טריקת מכסה תא מטען על האצבעות כתאונת דרכים

מעיון בפסיקה העניפה של הערכאות המבררות, עולה מגמה ברורה: מרבית המותבים שדנו בשאלה, מצאו כי מדובר ב"שימוש" וכי הארוע הוא בגדר "תאונת דרכים". כך, בע"א (מחוזי חי') 542/94 סבאג נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (15.1.1996) (להלן: הילכת סבאג) טרקה בּתה של המערערת את דלת תא המטען של הרכב על המערערת, שעה שזו האחרונה התכופפה על מנת להכניס לתא המטען קרטון ובו חפצים אישיים.

כב' השופט י' יעקבי-שווילי, שהצטרף לתוצאה, ציין בתמציתיות כי לשיטתו, סגירת המכסה של תא המטען היא שהביאה לפגיעה ולנזק, ולא הפעולה של הנחת הארגז בתא המטען.

באופן דומה, הודגש בע"א (חי') 4496-05-15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' אלמישאלי כי: "פעולות, אשר מעצם טיבן הנן אותן פעולות אחרונות, שיש להן קשר ישיר לעצם השמוש ברכב, יבואו בהגדרת החוק. קיומו של מגע פיזי בין המשתמש לבין הרכב מהוה מדד חשוב לגיבוש הזיקה. ובלשונו של בית המשפט העליון בע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (17.3.2014): 'כידוע, כניסה לרכב מתחילה ברכש שמתקיים מגע פיזי בין המשתמש לבין הרכב (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 181-180 והפסיקה המוזכרת שם (מהדורה רביעית, 2012)". בהמשך לכך, מרבית המותבים שנדרשו לסוגיה לאחר הפסיקה בינטל ובנביל, קבעו במקרים דומים כי מדובר ב"שימוש" ברכב ובתאונת דרכים (ראו, בין השאר, את פסיקת כב' השופטת ז' אגי בת"א (שלום ת"א) 42715/07 רפאל נ' רפאל (6.9.2009) (סגירת דלת תא המטען על אצבעה של התובעת, לאחר הכנסת מזודה ובעת סידור המושב האחורי); כב' השופטת מ' ספינזי בת"א (שלום ת"א) 21445-02-11 נחום נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.1.2012) (נפילת דלת תא המטען של הרכב על התובעת במהלך הוצאת שקיות של מצרכים); כב' השופטת ת' נסים שי בת"א (שלום עפ') 12703-10-10 עובייד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (31.1.2013) (סגירת דלת תא המטען לאחר הכנסת מוצרים שנרכשו לתא המטען) ובת"א (שלום עפ') 6681-08-11 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (8.12.2014) (סגירת דלת תא מטען על כף ידה של התובעת במהלך פריקת ציוד).

...

לדברי כב' השופט י' גריל, אשר צוטטו באינספור החלטות מאוחרות: "הדעת נותנת שהכוונה היא לפריקה או לטעינה במובן המקובל של עיסוק מסחרי או עסקי, או כשמדובר בהעברת חפץ גדול או כבד, כאשר טמון סיכון אפשרי של הנפגעות בהעברת חפץ כזה שנכנס בממדיו להגדרת 'מטען'... סבורני כי עלינו לתת למונחים של 'טעינה' ו'פריקה' את הפירוש המתחייב על פי תכלית החקיקה, ההיגיון הפנימי של הדברים וניסיון החיים" (סעיף ח' לפסק הדין).

בשולי החלטתי אתייחס בתמצית לפסיקת בתי המשפט המחוזיים אליה הפנתה הנתבעת.

סוף דבר לתובעת נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה.

מצב של חוסר תשומת לב או היסח הדעת בעת סגירת דלת תא המטען על אצבע היד, שעה שהתובע עסוק קודם לכן, בו זמנית, בפריקת המצרכים מן הרכב ובניהול שיחה טפונית שאך הסתיימה, הנו בהחלט אפשרי ואיננו סותר את ההיגיון.

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר אף הוא בפרק ההגדרות שבחוק הפיצויים, כאשר מתוך השימושים המוכרים המצוינים בהגדרה, רלוואנטיים לענייננו השימושים של "נסיעה ברכב" או "ירידה ממנו". טריקת דלת הרכב על גוף הנפגע, תוך כדי או עם סיום פריקה או טעינה של מטלטלין אישיים כגון סל מצרכים מן הרכב, הוכרה לא אחת בפסיקה ככזו המהוה חלק מהליך הנסיעה או מהליך הכניסה לרכב או הירידה ממנו: כך, בע"א (חי) 542/94 פאוזיה סבאג נ' דולב חב' לביטוח בע"מ (1996, פורסם במאגרים המשפטיים), הכיר בית המשפט בקיומה של תאונת דרכים מקום בו המערערת הניחה בתא המטען של הרכב חפצים, כשבכוונתה היה להכנס לרכב ולנסוע, אך מתוך חוסר תשומת לב, בתה טרקה את מכסה תא המטען על ראשה.

...

בסיכומו של דבר, עדותם של התובע ושל אשתו בבית המשפט הייתה עדות עקבית שהותירה רושם אמין ומתיישבת עם אופי הפגיעה באגודלו של התובע, כפי שהדבר עולה מהתיעוד הרפואי.

אכן, כטענת ב"כ הנתבעת, עדויות התובע ואשתו הינן בבחינת "עדות יחידה" כהגדרתה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, אולם סבורני כי קיים טעם אמיתי להסתפק בעדויות אלה, כמפורט להלן: כאמור, העובדה שהתובע נפגע כתוצאה מטריקת דלת תא המטען על ידו, לא נסתרה כהוא זה, כאשר אופי הפגיעה באגודל מתיישב בדיוק עם פגיעה מסוג זה וכאשר התובע דיווח כבר בהזדמנות הראשונה, במועד התאונה, שכך הוא נפגע.

החלת מבחנים אלה בענייננו, מובילה למסקנה כי הוצאת שקיות המצרכים מן הרכב וסגירת דלת תא המטען, היוו חלק אינטגרלי מסיום והשלמת הליך הנסיעה: ראשית, מתקיים מבחן הקרבה בזמן ובמקום: התובע ואשתו אך הגיעו עם הרכב לביתם בשובם מן הקניות וכבר החלו בהליך פריקת המצרכים מתא המטען ומיד עם סיום פריקת המוצרים סגר התובע את דלת תא המטען על ידו.

כאמור, פגיעתו של התובע אירעה עת גיסו, אשר הכניס את המוצרים שרכשו לתא המטען של הרכב, סגר מבלי משים את מכסה תא המטען על כף ידו.

לטענת התובע, ארוע זה הנו בבחינת תאונת דרכים, שכן לאחר הכנסת החפצים לתא המטען, הוא וגיסו התכוונו להתחיל בנסיעה וסגירת תא המטען בנסיבות אלה הנה חיונית בכדי לאפשר את הנסיעה ומשכך, נכללת היא בהגדרה של שימוש עקרי ברכב מנועי.

ראה גם עניין קרן אליו מפנה התובע - באותו עניין נטרקה דלת תא המטען על אצבעה של התובעת, אשר עסקה בסידור והזזת ניירת במושב האחורי עליו התכוונה לשבת לצורך נסיעה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. עיון במכלול תשובותיו של התובע לשתי השאלות אשר קדמו לשאלה זו וכן במוצגים כמפורט לעיל ולהלן, מעלה, כי התובע הרוויח סכומים שונים לפני התאונה ולאחריה, וכאשר עבד פחות או אז פנה לקבלת הבטחת הכנסה.

לשיטתו באותו עניין (שם הוטען לתא המטען של הרכב קרטון צעצועים) כאשר מדובר ברכב פרטי "בדרך כלל מקובל הוא לפי נסיון החיים שנוסע העושה שימוש ברכב פרטי ייתכן וישא עימו תיק של חפצים אישיים או סל מצרכים או חבילה. לדעתי אין זה מתקבל על הדעת שהנחת חבילה או סל כזה או תיק מסמכים כזה ברכב פרטי (שבו אנו דנים בתיק זה) ייחשבו להטענת מטען, או שהוצאתו מן הרכב תהיה בגדר פריקת מטען". ובהמשך: "סבורני, כי עלינו לתת למונחים של "פריקה" ו"טעינה" את הפירוש המתחייב על פי תכלית החקיקה ההגיון הפנימי של הדברים, ונסיון החיים.

לסיכום- אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 19,400 ₪.

כללי התובע, יליד 1961, טען בכתב התביעה כי ביום 10.11.19 הוא ניחבל באצבע מס' 4 בידו הימנית, בעת ניסיון לתקן תקר בצמיג רכב שבוטח אצל הנתבעת, וזאת כאשר אישתו טרקה את דלת תא המטען של הרכב על אצבע זו. הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה ואת חבותה לה. ביום 24.3.21 היתקיימה ישיבת קדם משפט בנוכחות התובע, במהלכה הוא מסר גרסה ביחס לנסיבות התאונה.

לסיכום, יש לקבל את גרסת התובע, לפיה הוא נפגע באצבע מס' 4 בידו הימנית, כאשר לקראת סיום טפול בצמיג הרכב, לאחר שניפח אותו באויר באמצעות מדחס, וניסה לסגור את מכסה פיית הצמיג בעוד ידו האחרת מונח על תא המטען, סגרה אישתו את דלת תא המטען על ידו.

הנתבעת לא טענה בסיכומיה לעניין סיווג נסיבות מסוג זה כתאונת דרכים לפי החוק, ובצדק עשתה כן. ניסיון לתקן צמיג רכב תקול במהלך נסיעה הוא טפול או תיקון דרך כמשמעם בחוק הפיצויים, כאשר הפעולה אותה ביצע התובע במועד פגיעתו, כמו גם זו שביצעה אישתו (סגירת תא המטען), היו חלק אינטגראלי מפעולת תיקון הדרך, ומשכך פגיעתו אירעה עקב תיקון דרך, העונה על הגדרת תאונת דרכים.

...

לסיכום, יש לקבל את גרסת התובע, לפיה הוא נפגע באצבע מס' 4 בידו הימנית, כאשר לקראת סיום טיפול בצמיג הרכב, לאחר שניפח אותו באוויר באמצעות מדחס, וניסה לסגור את מכסה פיית הצמיג בעוד ידו האחרת מונח על תא המטען, סגרה אשתו את דלת תא המטען על ידו.

ברם, סבורני כי בנסיבות אלה קיימת הצדקה להפעיל את הסמכות הנתונה לבית המשפט בדבר פסיקת כאב וסבל בסכום של עד 10% מהחישוב המקסימאלי (אף אם הנכות היא פחותה מ- 10%), וזאת בשים לב למהות הפגיעה (שבר מרוסק בקצה האצבע); לאשפוז התובע; למעקב הרפואי בו היה התובע לפרק זמן לא מבוטל (כשמונה חודשים, עד חודש יולי 2020); ולכך שהנכות באה לידי ביטוי בכאב ורגישות למגע באצבע ביד ימין שילוו את התובע עד סוף ימיו.

סוף דבר נוכח האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 29,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, והחזר האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, סכומים שישולמו בתוך 30 ימים אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

האם התאונה, כפי שפורטה בכתב התביעה, מהוה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים")? וכך תוארה התאונה בסעיף 6 לכתב התביעה: "ביום 20.5.2009 נסע התובע עם אביו הנתבע מס' 2, ברכב הנ"ל ע"מ להביא ארגזי שתיה וחפצים אחרים שהיו מיועדים לחתונה של קרוב משפחתו. הדברים/הסחורה פורקו מתא המטען של הרכב ע"י דודו של התובע. התובע ואביו נשארו בתוך הרכב ע"מ שהתובע ואביו יחזרו פעם נוספת להביא את יתר הדברים. באופן פיתאומי, ירד התובע מהרכב כאשר עודנו מונע ואביו עודנו יושב ברכב, ועמד ע"י תא המטען כאשר קצה היד שלו מונחת על תא המטען (הבגז') של הרכב. עם סיום פירוק הדברים מהבגז' ע"י דודו של התובע, ומבלי לשים לב לידו של התובע, טרק דודו של התובע את מכסה בגז' הרכב על אצבעותיו של התובע (להלן- "התאונה").

" מתאור התאונה בכתב התביעה עולה אפוא כי התובע ניחבל באצבעו בשל טריקת דלת תא המטען על אצבעו על ידי דודו, כאשר הרכב מונע וכשבכוונת האב (והתובע) להמשיך לאחר פריקת המטען בנסיעה נוספת.

...

ואולם, אף על פי שדחיתי הבקשה לתיקון התביעה, נטל ב"כ התובע חירות לעצמו לטעון טענות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה, חרף החלטתי המפורשת כי הסיכומים יתייחסו אך ורק לשאלה האם התאונה, כפי שפורטה בכתב התביעה, הינה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

גם טענת התובע, כי מתקיימת בענייננו ההגדרה המרבה של תאונת דרכים, שעניינה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", דינה להידחות מחמת הרחבת חזית.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.