כן נטען, כי עיקרון צימצום ריבוי בעלויות במיגרש אינו מחייב הקצאה של בעלים יחיד במיגרש, וכי מכל מקום, העותרים היו בעלים של מקרקעין משותפים עם אחרים גם לפני אישור התכנית, כך שזו לא פגעה בהם.
בין השאלות שיש לברר בעת עריכת ביקורת על החלטת ועדת תיכנון לאשר תכנית הכוללת הוראות בדבר איחוד וחלוקה של מגרשים, ראוי לציין שתיים; האם קביעת ההוראות בדבר איחוד וחלוקה של מגרשים בתכנית נועדה למטרות תכנוניות סבירות ותואמות עקרונות תיכנון מוכרים; האם ההוראות הספציפיות שנכללו בתכנית בדבר איחוד וחלוקה של המגרשים עליהם חלה התכנית, עומדות באמות המידה שבדין והאם שקולי הועדה בקביעת ההוראות עומדים במבחני שיקול הדעת בקבלת החלטות של רשויות ציבוריות.
גם אפשרות יישום התכנית תובא בחשבון שכן מקום שבו ייקבעו הוראות בדבר איחוד וחלוקה של מגרשים כדי לקדם תכלית תכנונית, אולם בשל קשיי יישום לא תושג התכלית, אין טעם באישור התכנית (השוו עע"מ 9264/10 חברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ נ' עריית גבעת שמואל (30.05.2012); בג"ץ 305/82 מור נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, מחוז מרכז, פ"ד לח(1) 141 (1984); בג"ץ 1578/90 אייזן נ' הוועדה המקומית לתיכנון לבניה ת"א (24.10.1990)).
וכך נאמר בו:
חלוקה שלא הושגה עליה הסכמתם של כל הבעלים הנוגעים בדבר, יחולו עליה הוראות מיוחדות אלה:
(1) כל מיגרש שיוקצה יהיה קרוב, ככל האפשר, למקום בו היה קודם מגרשו של מקבל ההקצאה;
(2) שוויו של המיגרש שיוקצה כאמור ביחס לשוויים של סך כל המגרשים החדשים שנוצרו על ידי החלוקה, יהיה, ככל האפשר, כשוויו של המיגרש הקודם של מקבל ההקצאה ביחס לשוויים של סך כל המגרשים הקודמים;
(3) לא היתה אפשרות לשמור על מלוא היחסיות כאמור, יהיה מקבל ההקצאה, ששווי מגרשו החדש נמוך ביחס משוויו של מגרשו הקודם, זכאי לקבל מהוועדה המקומית תשלום ההפרש, ומקבל ההקצאה ששווי מגרשו החדש גבוה ביחס משוויו של מגרשו הקודם, חייב לשלם לוועדה המקומית את ההפרש;
(4) מוסד התיכנון המוסמך לאשר את התכנית יחליט אם ובאיזו מידה אפשר לשמור על היחסיות בשווי המיגרש החדש שהוקצה, או על קרבת מקומו למגרש הקודם, אולם רשאי מוסד התיכנון לקבוע כי החלטה בדבר זכויות בעלי המגרשים הכלולים בתכנית שהוכנה לפי סימן זה, תועבר לבורר שהסכימו עליו בעלי המיגרש והוועדה המקומית; לא הסכימו בעלי המיגרש והוועדה המקומית על בורר מוסכם, ימנה אותו יושב ראש ועדת הערר בהתייעצות עם יושב ראש הוועדה המחוזית; הבורר שמונה, בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה, יקבע את שכרו ואת החייבים בתשלומו; הוא ינמק את החלטתו לגבי הזכאות כאמור אם דרש זאת מוסד התיכנון או אחד הצדדים; על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח–1968, בכפוף להוראות סעיף זה;
(5) שום דבר בסעיף זה לא יתפרש כאילו מותר בתכנית לחלוקה חדשה לסטות מהוראות תכנית מיתאר.
...
מכל האמור מתחייבת המסקנה כי אין כל צורך תכנוני בקצאת מגרשי העותרים לרמ"י והקצאת מגרשי התמורה החלופיים לעותרים.
סוף דבר
בשים לב לכל האמור עד כה, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירות באופן חלקי.
על כן אני מורה כי המשיבים יכינו בתוך 6 חודשים מהיום תכנית מפורטת בגדרה תבוטל הקצאת המגרשים המבונים של כל העותרים לרשות מקרקעי ישראל מכוח הוראותיה של התכנית החדשה.