יחסי ידידות או יחסי עובד-מעביד

הפסיקה הכירה במקרים מיוחדים כיוצרים מעין חזקה או הנחה בדבר סבירות ההמנעות מלחקור ולדרוש בקיומו של ביטוח תקף כמו במקרה של ידידות אמיצה או יחסי עובד מעביד [ראה רע"א 5679/97 קרנית נ' סבן (24.3.98),ע"א 1777/03 הנ"ל, ורע"א 9478/12 קרנית נ' אי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ (24.1.13)] כך גם במקרה של קרבה משפחתית והכרות רבת שנים (ע"א 8380/03 קרנית נ' סאמר עבדאלולי (8.12.05)) בשונה מהכרות אקראית ולא מעמיקה כמו ברע"א 6825/01 הנ"ל. עם זאת גם חזקה זו ניתנת לסתירה וכפי שמבהיר ביהמ"ש העליון ברע"א 9478/12 קרנית נ' אי.אי.גי חברה לביטוח בע"מ (24.1.13): "יתכנו מקרים בהם חרף קיומם של יחסים כאמור, לא יצא הנפגע ידי חובתו אם לא ברר אודות הכסוי הבטוחי עובר לשימושו ברכב .......כזה המקרה, למשל, אם הנפגע היה מודע לאפשרות קונקרטית לפיה לרכב אין ביטוח מתאים, וחרף זאת נימנע מלברר אודותיו. הינה כי כן, יסוד הסבירות שבסעיף 7א לחוק הפיצויים איננו מוגבל למצבים בהם קיימים יחסי קירבה בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השמוש. הוא אף לא מיתקיים כל אימת שיחסים כאמור שוררים בין הנפגע-הנוהג לבין מתיר השמוש ברכב. הסעיף מדבר בלשון כללית של סבירות, ויישומו בכל מקרה ומקרה הוא תלוי נסיבות ......יתרה מכך - "המבחן לקביעה אם אי הידיעה של המשתמש היא סבירה, הוא מבחן מעורב בו משמשים יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים המתחשבים בצדדים עצמם ובנסיבות השמוש ברכב" .

...

מקובלת עלי טענת הנתבעת 1 כי לא הוכחו במקרה דנן יחסים מיוחדים או קרבה מיוחדת בין הצדדים המצביעים על סבירותה של הימנעות התובע מלחקור ולדרוש באשר לקיומו של ביטוח תקף המכסה את השימוש ברכב.

אי ההקפדה וההימנעות מלברר את הסוגיה עד תום, מקום שהחשד התעורר בו כבר מלכתחילה ,מעקרת יסוד אובייקטיבי נורמטיבי לזכות את התובע בפיצוי על פי חוק הפלת"ד. לאור כל האמור התביעה כנגד הנתבעים 1-2 נדחית .

ההודעה לצד ג' נדחית.

כלי הרכב הוא של מרואן, הוא זה שמטפל לדבריו בחידוש הביטוח, מרואן עצמו לא היה ער לכך שלא היה ביטוח לדבריו, ולכן אין מצב שהתובע ידע על כך. לא רק שהתובע לא ידע שאין ביטוח חובה לרכב, גם לא היה סביר שידע על כך. הפסיקה קבעה כי במקרה שקיימים יחסים מיוחדים כגון יחסי עובד מעביד, או ידידות אמיצה, ובודאי שניתן לומר זאת גם ביחסי מישפחה, בין אחים שעובדים מדי יום ביחד, היחסים מקימים חזקה כי סביר מצד התובע להמנע מלערוך בירור בשאלת קיומו של כסוי בטוחי.

...

לסיכום 8.1 מסקנתי כי התובע נהג ברכב המרצדס ביום התאונה בהיתר מבעליו.

8.3 התביעה לפי פקודת הנזיקין כנגד נתבעים 1,2 – נדחית.

גם תביעת המוסד לביטוח לאומי כנד הנתבעים 1,2, נדחית.

5.5 לא היה סביר שהתובע ידע שאין ביטוח באשר לתנאי השלישי בדבר סבירות אי הידיעה, הפסיקה קבעה כי במקרה שקיימים יחסים מיוחדים כגון יחסי עובד מעביד, או ידידות אמיצה, ובודאי שניתן לומר זאת גם ביחסי מישפחה ,בין אב ובנו, היחסים מקימים חזקה כי סביר מצד הנפגע להמנע מלערוך בירור בשאלת קיומו של כסוי בטוחי.

...

לפיכך, הטענה כי האופנוע נלקח על ידי התובע ללא רשות – נדחית.

לסיכום 6.1 עולה כי לא דבק בתובע רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנעו.

6.2 התביעה לפי פקודת הנזיקין כנגד הנתבעים – נדחית.

נסכם את הדברים עד כאן - סבירות אי הידיעה, כפי שכבר צוין לעיל, לא הוגבלה בפסיקה אך ורק לקיום יחסי "קרבה" 'קלסיים' של עובד מעביד או ידידות רבת שנים וניתן להפנות, בשינויים המחויבים, לפסיקה שבחנה סבירות היתנהגותו של שוכר רכב.

...

המסקנה הינה אפוא דחיית התביעה.

סוף דבר מששוכנעתי כי דין התביעה להידחות, ברור שדין ההודעות לצדדי ג' אף הוא דחיה.

על כן, אני מורה על דחית התביעה וכפועל יוצא מכך, על דחיית ההודעה לצדדי ג'.

כך, למשל, נקבע כי כאשר בין מתיר השמוש למשתמש היו יחסי ידידות אמיצים, או יחסי עובד ומעביד, אזי אי בדיקת שאלת הביטוח על ידי המשתמש הנה סבירה (ע"א 8380/03 קרנית נ. עבדאלולי-פורסם באתר נבו).

...

אשר על כן, אני קובע כי חל בעניינינו סעיף 7 א' לחוק הפיצויים, ולפיכך זכאי התובע לפיצוי מאת קרנית, וזו מצידה זכאית לחזור אל מתיר השימוש.

לאור האמור לעיל, ובהתאם להסכמת הצדדים לגבי גובה הנזק, אני קובע כי על הנתבעת (קרנית) לשלם לתובע סך של 29,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.05 ועד ליום התשלום בפועל.

ההודעה לצדדי ד' נדחית ללא צו להוצאות.