מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ידועות בציבור פסק דין הצהרתי זכויות בדירה

בהליך תלה"מ שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו דירה אשר הזכויות בה רשומות על שם הנתבע בלבד שייכת לשני הצדדים, המבוססת על טענות התובע בעיניין השקעותיו בדירה, כוונת הצדדים ואופי הקשר ביניהם כשלשיטת התובע הצדדים חיו כבני זוג ידועים בציבור וניהלו חיי שתוף.
...
לסיכום, עלה בידי התובע להוכיח כי הוא השקיע כספים ברכישת הדירה בכך שנשא בהחזר חלק מהמשכנתה וכי הצדדים ראו גם בתובע כבעלים של הדירה.
איני מקבלת את טענת התובע כי השקעותיו ברכישת הדירה עולות כדי 2/3 וכי יש לקבוע כי חלקו בדירה הוא בשיעור של 2/3 מכלל הזכויות.
הואיל והתביעה התקבלה באופן חלקי, אני מורה כי הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

בשנת 2007 הגיש המבקש תביעה ובה עתר למתן פסק דין שיצהיר עליו כבעלים של מחצית הזכויות בדירה וכן שיצהיר כי המשכנתא תחול רק על חלקה של המשיבה (תמ"ש 48871/07).
באשר לפסיקה בעיניין הזכויות בדירה טוען המבקש כי שגו ערכאות קמא בדחיית התביעה לסעד הצהרתי חרף הקביעה כי הצדדים חיו כידועים בציבור מספר שנים.
...
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגנית הנשיאה א' קובו, כב' סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין וכב' השופטת ע' צ'רניאק) בעמ"ש 1086-09-10 מיום 15.10.2012 בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסקי דין והחלטות ביניים שנתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כב' סגנית הנשיאה ט' סיון) בתמ"ש 48871/07, 48870/07, 95795/97 ובבש"א 11600/06 (תמ"ש 95796/97).
די בנתון זה כדי להוליך למסקנה שאין להעניק רשות ערעור בסוגיה זו, אולם בבחינת למעלה מן הצורך יוער כי הקביעה בדבר היעדרה של כוונת שיתוף נראית אכן משכנעת לנוכח הנסיבות אותן פירט בהרחבה בית המשפט לענייני משפחה ובהן מועד הקרע והנתונים בדבר הנהגת הפרדה רכושית קיצונית בחייהם המשותפים של הצדדים.
ואם בשאלת המשמורת המסקנה היא כי רב הנק על התועלת מבחינה מעשית, הרי בסוגיית הדרכון ניתן לומר שהנזק והתועלת שווים בערכם האפסי.
הבקשה נדחית.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

תלה"מ 13256-12-18 : תביעה למתן פסק דין הצהרתי במסגרתה עתרה הנתבעת להצהיר כי הנה בעלת מחצית מזכויות הבעלות בדירת המגורים הרשומה על שם התובע וכן להורות על פירוק השתוף בדירה זו (להלן: "התביעה לפסק דין הצהרתי מטעם הנתבעת").
לטענת התובע הצדדים היו ידועים בציבור לכל דבר ועניין, ואילו לטענת הנתבעת הצדדים אומנם חיו תחת קורת גג אחת, אולם התנהלו בנפרד כל אחד לעצמו, למעט בקשר לדירת המגורים כמפורט להלן.
...
ביום 5.3.19 ניתנה החלטתי המפורטת במאוחד הן בבקשה למזונות הזמניים והן בבקשה לחיוב הנתבעת בדמי שימוש, בסופה קבעתי כך: "א.
הבקשה לסעד זמני לחיוב האם בתשלום דמי שימוש – נדחית.
תוקף החלטתי זו הינה עד הגיע הבן ט' לגיל 18 , או סיום לימודיו התיכוניים, המאוחר מבין השניים".

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

רקע כעולה מפסקי הדין הקודמים, הצדדים – שאינם נשואים – ניהלו מערכת יחסים זוגית בשנים 2011-1988.
בתביעה שהגיש בבית המשפט לעינייני מישפחה (תמ"ש 51582-05-11) עתר המבקש לסעד הצהרתי, לפיו הוא בעל הזכויות בדירה הרשומה על שם המשיבה, וכן לפירוק השתוף בה. המשיבה, מצדה, הגישה תביעה לסעד הצהרתי, לפיו מחצית מהרכוש הרשום על שם המבקש – שייך לה (תמ"ש 29059-08-11).
בפסק הדין (פסקה 19) צוטטו דבריו של המבקש בהליך אחר שניהלו הצדדים, לפיהם "המשיבה והנתבע [הצדדים – א"ר] הם ידועים בציבור וחיים יחד מזה 23 שנה". עוד נאמר בפסק הדין (פסקה 26), כי יש להחיל את הילכת השתוף על הצדדים, באשר ניהלו אורח חיים משותף.
...
]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטים שטמר למלשטריך-לטר וג'יוסי) מיום 6.4.14 בעמ"ש 9796-09-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופט ברגר) מיום 4.7.13 בתמ"ש 51582-05-11 ותמ"ש 29059-08-11.
הכרעה לאחר העיון בבקשה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים המעוררים שאלה משפטית כללית, החורגת מן המחלוקת הקונקרטית שבין הצדדים להליך.
על רקע זה, אין ניתן איפוא להיעתר למשאלתו של המבקש, לבחון – פעם נוספת, שלישית במספר – את המסכת העובדתית, שכאמור התבררה והוכרעה בבתי המשפט הקודמים (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999); בע"מ 7068/12 פלוני נ' פלונית (2012)).
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור.

בהליך בע"מ (בע"מ) שהוגש בשנת 2009 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 5.5.08 הוציא בית המשפט לעינייני מישפחה מתחת ידו פסק דין הצהרתי, לפיו מחצית הזכויות בשתי הדירות שייכות למשיב.
בית המשפט לעינייני מישפחה הראה, כי בין אם נשואי הצדדים תקפים, ובין אם לאו - מחצית הזכויות בדירות שייכות למשיב, בגדר ידוע בציבור.
...
אשר להסתייגות שיש להביע מנישואי ביגמיה - זו בחינת פשיטא, אך לא אמנע מלהזכיר את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה (שלא צורפה לבקשה): "המסקנה היא שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענותיה, בדבר חוסר תום לב מצד התובע. ניכר, כי בני הזוג היו ביחסים קרובים ותומכים בתחילת דרכם המשותפת ולא שוכנעתי שהנתבעת לא ידעה שבין התובע לבין אשתו הראשונה התנהל הליך משפטי, גם לאחר שנשא את הנתבעת לאשה.
מנגד, אם אכן לא השתכללו הנישואין מעולם - ודומה כי שתי הערכאות לא נטו לדרך זו, ודעתי נוטה לדעתן - חלה הלכת השיתוף, שכן אין בהיות אחד מבני הזוג נשוי לאחר כדי לשלול מעמד של ידועים בציבור, ועם כל אי הנחת ואי הנוחות שניתן להשקיף בה על מצב זה, לעתים אין מנוס הימנו בהקשר הרכושי (ע"א 563/65 יגר נ' פלביץ, פ"ד כ(3) 244; בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (לא פורסם)).
לא אוכל, איפוא, להיעתר למבוקש.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו