יחידה במשרד החינוך להכרה בתארים מחו"ל

מהמסמכים שהוגשו לתיק (נספח כ' לכתב התביעה המתוקן) עולה שהתובע הגיש למחלקה להערכת תארים אקדמיים מחו"ל בקשה לאישור שקילות תואר שלישי ביום 27.11.2014.

התואר אושר על ידי מחלקת כוח אדם במשרד החינוך משנת הלימודים תשע"ו. לטענת התובע, הנתבעת החלה לשלם לו תוספת של 5% מהשכר בגין דרוג ד"ר החל מחודש ספטמבר 2016 בעוד לדידו, הוא זכאי לתשלום תוספת זו 7 שנים רטרואקטיבית.

לטענתה, משרד החינוך מכיר באפשרות לתשלום רטרואקטיבי של 7 שנים אך מדובר בבחירה של הנתבעת ולא בחובתה, בעוד התובע לא הציג כל מקור נורמאטיבי המחייב את הנתבעת לשלם לתובע תוספת רטרואקטיבית זו. לטענתה, לאור זאת שלא תשופה בגין תשלום התוספת הרטרואקטיבית באופן מלא, בחרה הנתבעת שלא לשלם לתובע תשלום עבור התוספת באופן רטרואקטיבי, והעדיפה להפנות משאבים אלה לקידום תלמידיה.

עובד הוראה רישמי בגן, ביסודי, בחטיבת-הביניים ובשל"ח יפנה ליחידות כוח- אדם בהוראה במחוז עבודתו, עובדי המוסדות להכשרת עובדי הוראה יפנו לגף הכשרת עובדי הוראה, מפקחים יפנו לגף משאבי אנוש, ועובדים בחינוך מבוגרים יפנו לפקיד כוח-אדם באגף לחינוך מבוגרים במחוז עבודתם.

...

לאור האמור הגענו לכלל מסקנה שעל הנתבעת לפעול בהתאם להסכמה הדיונית ולהעביר לתובע את הטופס שהועבר אליה במהלך הדיון חתום על ידה.

סוף דבר: הנתבעת תעביר לתובע בתוך 14 ימים ממועד קבלת פסק הדין טופס מאת מינהל כ"א בהוראה לעניין ימי מחלה שהועבר לידיה במהלך הדיון מיום 4.3.2019 חתום על ידה.

בהתחשב בנסיבות האישיות הקשות אליהן נקלע התובע, ומשהתקבלה התביעה, אף אם בחלק קטן שלה, מצאנו לנכון שלא ליתן צו להוצאות.

עובר לכניסתו לתוקף של תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק המל"ג), מוסד אקדמי מחו"ל שרצה לפתוח שלוחה בארץ לא היה חייב לקבל רישיון מהמל"ג, והשלוחות ובכלל זה השלוחה של אוניברסיטת המברסייד קיבלו היתר פעולה מהגף להערכת תארים במשרד החינוך, שהעניק את האישורים על פי שיקול דעתו.

כך, אישר לפנינו ב"כ המדינה כי "הכרה בתואר ראשון לצרכי מיכרז מצריכה אישור של התואר על ידי הגף". מהפסיקה עולה כי אדם המחזיק בתואר אקדמי אשר השקילות שלו אושרה על ידי הגף נחשב לבעל תואר אקדמי לצורך עמידה בתנאי המכרזים בשירות המדינה (בג"צ לביא; בג"ץ 973/08 סימה בן שמעון נ' משרד החינוך (קשרי חוץ ואונסקו)‏, [פורסם בנבו] (15.9.2009) (להלן – בג"ץ בן שמעון)].

...

לא מצאנו כי החלטת הוועדה לתת משקל לשיקולים המפורטים לעיל שעיקרם נוגע לניסיונו והיכרותו של הנתבע עם בית הספר על פני ההשכלה הרחבה של התובע חורגת ממתחם הסבירות.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעות כי לא נפל פגם בהליך המינוי של הנתבע לתפקיד של מנהל בית הספר "שש שנתי" בחורפיש ולפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה הוצאות בסך של 7,000 ₪ ולנתבע הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

המשיבים מוסיפים, כי ייתכן שבמסגרת תארים מסוימים ממדינות שונות בעולם, נלמדו קורסים בקלינאות תיקשורת, אולם אין משמעות הדבר כי ההשכלה אותה רכשה העותרת הִנה תואר ראשון בקלינאות תיקשורת כנדרש בחוק; כי שם הדיפלומה שהוענקה לעותרת – "מרצה לפדגוגיה... תרפיסטית בליקוי בדיבור" – מלמד כי התואר בו אוחזת העותרת אינו תואר ראשון בקלינאות תיקשורת, אלא בחינוך; וכי באישור שניתן לה מטעם משרד החינוך בדבר הכרה בתואר, מצוין במפורש כי מדובר באישור לצורכי שכר בלבד וכי אין בו כדי לגרוע מזכויות הרשויות המוסמכות באשר להענקת רישיון מקצועי.

המשיבים הוסיפו וטענו כי הוראת המעבר היחידה הרלבנטית בעניינינו, היא זו המצויה בסעיף 58(ה) לחוק, העוסקת באנשי מיקצוע שהִנם בעלי "השכלה מתאימה", אך ללא תואר אקדמי מוכר או תעודת הכרה במעמד, אשר עסקו במקצוע חמש שנים רצופות לפחות עד ליום התחילה.

יוער, כי העותרת הפניתה למספר פסקי-דין שבהם הורה בית-המשפט למשיבים להכיר בלימודי העותרים בחו"ל, כשווי ערך ללימודי תואר אקדמי, כנדרש מכוח סעיף 58(ג) לחוק, ראו: עת"מ (י-ם) 12-07-43880 היימן נ' משרד הבריאות (3.12.12); עת"מ (י-ם) 52167-12-11 דרוטמן נ' מדינת ישראל (29.2.12); ועת"מ (י-ם) 31361-01-12 הלפרין נ' משרד הבריאות (22.3.12).

...

לאור האמור, מקובלת עליי עמדת המשיבים, לפיה אין באישור שניתן לעותרת על-ידי משרד החינוך כדי להעניק לה תואר יש מאין; במיוחד לנוכח העובדה שבאישור צוין במפורש שהוא אינו גורע מזכויות הרשויות המוסמכות להענקת רישיונות מקצועיים שכן "אישור זה ניתן לצורך דירוג שכר בלבד" (ראו והשוו: עת"מ (י-ם) 13-12-43675 פרובוביץ' נ' משרד הבריאות (8.5.13)).

זאת ועוד, אף הועמדה בפני העותרת חלופה סבירה ושקולה, המכירה בהשכלתה ובעבודתה בתחום, לפיה תוכל לקבל היא תעודת רישוי קבועה, ככל שתעבור את הבחינה הממשלתית מכוח סעיף 58(ה) לחוק, בחינה אשר העותרת כאמור הגישה בתחילה בקשה להיבחן בה. אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך כולל של 8,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהיעדר הצדדים.

סעיף 58(ב) קובע, כי מי שהחזיק ערב יום תחילתו של החוק (30.1.09), ב"תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות" שניתנה על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות (להלן – המנהל), יהיה זכאי לתעודת רשוי קבועה, ובילבד שהגיש בקשה לכך בסד הזמנים הקבוע בחוק, ועמד בתנאים שנקבעו בסעיף זה. סעיף 58(ג) לחוק, על תת סעיפיו, מסדיר את עניינם של העוסקים אשר סיימו עד ליום תחילת החוק את לימודיהם במקצוע הבריאות, בין בישראל ובין בחו"ל, וזכאים לתואר אקדמי גם אם טרם הוענק להם התואר, ולא הייתה ברשותם תעודת הכרה.

המשיבים מדגישים, כי הוראת המעבר היחידה הרלבנטית לענייננו, היא זו שבסעיף 58(ה) לחוק, העוסקת באנשי מיקצוע שהִנם בעלי "השכלה מתאימה", אך ללא תואר אקדמי מוכר או תעודת הכרה במעמד, אשר עסקו במקצוע חמש שנים רצופות לפחות עד ליום התחילה.

סבורני, כי אין עילה להתערב בהחלטת הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות שלא להכיר בתואר בו מחזיקה העותרת כתואר אקדמי ראשון בהפרעות בתקשורת, כהגדרתו בחוק, ואף לא להעניק לה תעודת קלינאי תיקשורת, לפי סעיף 58(ג) לחוק – גם לא תעודה המוגבלת לתחום השפה והדיבור מכוח סעיף 48 לחוק; זאת, משנמצא לאחר בדיקה עניינית של תוכנית הלימודים של העותרת, כי מרבית הקורסים אשר נלמדו על-ידה במסגרת התואר הראשון לא עסקו כלל בקלינאות תיקשורת, אלא בחינוך, למעט מספר מצומצם מאוד של קורסים.

...

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, לא נפל פגם של חוסר סבירות, או כל פגם מינהלי אחר היורד לשורש שיקול הדעת המינהלי, אשר מקים עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת משרד הבריאות בעניינה של העותרת.

לפיכך, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך כולל של 8,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהיעדר הצדדים.

הראשונה: הנחייה מיום 12.12.2019 לפיה תנאי לקבלת מועמד בעל תואר אקדמי ממוסד בחו"ל לתוכנית להסבת אקדמאיים לסיעוד (להלן: מסלול ההסבה), הנו פניית מוסד הלימודים בישראל לגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך (להלן: הגף), וקבלת אישורו של הגף לכך שהוא מכיר בתואר האקדמי מחו"ל; השנייה: הנחיית משרד הבריאות מיום 27.1.2020 אשר מחייבת את המעוניינים לגשת לבחינת הרשוי לסיעוד (להלן: בחינת הרשוי) החל ממועד אפריל 2020 בהצגת אישורו האמור של הגף.

באופן עיקבי נקבע שבמקרים מעין אלה – בהם לאחר הגשת העתירה שונו נסיבות העתירה באופן מהותי, ובפרט כאשר שינוי הנסיבות מביא לשינוי ההחלטה נושא העתירה – יש להורות על דחיית העתירה, תוך מתן האפשרות לעותרים לשוב ולהתנגד להחלטה החדשה אשר התקבלה או שתתקבל בעיניינם; וכך נעשה גם בעניינינו-שלנו (ראו, בין היתר: בג"ץ 11779/05 מועצת הכפר ג'בעה ואח' נ' המפקד הצבאי בשטחי הגדה המערבית, פסקה 5 (18.12.2011); בג"ץ 3304/07 לוי נ' מדינת ישראל, עמודים 3-2 (3.2.2010); בג"ץ 1188/11 אל מנאסרה נ' יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, אזור יהודה ושומרון, פסקה 3 (6.2.2013)).

...

גם נוכח סיבה זו יש לדחות את העתירה.

סוף דבר: בכל הנוגע לעותרת 1 – בהסכמתה, אנו מורים על מחיקת העתירה בעניינה.

בהתחשב בכך שהעתירה נשאה פרי והביאה לשינוי ההחלטה בעניינה של העותרת 1, המדינה תישא בהוצאות העותרת 1 בסך כולל של 10,000 ש"ח; בכל הנוגע לעותרת 2 – העתירה בעניינה נדחית בזאת על הסף נוכח שינוי הנסיבות המהותי ובשל אי-מיצוי הליכים.