ידועה בציבור של עובד חברת חשמל שנפטר: פיצויים

עיון בסיכומי הצדדים בפנינו מעלה, כי ההכרעה בעירעור מחייבת היתייחסות לחמש טענות: (1) מודעות המנוח לעונש הפסילה שהושת עליו; (2) אימוץ שכר המנוח כשכיר בחברת החשמל כבסיס לחישוב הפצוי ואופן חישובו; (3) אופן חישובו של הפצוי לעזבון בגין השנים האבודות; (4) ההכרה בבת הזוג וילדיה כתלויי המנוח; (5) ולבסוף, שאלת הבלעות תביעתם של הבנים כיורשי העזבון בתקבולי המוסד לביטוח לאומי.

אכן צודקת המערערת בטענתה, "שהמנוח היה גרוש" - בדומה לסיטואציה שנדונה בעיניין בשן ובעניין סושרד; ואולם, בעניינינו בזמן פטירתו היה המנוח גרוש, אך גם במערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור עם בת זוגו (המשיבה 2) - ובמובן זה עניינו שונה מעניין בשן ומעניין סושרד, ולכאורה דומה לכל מקרה אחר בו נפטר אדם המצוי במערכת יחסים זוגית (נישואים או ידועים בציבור), ובילבד שקיום המערכת הוכח כדבעי.

הודגש, כי אביהם של הקטינים חי, ומסיבה זו אין הם זכאים לפצוי בגין אבדן שירותי אב. כלפי הכרעה זו טוענת המערערת, כי אף אם היתה בת הזוג ידועה בציבור של המנוח, שגה בית המשפט המחוזי באי-מתן משקל להוראות הסכם הממון בין השניים, המעיד "על דרך מחשבתו והלך רוחו [של המנוח - א"ר] עם פירוק השתוף ועם מותו" (עמוד 8 לסיכומי המערערת).

...

סבורני, כי אף בעניין זה אין עילה להיעתר לערעור.

סוף דבר, יתכן כי אילו היה בית המשפט קמא מאמץ את טענת המערערת לגופה, לאחר בירור נסיבותיו של המקרה הקונקרטי - לא היה מקום להתערב בהכרעתו.

ואולם, משהגענו הלום כמות שהגענו, סבורני כי אין מקום להיעתר לערעור גם בעניין זה. סוף דבר סוף דבר אציע לחברי שלא להיעתר לערעור.

רקע ותמצית טענות הצדדים התובעת הגישה תביעה זו למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתו מבקשת היא לקבוע כי היתה ידועה בציבור של מר אליהו פרץ ז"ל (להלן: "המנוח") ועל כן הנה זכאית לקיצבת שאירים מהנתבעת - קרן הפנסיה בה בוטח המנוח במסגרת עבודתו בחברת "מקורות" (להלן גם: "הקרן").

· פרוטוקול הדיון בבית משפט לעינייני מישפחה, בהתנגדות שהגישה התובעת לקיום צוואת המנוח, מיום 25.9.2016, בו הגיעו הצדדים להסכמות במסגרתן הצהירו בנותיו של המנוח על התובעת כידועה בציבור של המנוח ועל כך שהמנוח והתובעת ניהלו חיים משותפים כבעל ואשה לכל דבר ועניין משנת 1989 ועד לפטירתו, כדלקמן: "לסילוק מלא וסופי של כל התביעות כולל ההיתנגדות לצוואה וכולל התביעה הרכושית תקבל גב' אביבה עסילה סך של 70,000 ₪ שישולמו בתוך 45 יום מהיום. הסך הנ"ל יועבר לידי ב"כ הנתבעת עו"ד אברהם אמיר.

כל יתר הזכויות של הפיצויים או כספים אחרים של המנוח, יועברו לתובעות, בנותיו של המנוח כנגד התובעות.

בהודעה זו מסרה התובעת כך: "יצוין שהתובעת והמנוח, לעיתים לנו בביתו של המנוח, כאשר רוב הזמן הם גרו בביתה של התובעת. הדבר נבע מכך שהמנוח חשש שפורצים יחדרו לביתו. זאת ועוד, כל פעם שהשניים לנו בביתה של התובעת, דאג המנוח להשאיר את האור דולק בביתו, ע"מ שפורצים פוטנציאלים יחשבו שהבית מאוכלס. התובעת דאגה לנקות ולסדר את ביתו של המנוח באופן קבוע. הדבר הביא לכך כי, מונה המים ומונה החשמל, בביתו של המנוח, הראו צריכה כלשהיא, כמופיע בחשבונות החשמל והמים, גם בתקופת היותם ידועים בציבור" (סעיף 14).

...

בעוד שבתחילת ההליך הועלו ע"י הקרן מספר סוגיות הנוגעות לקיומם של התנאים הנדרשים לעיל, הרי שבסופו של דבר, המחלוקת בתיק הצטמצמה לשאלה – האם התובעת היתה בת זוגו של המנוח וניהלה עמו משק בית משותף בשנה עובר לפטירתו, (להלן: "התקופה שבמחלוקת". ראו סעיף 5 לסיכומים).

גם לא הוכח לפנינו, כי המנוח והתובעת קיימו חיי שיתוף בתקופה שבמחלוקת, במובן המהותי של ההוראה בתקנון כמוסבר בפסיקה שלעיל ונזכיר, כי משמצאנו כי לא קמה לתובעת החזקה הראייתית של "מגורים משותפים" – נדרשה מצידה תוספת ראייתית לביסוס טענתה לקיום חיי משפחה ומשק בית משותף.

לאור כל זאת, התביעה להכיר בתובעת כמי שעונה על תנאי תקנון הקרן בהגדרת "אלמנת מבוטח" ועל היותה זכאית לקצבת שאירים – נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בפניי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע), במסגרתה עותרת התובעת לפצוי כספי מאת הנתבעת בגין הטענה כי האחרונה הוציאה דיבתה רעה באמצעות פירסום שמצא ביטויו באמירה שהפנתה אל בא כוחה (של התובעת) בסמוך לאחר דיון שנערך בהליך משפטי שהתנהל בין השתיים.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים: התובעת הגישה בעבר תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: תביעת המל"ל) במסגרתה ערערה כנגד החלטת המל"ל שלא להכיר בזכאותה לקיצבת שארים בגין היותה "ידועה בציבור" של אדם עימו ניהלה מערכת יחסים עובר לפטירתו.

השלב הרביעי עניינו בסוגיית הפצוי (ר' ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פ"ד נח (3) 558; ע"א 723/74 הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281).

...

לאור כל האמור, המסקנה אליה אני מגיעה הינה שלא היה באמירתה של הנתבעת כדי להוות לשון הרע במובנו על פי חוק איסור לשון הרע.

הגם שדי במסקנתי האמורה על מנת לקבוע כי דין התביעה להידחות, אתייחס למעלה מן הצורך, לטענת ההגנה העיקרית בה מצאתי ממש מבין ההגנות שנטענו בכתב ההגנה – הגנת הפרסום המותר המעוגנת בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית התביעה.

"שאירים" לעניין זה - בן זוגו של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 ובאין בן זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר.

בית המשפט העליון מפי הנשיא שמעון אגרנט עמד על התנאים לתחולת סעיף 5 לחוק פצויי פיטורין (ע"א 214/70 אטה כץ נגד החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ, פ"ד כד(2) 687, 689): (1) אדם פלוני נפטר (2) בעת שהיה עובד של הנתבע (3) אילו פיטר אותו מעבידו היו מגיעים לו פצויי פיטורים (4) התובע הוא אחד השאירים של העובד במובן ההגדרה שבסעיף 5(א) לחוק.

...

ולסיכום - המערער לא היה סמוך על שולחנה של אחותו ועל כן, למרות שהיא התגוררה עמו במובן סעיף 5, לא זכאי המערער לפיצויי הפיטורין שהיו מגיעים למנוחה אילו פוטרה.

הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.

לגבי סעיפים 11ב.1 ו-11ב.2 להסכם בין חברת החשמל לגל שט שם אמר שיש להתייעץ עם ממונה הבטיחות ונשאל האם היו הוראות כאלה לעובדים של גל שט, השיב העד כי ממונה הבטיחות של המחוז אחראי על כל עבודות הבטיחות של כל המחוז והוא או מי מאנשי חברת החשמל אינו נמצא בפרויקט נשוא הדיון כל יום.

חב' החשמל טוענת כי לתובעים יש אינטרס משותף, לפיו תחוב חב' החשמל וזאת על מנת שהתובעים 1-4 יזכו ב-25% מהפיצוי בגין ניזקם והם הם עשויים להיות זכאים רק מאת חב' החשמל כצד ג' וזאת במידה ותביעתם תיבלע בגמלאות המל"ל. לתובע 5, זכאות, אם בכלל, קיימת, אך ורק כלפי חב' החשמל שהינה צד ג', וכנגזרת מחלקה של חב' החשמל בחבות, מה שאין כן לגבי גל שט" שהנה המעביד המבוטח על ידי הבטוח הלאומי, והוא אינו חייב בתשלום 25% מהנזק.

ידועה בציבור של המנוח נכללת במסגרת "בן זוגו" (ראה ע"א 2000/97 לינדורון נ. קרנית, פ"ד נה (1) 12 שם קובע כב' הנשיא ברק כי ידועה בציבור הנה בגדר בן זוג של המנוח ואין יסוד המצדיק הבחנה בין בת זוג נשואה לבין בת זוג שאינה נשואה לעניין זכות התלויים.

סה"כ הפסדי תמיכה לתובעת הנם 3,506,904 ש"ח. הפסדי היורשים בשנים האבודות לאור ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר נ.החברה לשיקום ופתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד נח (4) 486, הוכרה עילת תביעה בגין יכולת ההשתכרות של הניזוק שנתקצרה תוחלת חייו באותן שנים שנגרעו ממנו עקב מעשה עוולה ובמקרה של מותו של המנוח, עוברת זכות התביעה בגין אובדן יכולת ההישתכרות באותן שנים לעזבונו.

...

בעדותו של המפקח על העבודה, המהנדס יצחק שרמן העיד כדלהלן: "אני מאשר שלא צורת האחסון גרמה לתאונה אלא הצורה שבה המנוח הוציא את הלוח הקצר...

מכאן המסקנה שלא צורת האחסון אלא העובדה שבעת שהניחו את הלוחות, לא מיינו אותם לערימות נפרדות לפי גודלם של הלוחות, באשר אם היו הלוחות ממוינים לשתי קבוצות נפרדות, לפי הגודל, כי אז לא היה צורך לדפדף בלוחות אלא להוציא כל לוח לפי מידתו, ללא צורך להרחיק את הלוחות האחרים.

נראה לי כי הרבו בסכום זה ואף שכר שעה של עובד שכיר אינו מגיע לסכום זה. מאחר ואין כבר צאצאים קטנים בבית מעמיד אני הסכום על סך 100,000 ₪.