ידיעת מבוטח על תניות של אמצעי מיגון שוללת כיסוי ביטוחי

השני שולל כסוי בטוחי במקרה של אי הפעלת אמצעי מיגון כנדרש.

" בפסיקה הובהר כי חובה זו אינה נוגעת רק לתנאים מקדימים לתחולת הפוליסה - כגון התקנת אמצעי מיגון - אלא גם לסייגים לכסוי הבטוחי, וכי הפרתה של חובה זו מונעת הסתמכות של המבטח על סייגים אלו (ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 763 (1999)).

מבטח שלא עשה כן - לא יוכל להסתפק בהבלטת התניות המגבילות בפוליסה, אלא יהיה עליו לוודא כי המבוטח מודע לקיומן .

אלא שגם אם לא הייתה למערערת אפשרות לבטח את המשאית בפוליסה שאינה כוללת את הסייג של גניבה במעורבות עובד, הידיעה על אודות קיומו של סייג זה הייתה עשויה להשפיע על האופן בו בחרה לכלכל את צעדיה בנוגע להפעלת המשאית, שעל פי הנטען הייתה נכסה העקרי של החברה.

...

איננו רואים סיבה למנוע את צירוף פסק הדין, בפרט משזה ניתן לאחר הדיון בפנינו, ומכל מקום לא מצאנו כי יש בו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו.

הערעור מתקבל, אפוא, לפי האמור לעיל.

המערערת תשלם לאיתוראן שכ"ט והוצאות בגין ההליך בשתי הערכאות בסך כולל של 15,000 ש"ח. המזכירות מתבקשת להעביר אל איתוראן סך 15,000 ש"ח מתוך העירבון שהפקידה המערערת ואת היתרה תחזיר למערערת.

במועד כשלהו , בין יום 23.9.12 לבין יום 24.9.12, נגנבה המונית וחברת הראל הודיעה לתובעים ביום 17.11.12 כי היא דוחה את דרישתם לפצוי עקב אי קיום תניה בפוליסה של התקנת מיגון במונית.

עוד נטען, כי במידה וייקבע כי הסוכן הוא שאחראי למחדל והוא שהנחה את התובעים על העדר הצורך בקיום מיגון – הרי שיש להטיל את החבות לפתחו של הסוכן, הואיל והוא ידע היטב כי התנאת המיגון הנה תנאי בל יעבור בביטוח מוניות, ואין כל אפשרות לבטח מונית ללא קיומו של אמצעי המיגון הנידרש.

לנוכח האמור, השאלה הראשונה שעלינו לבחון הנה מהי המשמעות של הפרת התנאי בדבר הפעלת המיגון מבחינת הכסוי הבטוחי, ובמילים אחרות – האם בנסיבות המקרה שלפנינו קיים בכל זאת כסוי בטוחי על אף שהתנאי הופר.

בפס"ד סלוצקי נקבע גם, כי על מנת להוכיח שאף מבטח סביר לא היה נכון לבטח ללא האמצעי להקלת הסיכון אשר עליו נסב הדיון – יש להציג תצהיר של אקטואר או של איש מיקצוע אחר, הבקיא בתחום הביטוח, לפיו לפי מיטב ידיעתו לא מוצעת בשוק הביטוח בישראל פוליסה מסוג זה. במקרה שלפנינו הוגש מטעם חברת הראל תצהירו של מר אלפרד אלפנדרי, העובד במחלקת החיתום של חברת הראל (להלן – אלפנדרי).

ברע"א 3461/14 פדהצור בר נתן נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ מיום 3.7.14 נקבע באופן מפורש: "אם כן , אין עוד ספק כעת כי אי נקיטת אמצעים להקלת הסיכון אינה שוללת באופן מידי את זכותו של המבוטח לתשלום תגמולי הביטוח וכי מבטח המעוניין בפטור מתשלום תגמולי הביטוח או בתשלום תגמולי ביטוח מופחתים עקב אי הפעלת או אי התקנת אמצעים להקלת הסיכון – עליו הנטל להוכיח את התנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק". לאור האמור, לא שוכנעתי כי חברת הראל עמדה בנטל המוטל עליה, ומסקנתי היא שחברת הראל חייבת בתשלום תגמולי הביטוח לתובעים.

...

בנסיבות אלה , אני קובעת כי גם לסוכן ולסוכנות הביטוח אחריות לנזקי התובעים , ועתה עלינו לבחון מהו הסכום הראוי שעליהם לשלם לתובעים, מעבר לסכום של 71,687 ₪ שהוטל על חברת הראל.

לאחר בחינת כל טענות הצדדים בעניין גובה הנזק הלא ממוני ואבדן ההכנסות (המסתכם בסך של כ- 60,000 ₪) – הגעתי למסקנה כי יש להעמיד נזקים אלה על סכום כולל של 15,000 ₪ בלבד, וזאת לנוכח האשם התורם של התובעים, כפי שיובהר להלן.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי התובע לא היה מודע כלל לנושא המיגון ולחשיבותו לעניין תחולת הפוליסה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בע"א 497/85 אשר אשל‎ ‎נ' פיליפ גאבל ריט, חתם לוידס בשמו ובשם יתר המבטחים, פ''ד מב(1) 89 (1988) קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כי: "הגבול בין התחולה הכללית לבין החריג הוא מעומעם ומה שנראה לאחר כחריג לכלל, עשוי להיראות לאחר ככיסוי מוגבל". בעניינינו מתעורר קושי זה. כך מאחר ומצד אחד טוענת המבטחת להיעדרו של כסוי בטוחי על רקע הפרת חובת הדיווח העומדת בלבה של הפוליסה מהסוג המתואר.

הדברים מצאו ביטוי רחב ומגוון בפסיקת בתי המשפט בעיקר בכל הנוגע לתביעות רכוש לגביהן התעוררה טענה של גרימה במכוון או לדוגמא בכל הנוגע להתקנת אמצעי מיגון המתחייבים על פי הפוליסה וכיו"ב מקרים בהם יש למבוטח ידיעה מיוחדת אודות הנסיבות אשר אינה מצויה ברשות המבטחת (ר' לעניין זה אליאס בעמ' 1416-1417 וההפניות שם).

כל תניה אשר יש בה כדי לשלול או לצמצם אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על ידי הפוליסה, מהוה "סייג" כמשמעותו בדיני הביטוח " (עמ' 670-671 והאסמכתאות המופיעות שם).

בבסיס הדברים שוכנעתי כי עלה בידי התובע לבסס את עצם ארוע הנפילה ואת העדרם של אמצעי בטיחות מתאימים לעבודה בגובה והדרכה מתאימה באופן שהיה בו כדי לבסס את החבות במישור הנזיקי במישור היחסים שבינו ובין הנתבעת ככל שהיה נקבע קיומו של כסוי בטוחי מתאים.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת נדחית מחמת העדר כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען בכתב התביעה על פי הפוליסה הרלבנטית.

בשקלול כל הנסיבות שצוינו לעיל ולפנים משורת הדין אני מורה כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת (שירביט חברה לביטוח בע"מ) ובשכר טרחת עורך דינה בסך מופחת, כולל, של 4,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עם דחיית התביעה כנגד הנתבעת נדחית מאליה גם ההודעה כנגד הצד השלישי שנשלחה על ידה.

בנסיבות אלה, משהתובע סמך טענותיו לכסוי בטוחי על תוספת לפוליסה שצרף לכתב התביעה ולתצהיר (הגם שאין המדובר בתוספת המתאימה) אשר בנוסחה המלא (ולא החלקי כפי שהוגש על ידו, ללא הסבר) מופיעה תניית מיגון בקשר עם קוד הרכב, והואיל וכעולה מעיון ברשימת הפוליסה, נתונה בה, בין היתר, תניית מיגון בקשר עם אי השארת הקוד הסודי ברכב , אין בידי לקבל הטענה כי תנאי המיגון לא הובאו לידיעתו של התובע או כי לנתבעת לא עומדת טענה לגבי הפרת תנאי מיגון, ולפיכך יש לידון בטענה לגופה.

לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח ותוך הענקת פרשנות רחבה לסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, הפרת תנאי מיגון ובכלל זה אי נקיטת אמצעי להקלת סיכון, אינה מובילה באופן אוטומאטי לשלילת הכסוי הבטוחי אלא להפחתה יחסית של תגמולי הביטוח - בכפוף לכך שהמבטח יוכיח קיומה של פוליסת ביטוח חלופית שאינה מחייבת את נקיטת אמצעי הקלת הסיכון שלא ננקט, ואשר על בסיסה יש לחשב את התשלום היחסי.

...

לאחר ששמעתי העדויות בעניין זה של קוד הרכב ועיינתי בדו"ח החוקר ובמסמכים הרלוונטיים, והואיל וכעולה גם מסיכומי התובע, הוא אמר לחוקר שהקוד הסודי נמצא ברכב כשהוא מחוק ודהוי, איני רואה עוד מקום לטענת התובע כי הקוד הסודי כלל לא היה ברכב, ואין בידי לקבל הטענה כי יש בעובדה שהקוד הסודי דהה , כדי לאיין הימצאו ברכב.

לנוכח האמור, משלא הוצגו ראיות כנדרש לעניין תאונות קודמות וירידת ערך הרכב , אין בידי לקבל טענות הנתבעת באשר לירידת ערך רכב התובע.

לנוכח האמור, משקבעתי כי על הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 29,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28/6/15 ועד למועד התשלום בפועל.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את התביעה ולהלן טעמיי: ככלל, קובעת לשון הפוליסה נשוא ענייננו כי על המחזיק ברכב להמנע מהפקרתו ועליו לסגור ולנעול את כל דלתות הרכב, להמנע מהשארת המפתחות בו ולהמנע מהשארת קוד נעילת הרכב ברכב או בצמוד למפתחות, בכל עת שהרכב איננו "מאויש". עוד נקבע במסגרת הפוליסה כי לצורך הקלת הסיכון יש לוודא הפעלתם של אמצעי המיגון, לרבות שולל התנועה המקורי והייעודי.

על כן  לא ניתן לטעון כנגד מבוטח שלא מפעיל את אמצעי המיגון במקרים כגון אלו, כי הפר  תניה ספציפית בפוליסה ספציפית".

התרשמתי כי גירסתו של הנהג בנוגע למידת הסכנה שניכרה מהמעורבים לא נועדה אלא לצורך ההליך כאן, לאחר שבחקירתו במישטרה לא זו בלבד שלא תיאר את המעורבים כ"אנשים מסוכנים" שמהם חשש, אך לא שאף הבהיר כי הוא אינו יודע לומר מה לבשו וכאשר ניכר כי כל שראה היה את כסוי הפנים הנטען.

מצאתי אם כן כי הנהג לא שמר על קשר עין עם הרכב בשעת אמת וכי פעל בנגוד לתנאי הפוליסה וסייגיה בשעה שהפקיר את הרכב כשהוא מונע ומפתחותיו בפנים, הפקרה שיש בה כדי לשלול את הכסוי הבטוחי ביחס לנסיבות הארוע.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את התביעה ולהלן טעמיי: ככלל, קובעת לשון הפוליסה נשוא ענייננו כי על המחזיק ברכב להימנע מהפקרתו ועליו לסגור ולנעול את כל דלתות הרכב, להימנע מהשארת המפתחות בו ולהימנע מהשארת קוד נעילת הרכב ברכב או בצמוד למפתחות, בכל עת שהרכב איננו "מאויש". עוד נקבע במסגרת הפוליסה כי לצורך הקלת הסיכון יש לוודא הפעלתם של אמצעי המיגון, לרבות שולל התנועה המקורי והייעודי.

לאחר ששמעתי את עדותו של הנהג ולאחר שבחנתי את ההבדלים בין גרסאותיו השונות, מצאתי כי לא ניתן לסמוך על גרסתו בנוגע למרחק שבו עמד מן הרכב ובנוגע לקשר העין שבינו לבין הרכב ברגע הקריטי של גניבת הרכב, וטענותיו לפיהן שינה את גרסאותיו בין מועד מסירת הגרסה במשטרה לבין מועד מסירת ההודעה לחברת הביטוח אינן יכולות לעמוד לו בקשר עם שינוי הגרסאות בין שתי הודעות אלו לגרסה שבכתב התביעה ולאלו שנמסרו במעמד הדיון כאן, כפי שיפורט להלן.

מכל אלו, אני דוחה את התביעה.