלתי נסבל עבור ילד ומדוע יש לנקוט באמצעים טפוליים מידיים כדי לחלצו ממצב זה. מדוע חשוב להסביר להורים שקשר טוב עם שני ההורים בו זמנית הוא חשוב ביותר עבורו בהווה ומהוה תנאי ליצירת קשרים אינטימיים בעתיד. ומדוע חשוב להבהיר להורים את זכותו של הילד לממש קשרים טובים עם שני הוריו". מניעת קשר בין הורה לילדיו כתוצאה מהסתתם נגדו היא תופעה פסולה וחמורה מעין כמוה הפוגעת במישרין בטובת הקטין וההורה המנוכר ובזכויותיהם הבסיסיות והיסודיות.

כתיאורה של כב' השופטת נילי מימון (תמ"ש 20673/04 ב.מ. נ' ב.ה.מ. (פורסם בנבו)): "בין בעל ואישה מתקיימים יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסי נאמנות, יחסים רגישים, כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, הגינות ואנושיות ובאופן שיאפשר לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר, בכך מתקיימת חובת הזהירות המושגית- יסוד נידרש לקיום עוולת הרשלנות". כב' השופט אלבז ניסח זאת כך בתמ"ש (י-ם) 13993/02 (שם): "הקשר בין שני אנשים, החולקים יחד הורות, הנו קשר יחיד ומיוחד והוא מצטרף לקבוצת הקשרים המשפחתיים כקשרי הורים וילדיהם, קשרי אחים וכיוצ"ב. בעיניין זה אין נפקא מינה אם ההורים נשואים אם לאו. זיקה שכזו יוצרת חובת זהירות בכל הקשור לעניינים העולים מתוך הקשר האישי והקרבה המיוחדת והנוגעות לילד המשותף". מעשה של הסתה שתוצאתה האפשרית הנה סרבנות קשר וניכור הורי מהוה הפרה של חובת הזהירות המושגית.

...

מאפייניו של התא המשפחתי על מורכבותו ורגישותו מחייבת בחינה מושכלת וזהירה טרם מתן סעד שמא יימצא בית המשפט עושה מלאכה אשר רב בה הנזק על התועלת.

. אין מקומם בכאן, משנדחית התובענה.

סוף דבר התובענה נדחית.

בפסיקה נקבע כי בין בעל לאישתו קיימת חובת זהירות וכי: "בין בעל לאישתו מתקיימים יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסים רגישים ועל כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, הגינות והתנהגות המאפשרת לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר. לפיכך, נראה כי אין מניעה להכיר היתנהגות מבזה, משפילה ומתעללת כמעשה עוולה של רשלנות" (בע"מ 595/04 פלוני נ' אלמונית, סעיף 14 24/02/2005).

עם זאת, על בית משפט להזהר לבל ייכנס יתר על המידה למערכת היחסים בין בני הזוג וחובה עליו לתחום הגבולות מפני היתערבות יתר בתא המשפחתי ובמרקם העדין ביחסים בין בני הזוג.

מנגד טען הנתבע בעדותו כי: "ש. מפנה להכרעת הדין ששם הורשעת בעבירות של גרימת נזק במזיד, תקיפת סתם בן זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת קטין על ידי אחראי- אלו עבירות בהן הורשעת, אדם במצבך הרפואי כמו שאתה מתאר, לא יכול לעשות את הדברים האלו?

כך העידה הבת וספרה כי במועד הארוע הנטען חזרה מעבודתה עייפה בשעה 02:00 בלילה, היתה עייפה ורצתה ללכת לישון: "נכנסתי לחדר שלי ואבא שלי בא ושאל אותי למה לא אמרתי שלום וכך התחיל כל הבלגן, הוא אמר שאני מזלזלת במשפחה, אמרתי שאני לא מרגישה טוב...הוא איים להעיף אותי מהבית, והוא אמר שיש לי חודש לעוף מפה, אימא שלי התערבה כי הגנה על הבת שלה...הייתי בחדר שמעתי את האלימות שהוא היכה בטלויזיה בחדר של ההורים..." (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 22-23).

...

במצב דברים זה, אני מקבלת חוות דעתו של המומחה במלואה ואני קובעת כי הוכח שבעטיו של הנתבע נגרם נזק לתובעת.

משכך, הוכח די הצורך קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין התנהגותו של הנתבע במהלך השנים ואני קובעת כי הנתבע חב בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך של 127,200 ₪ בגין התביעה הנזיקית בצירוף ההוצאות הרפואיות כפי שקבעתי לעיל.