יהודי לוב במלחמת העולם השנייה והשלכותיה

דרכה של עירק כמדינה עצמאית הושפעה ממספר תהליכים פנים-מדינתיים ואחרים שהיו בעלי השלכות שליליות על מעמדם של היהודים שהתגוררו בה. התהליכים האמורים כללו, בין השאר הפצת תעמולה אנטי-יהודית, שרווחה גם במדינות אחרות בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (וניכרה בעירק ביתר שאת בשל פעילות דומינאנטית של שגרירות גרמניה בבגדאד בהנהגתו של פרנץ גרובה), גלויי עוינות לזרים ולמיעוטים בהשפעת התנועה הלאומית העיראקית, וכן הדרדרות במערכת היחסים בין הערבים ליהודים בארץ ישראל שהשליכה על יחסי הקהילות בעירק.

ועדת העררים בחיפה הצביעה על ההלכה שנקבעה בעיניין קלמר שבה נדחו כאמור תביעותיהן של שתי נשים יהודיות שחיו במהלך מלחמת העולם השנייה ברומניה, והדגישה כי הפרשנות האמורה עולה בקנה אחד עם נוסח הסכם השילומים ואינה סותרת את עקרונות היסוד של המשפט הישראלי באופן המצדיק סטייה ממנה.

בעקבות זאת החל אט-אט לחלחל גם הצורך בהכרה ובפיצוי, ותביעות רבות הובאו בפני ועדות העררים בהתאם לכך, כמו גם סוגיות הנגזרות מאופייה של ההכרה שנתבקשה, לרבות בעיניין ייצוג הנפגעים בערכאות (ראו: בעיניינם של יהודי לוב – ע"א (ת"א) 1943/03 חסון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז 1957 (11.9.2006); עניין טייר והחחלטה המינהלית שניתנה בעקבותיו מיום 14.9.2010; דנ"א 2591/14 אפרתי נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר (6.4.2015); בג"ץ 687/15 ידיד נ' הכנסת (9.7.2015); בג"ץ 4231/16 ידיד נ' היועץ המשפטי לממשלה (15.6.2017); בעיניינם של יהודי תוניסיה – ע"א (ת"א) 3054/03 רועה נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (4.2.2008); ו"ע 1914-08-09 קובנט נ' הרשות המוסמכת (20.12.2009), שעסק גם בבני נאלצ'יק שבקווקז; בעיניינם של יהודי מרוקו – ו"ע 62910-12-13 סספורטס נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר (16.12.2018); בעיניינם של יהודי סוריה – ו"ע 31217-07-15 מנחם נ' משרד האוצר/הלישכה לשקום נכים (7.8.2017)).

...

עם זאת, אנו סבורים כי יש מקום לקבל את הערעור הנוגע לביטול ההוצאות שנפסקו לזכות חלק מהמערערים בוועדת העררים בחיפה – הן משום שהתערבות בפסיקת ההוצאות של הערכאה הדיונית שמורה למקרים חריגים והן משום שאכן לא ניתן לבטל את התרומה של ההליכים להעלאת המודעות הציבורית החשובה בנושא.

הערעור נדחה אפוא.

נראה כי בנסיבות האמורות, ומשלא הוכחו תנאי הזכאות לפי החוק, אין מנוס מדחיית הערעור, כמוצע על ידי חברתי.

עוד, וממילא, שימוש בכינוי "ניצול שואה" מצביע על ארוע שהסתיים, בעוד השמוש במונח "שורד שואה" משקף את המצב לאשורו, בו השורדים עודם מתמודדים עם השואה והשלכותיה).

משלוב לא הייתה חלק מהרייך הגרמני (הייתה בשליטת מושל איטליה הפשיסטית), נאלצו השורדים להוכיח את עילת הנרדפות מהנאצים באופן פרטני, במובחן מהאימה הכללית ששררה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

כחמשה חודשים לאחר שניתן פסק הדין בעיניין טייר, ביום 14/9/2010, פורסמה החלטה משותפת מטעם משרדי ראש הממשלה והאוצר, לפיה יהודי לוב יצטרפו למעגל הזכאים לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (להלן: ההחלטה המנהלית).

...

למעלה מכך, סבורני כי טענה זו אינה עומדת בדרישת תום הלב.

אף דין טענה זו להידחות, משני טעמים עיקריים.

סיכומו של דבר, לטעמי בשלב הרשות להתגונן זכאים התובעים לשיעור השבה של 25% וככל שיעמדו על יתר התביעה שיעור ההשבה הסופי יעמוד על 40% מהפרש שכר הטרחה, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה מיום דרישת כל שורד ושורד, או מועד הגשת התביעה – לפי המוקדם מבין המועדים.

בעיניינה של המנוחה, יחד עם עניינם של יהודי לוב נוספים התנהלו הליכים בבתי המשפט בכל הערכאות בשאלת זכאותם של יהודי לוב לפצוי עקב נרדפותם במלחמת העולם השניה על ידי הנאצים.

האחיות מתארות מה שארע עם כניסת הנאצים לטריפולי שבלוב וההשלכות הקשות של אותה כניסה דהיינו: רדיפת היהודים, התעללויות חוזרות ונישנות, לקיחת גברים לעבודות פרך וחדירה לבתים כולל מקרים של רציחות, שהיו מנת חלקם של יהודים בתקופה זו וגרמו למשפחות רבות להמלט מטריפולי בשנת 1942, 3 שנים לפני שהסתיימה המילחמה.

...

לטענת העוררים ניתן ביום 29.5.11 פסק דין בבית משפט השלום בתל-אביב בע"ר 4026/04 ויקטור ברנס ואח' נ. משרד הביטחון (להלן: "תיק ברנס"/"ברנס"), בו נקבע ש"אין מנוס מבדיקה פרטנית את עניינו של כל אחד מהמערערים" לשם הכרעה בשאלה אם זכאים הם לפיצוייים, על פי עילת הפחד.

מסקנה זו מתחייבת מהעובדה כי המשיבה פרסמה את החלטתה המנהלית בדבר ההכרה בזכאותם של אותם ניצולים רק בעקבות ההחלטה בעניין טייר, אשר אף נזכרת בעקיפין בנוסח ההחלטה המנהלית עצמה .

העוררת נפטרה ולא יכלה להעיד בבית המשפט אך לאור העדות שמסרה אחותה, לפיה כל המשפחה הייתה יחד וחוותה את האירועים הקשים והחשש שמא יוכו ע"י הגרמנים ואביהן ואחיהן יילקחו לעבודות פרך מביאה אותי למסקנה כי בנסיבות האמורות לעיל יש מקום לקבוע שהלכת הפחד מתקיימת בעניינה של המנוחה.

בשלושת העררים ביקשו התובעים, יוצאי בולגריה, הכרה כנכים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק או חוק הרדיפות) בגין צוי גירוש שבוצעו כנגדם בבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

לשאלות משפטיות שעלו בהקשר לזכויות היורשים, השלכה ישירה על עררים רבים התלויים ועומדים בפנינו בעיניינם של יורשי מנוחים יוצאי לוב ויורשים של נרדפים ממדינות אחרות.

יש לאבחן מצבם המשפטי של יהודי לוב אשר נדונה בפרשת זנזורי ממצבם של העוררים יוצאי בולגריה; עילת הגירוש של יהודי סופיה לערים אחרות הוכרה בפס"ד גרנות שניתן ב- 9.10.05 ובהסתמך על פס"ד בעיניין אבירם מרסל ואח' נ' הרשות המוסמכת – ו"ע ת-א 108/07, הזכות לתגמולים בעילת הגירוש הוכרה רטרואקטיבית מיום הגשת התביעות שכן העילה היתה קיימת כבר במועד הגשתן.

...

ב- 2002 התבקש להשלימה ובסופו של דבר תביעתו נדחתה.

בסופו של דבר, המשיבה דחתה את התביעה בנימוק שהתובע לא השלים את התביעה בחייו, לא היה זכאי לתגמולים טרם מותו ומשכך אף יורשיו אינם זכאים לתגמולים.

לאור ההלכה שנקבעה בביהמ"ש העליון והאופן בו נותחה ויושמה בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה בביהמ"ש המחוזי בת-א: ע"ו 18799-12-10 יורשי המנוחה מכלוף יולנדה נ' הרשות המוסמכת (להלן פס"ד מכלוף) ו- ע"ו 41918-07-10 שרה שלום נ' הרשות המוסמכת (להלן פס"ד שלום), באנו למסקנה כי על פי המצב המשפטי דהיום, דין העררים להידחות.

סוף דבר, אנו דוחים את שלושת העררים.

עוד, וממילא, שימוש בכינוי "ניצול שואה" מצביע על ארוע שהסתיים, בעוד השמוש במונח "שורד שואה" משקף את המצב לאשורו, בו השורדים עודם מתמודדים עם השואה והשלכותיה).

משלוב לא הייתה חלק מהרייך הגרמני (הייתה בשליטת מושל איטליה הפשיסטית), נאלצו השורדים להוכיח את עילת הנרדפות מהנאצים באופן פרטני, במובחן מהאימה הכללית ששררה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

כחמשה חודשים לאחר שניתן פסק הדין בעיניין טייר, ביום 14/9/2010, פורסמה החלטה משותפת מטעם משרדי ראש הממשלה והאוצר, לפיה יהודי לוב יצטרפו למעגל הזכאים לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (להלן: ההחלטה המנהלית).

...

דין הטענה להידחות.

לפיכך, ככל שאכן הובאה דרישה מטעמו עובר למועד פטירתו, יהיו זכאים יורשיו להשבה כמפורט ביתר ההחלטה, וככל שלא – אין מנוס אלא קביעה כי יורשיו לא יהיו זכאי עוד להשבת כספים.

סיכומו של דבר, למעט ביחס למשיב 3 אשר יורשיו יצרפו תעודת פטירה, בקשת הרשות להתגונן נדחית ביחס ל- 25% מעודף שכר הטרחה כהגדרתו בחוק, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה מיום דרישת כל שורד ושורד, או מועד הגשת התביעה – לפי המוקדם מבין המועדים.