יחסי מין בין מטפל למטופל: עבירות פליליות

בעקבות אירועים אלה הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המערער שייחס לו ביצוע עבירות של בעילה אסורה בהסכמה ומעשה מגונה בהסכמה, תוך ניצול המשבר האישי בו הייתה שרויה א' וניצול יחסי המטפל-מטופל ביניהם.

בנוסף לענישה המשמעתית המערער נשא בעונש פלילי על מעשיו, והמתלוננת הגישה נגדו גם תביעה אזרחית שעודנה מיתנהלת.

נקודה זאת הדגישה ועדת המשמעת בהחלטתה, וכך היא אמרה: "במקרה שלפנינו, חטא הנקבל בעבירה החמורה ביותר שניתן ליחס לפסיכולוג במערכת יחסיו עם מטופל/ת. משיחת הרגעה עם מטופלת שהזעיקה אותו במצוקה נפשית קשה בשבת, היתדרדר המפגש לעישון חשיש במכונית, לנשיקה ולשני מפגשים שכללו מגע מיני מלא. במהלך המפגשים המיניים עשה הנקבל שימוש בתכנים שהעלתה המתלוננת במהלך הטיפול – התפרקות הבית, הרצון בילד והציע לה אותם, מה שבודאי הוסיף לבלבול ולסערת החושים בו היתה נתונה" (סעיף 41).

...

הוועדה קבעה, וקביעה זו מקובלת עליי, כי המערער ביצע עבירות שנוגעות לליבת המקצוע כפסיכולוג.

ואולם לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה שחרף המדיניות הנוהגת בדרך כלל בשאלת הקיזוז, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

סוף דבר מהטעמים אותם פירטתי החלטתי לדחות את הערעור.

כך, ביום 14.3.2017, במהלך דיוני ההוכחות וכפי שעוד יפורט בהמשך, המדינה חזרה בה מן האישומים בעבירות שעניינן יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל ומעשים מגונים בנסיבות של יחסים אלו, מטעמים משפטיים שעניינם הגדרת המונח "מטפל" (בתקופה אשר עליה נסב כתב האישום הגדרה זו לא כללה אנשי מיקצוע מסוגו של המערער, וזו תוקנה רק בהמשך בחוק העונשין (תיקון מס' 115), התשע"ב-2012).

מובן כי אין בדברים אלה כדי לבטא ולו בדל של הסכמה לגישה המזהה מיניות ועבר מיני עם בושה (להרחבה, ראו למשל: שולמית אלמוג וקארין כרמית יפת "מיניות, מגדר ומשפט – חלק א: בין כלכלת מין לקלקלת מין" משפטים מה 385, 427-413 (2016)), אלא רק היתחשבות לגיטימית בזכותן של המתלוננות לשלוט במידע שיש להן זכות לפרטיות ביחס אליו (ראו עוד: דנה פוגץ' "זכותה של נפגעת עבירה לפרטיות בהליך הפלילי" ספר אליהו מצא 489 (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, שרון חנס ורענן גלעדי עורכים, 2015); הדר דנציג־רוזנברג ודנה פוגץ׳ "'הדור הבא' של זכויות נפגעי עברה: הזכות החוקתית להליך הוגן" עיוני משפט לו 549 (2015)).

...

סוף דבר – על פגיעות ניצול ותעצומות נפש אף זו הפעם חשף ההליך הפלילי אזור אפל, שבו אדם מבוגר ומתוחכם, נטול עכבות, ניצל חוסר ניסיון ותמימות של נשים צעירות שגדלו בסביבה מגוננת, ללא מודעות לסכנה של פגיעה מינית, וללא ידע מוקדם שאפשר להן לזהותה מבעוד מועד.

בסופו של דבר, השותפות בין נשים אלה, התקשורת ביניהן והפתיחות שהיו נכונות לה, היא שהושיעה אותן.

גם משפחתן שעמדה לצדן ראויה לכל שבח, וניתן לקוות כי גם מתלוננות אחרות יקבלו תמיכה מסוג זה. סוף דבר: לו דעתי תישמע, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין יידחה.

אישום ראשון, מייחס למשיב ביצוע עבירות של ניסיון למעשה סדום, ניסיון לבעילה אסורה בהסכמה, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל ושתי עבירות של מעשה מגונה.

מעבר להתחייבותם המפורשת של הערבים שלא לאפשר כל מפגש של המשיב עם נשים בכלל ונשים צעירות, סבורתני כי דוקא המודעות שלהם לעבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, היא הנותנת ואלה יעשו כן. אשר למשיב, המדובר במי שהוא נעדר עבר פלילי, והוא עצור לראשונה בחייו מזה 4 חודשים.

...

בבחינת חלופת מעצר, נשקלה תחילה ישיבה בירושלים, לאחריה ישיבה בקרית גת, כשלצורך כך תואמה פגישה בין השירות לבין הערב המוצע שבסופו של דבר לא התקיימה משום שהערב שכח מדבר קיומה של הפגישה, ומכאן ובהעדר חלופה לבחון ועל רקע רמת הסיכון אותה העריך הסיכון, הוא לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב ממעצר.

מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי חלופת המעצר המוצעת נותנת מענה סביר ואף יותר, לחשש עליו עמדה המבקשת, מכאן אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: המשיב ישהה ב"מעצר בית" מלא בכתובת: משק 59 במושב פדויים בביתו של מר מאיר אדרי ויהיה תחת השגחה מלאה, תמידית ורציפה של אחד מבין הערבים הבאים: מר מאיר אדרי ת.ז. 032144073, מר בן-אור ניסים ת.ז. 063397343 וגב' הדר עמר ת.ז. 034069997; מובהר למשיב ולערבים הנוכחים כעת באולם, כי כל יציאה של המשיב את מקום מעצר הבית, או כל הישארות של המשיב שלא בנוכחות אחד מבין המשגיחים בצמוד אליו, יהוו הפרה של תנאי השחרור; נאסר בזאת כל כניסת נשים וצעירות למקום החלופה; נאסר על המשיב ליצור כל קשר בין במישרין ובין בעקיפין עם המתלוננות, ומובהר כי באחריות הערבים למנוע מפגש בין המשיב למתלוננות ולמנוע כל מפגש של המשיב עם נשים בכלל (למעט בנות המשפחה); נאסר על המשיב לעשות שימוש במכשיר טלפון ו/או מכשיר טלפון נייד ו/או מחשב; התייצבות לכל הדיונים בעניינו, וזאת בליווי אחד הערבים; צו פיקוח מעצרים למשך 6 חודשים מהיום.

כן החזיק המערער עשרות תמונות וסרטונים המכילים חומרי תועבה, ובהם דמויות קטינים בעירום מלא או חלקי, עת תמונותיהם מיתמקדות באברי מינם, לרבות קטינים מאוננים ומקיימים יחסי מין עם קטינים אחרים.

בהליך משמעתי קודם זה, אשר היתקיים בראשית שנת 2019, נקבע, כי חלף התלייה זמנית של רישיון המערער לעסוק ברפואה, התקבלה הצעת המערער להגבילו לטפול במטופלים שגילם אינו נופל מעשרים וחמש שנים.

הדין הוא שאותה היתנהגות בלתי הולמת אינה אך במסגרת עבודתו הרפואית של הרופא המורשה, אלא אף בענייניו האחרים והאישיים, וזאת אף אם אותה היתנהגות אינה באה לכדי עבירה פלילית, ולא כל שכן כאשר אותה היתנהגות מקימה עבירה פלילית בה הורשע הרופא.

...

המשיבים טוענים, כי דין הערעור להידחות, עת הם אף מצביעים על הדין הנוהג, לפיו ימעט בית המשפט להתערב בהחלטות כגון דא, כאשר ההחלטה אינה חורגת מהסביר.

כאמור, נסיבותיו האישיות של המערער נסוגות ככלל מפני האינטרס הציבורי, ולא נמצא, כי נסיבות אישיות אלו כה נדירות או קיצוניות, אשר אף אם אניח, כי לא נשקלו כדבעי בידי הוועדה והמשיב, יש בהן כדי להטות את הכף ולהוביל למסקנה שההחלטה חורגת באופן ניכר מהסביר.

אשר על כן הערעור נדחה.

הודגשו נסיבותיו האישיות של הנאשם, היותו בן למשפחה נורמאטיבית, אדם משכיל, נטול עבר פלילי, שתרם לחברה במסגרת שרותו הצבאי ובעבודתו רבת השנים כמטפל, והעובדה כי למרות שמעשיו פגעו באופן עקיף גם ברבים מחבריו שנתנו בו אמון לאורך שנים, רבים מהם רואים בו את האדם הערכי והטוב שהוא ותומכים בו, מתוך מטרה לסייע לו להשתקם.

מתוך דברים אלה ניתן ללמוד, כי לבד מהגנה על שלמות הגוף והנפש, תחושת הבטחון האישי והפרטיות של אדם, שהם הערכים המוגנים העונשים בבסיסן של כלל עבירות המין, העבירות האוסרות על קיום יחסים מיניים בין מטפל למטופל נועדו להגן גם על היותה של הסביבה הטיפולית מקום בטוח, המאפשר לאדם לחשוף את נבכי נשמתו במצב של מוגנות מלאה, לצורך קידום ההליך הטיפולי בלבד, תוך מניעת הסכנה הכרוכה בניצול הפגיעות שיוצרת החשיפה.

...

יתר חלקי גזר הדין שהותרו בפרסום במסגרת החלטתי מיום 15.8.22, יישארו מותרים בפרסום.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: ביחס לאישום הראשון אני גוזרת על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל.

ביחס לאישום השני אני גוזרת על הנאשם תשעה חודשי מאסר בפועל, במצטבר לעונש שנגזר עליו באישום הראשון.