טראומה נפשית כתוצאה מהשעיה מעבודה

פרט לשוני בעובדות אומר בפירוש בית הדין הארצי הנכבד כי "על מנת שאיבוד לדעת יוכר כתאונה בעבודתו יש להוכיח קרות ארוע מיוחד, מוגדר, הקשור לעבודה, שבעטיו טרף העובד נפשו בסמוך לאחר מכן."(דגש ש.ש.) (ראה אסמכתות שם), וכן"ניסיון היתאבדות כשלעצמו או היתאבדות אינם תאונת עבודה, אלא תוצאתה.

וזו לשון תלונת המקרה מפי המנוח: " אני שורד מעביר את הזמן קרה לי ארוע טראומטי שמלווה אותי עד היום נקלעתי לארוע טראומטי בעבודה עדיין מטופל בציפרלקס היו מחשבות להרוג את עצמי אך היום כבר אין. עבדתי בבנק 40 שנה פרשתי מהעבודה. אין לי פסיכולוג קשה לי להתרכז". מדבריו אלה עולה, כי היה ארוע טראומטי בבנק.

"לטעמינו, כאשר בוחנים את השאלה אם ההשעיה (או אירועים דומים לה) מהוה ארוע מיוחד עקב העבודה יש לבחון את ארוע ההשעיה גם בהיבט של ארוע היסוד שהביא לה. בחינה משולבת זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית ראויה כיוון שבאמצעותה ניתן לפרוש את ההגנה הסוציאלית במידה העולה בקנה אחד עם תכליותיה החברתיות.

...

סוף דבברסוף דבר דין התביעה דין התביעה להידחות מכל וכל.

פירטנו לעיל את העילות השונות והנימוקים בגינן נדחית .

אף לנוכח הפסיקה שהובאה ע"י הצדדים ,ובה עיינו בהרחבה, דין התביעה להידחות .

המסגרת המשפטית תאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), היא "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". סעיף 81 לחוק קובע חזקה הנתנת לסתירה לפיה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך...". המערער (להלן – המוסד) טען בפנינו כי את הזרקורים יש למקד בארועי מסירת המידע, וביחס אליהם יש לבחון אם הם נעשו עקב העבודה, שכן ארוע ההשעיה וארוע הקליטה היו תוצאה ישירה של אלה.

המשיב טען כי יש לבחון את הפגיעה הנפשית ביחס לארוע ההשעיה והקליטה, ואין מקום לבחון את מקורותיהם, ובכל מקרה יש לראות במסירת המידע כקשורה לעבודה.

...

וכך נאמר באותו עניין: "3. אין חולקין שמעשהו של המערער, היה בו מידה רבה של קלות דעת, רשלנות, וייתכן אף עבירה על החוק. כלל יסודי הוא שאין באלה כדי להוציא תאונה מגדר 'תאונת עבודה', אלא אם מתקיים בה האמור בסעיף 38 לחוק הביטוח הלאומי. מן המושכלות הראשוניים של כל חקיקה בשטח הפיצויים לנפגעי עבודה הוא, כי עובד שנפגע בעבודה, זכאותו אינה נובעת מרשלנות מעבידו, ויתר על כן, כי רשלנותו הוא אינה פוגעת בזכאותו. המחוקק המנדטורי ידע לתחום תחום בין מעשה שבשגגה או ברשלנות, לבין מעשה שיסודו בכוונה זדונית, וקבע כי לא ישולמו פיצויים 'אם הוכח, כי החבלה לעובד עשויה להיות מיוחסת להתנהגות בלתי-הוגנת - רצינית ושבמזיד - של אותו עובד' (סעיף 6(1) סיפא לפקודת הפיצויים לעובדים, 1947), אך הוציא מתחולת האמור את המקרים בהם תוצאת החבלה היא 'מוות או פסלות (נכות) רצינית ולתמיד'. הכל כמובן בתנאי שהמדובר ב'תאונה' ולא במום שהטיל אדם בעצמו ביודעין ובכוונה - self inflicted injury. בחוק הביטוח הלאומי לא החמיר המחוקק הישראלי כפי שעשה זאת קודמו בסעיף 6 (1) סיפא הנ"ל. כל שתמצא הוא ההוראה שבסעיף 38 לחוק הביטוח הלאומי הקובע - בדומה לאמור בסעיף 6(2) לפקודה המנדטורית - כי לא תיחשב לתאונת עבודה, תאונה שקרתה עת נהג המבוטח 'ברשלנות שלא בהתאם' להוראה חוקית שביחס לעבודתו או להוראת מעבידו, אלא אם כן נפטר כתוצאה מהתאונה או היה בלתי-מסוגל לעבודה ארבעה שבועות לפחות או נהיה לנכה. ברור שסעיף 38אינו עניין לכאן". מן הצד השני מתעוררת שאלה נפרדת, והיא מה הדין מקום בו אירוע היסוד אינו קשור לעבודה, היינו אינו משרת תכלית תעסוקתית או פעילות נלוות לה. בהיבט זה סבורים אנו כי אין מקום לנוסחאות גורפות.

מינוי המומחה הנוסף ושאלת הקשר הסיבתי לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי נוסף.

משבית הדין האזורי הגיע למסקנה כי אין הוא יכול לבסס את הכרעתו על חוות הדעת הן נוכח פערים לא מוסברים באבחון לקותו של המשיב והן נוכח העובדה כי חוות הדעת נשענה על חומר רפואי חסר, הרי שבדין החליט כפי שהחליט.

סוף דבר הערעור נדחה.

תמצית טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה בטיעוניו הפנה לחומרת העבירה, לנסיבות ביצועה, למדיניות הענישה הנוהגת, ולערכים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם.

הנאשם תאר כי לא חש סיפוק מתחום ההוראה ועל כן עשה הסבה לתחום הסיעוד, בו עבד עד לבצוע העבירה כאשר מאז הוא מושעה מעבודתו.

בתמצית אתאר כי במכתב הראשון, (מיום 06.10.2022), נימסר כי הנאשם, בחור צעיר ששירת כקצין קרבי ביחידה מיוחדת, והנו בעל יכולות גבוהות, נמצא במצוקה משמעותית ומתמשכת כאשר התמונה המלאה הינה של הפרעה פוסט טראומטית.

הקשר בין מצבו הנפשי באותה העת להיתנהגות המתוארת בכתב האישום ברור מאליו.

...

בסיכומו של דבר סברה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, יחד עם פיצוי לנפגע העבירה וענישה נלווית.

על אף החלטתי להימנע מהרשעת הנאשם, הרי שעל הענישה שתוטל לבטא את חומרת המעשים.

לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים.

כמו-כן הוגשה חוות-דעת פסיכיאטרית, חתומה בידי ד"ר ליטמן, אשר תמציתה היא, כי הנאשם סובל מתגובה נפשית חמורה כתוצאה מטראומה, ולוקה ב-‎PTSD POST TRAUMATIC STRESS DISORDER, המלווה ב"אופי דכאוני, עם נסיגה בדלנית וקיום של משאלות אובדניות עקב הבושה של האשמות" (שם, בעמ' 3 בפרק "התרשמות אבחנתית, קלינית, דיון וסיכום").

התוצאה: לאור כל הנתונים המפורטים לעיל, בשים לב למכלול נסיבות העניין ובהביאנו בחשבון את הקף העבירות, סוגן וטיבן, זמן השתרעותן, ניצול המעמד והתפקיד והיעדר חרטה והפנמה של חומרת המעשים; אך מנגד לכך גם את העובדה שהנאשם מושעה מעבודתו תקופה ממושכת, מסתגר בביתו ונתון במצב נפשי ורפואי לקויים ביותר; וכן בהתחשב בכך, שכתב האישום כלל בתחילה אישומים רבים נוספים, בנסיבות בהן עמד בפני סיכון של הרשעה בעבירות השוחד ובעבירת שבוש מהלכי משפט, שמהן זוכה; ובשים לב לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ומהפרסומים הקשים בעיתונות, בתחילת הפרשיה, שהשלכתם עליו ועל משפחתו היא אולי הדומיננטית ביותר, כאשר בסופם של דברים לא בכולם היה ממש-הגענו לכלל מסקנה, כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: -8 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

...

לפיכך נראה, כי במצב רגיל ובאין נימוקים אישיים יוצאי דופן, יש להטיל על המורשעים בעבירת השוחד ובעבירת מרמה והפרת אמונים, עונש מאסר לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים נלווים אחרים.

אומנם, בקביעות העובדתיות המצויות בהכרעת הדין לא חל כל שינוי, אלא, שכמצוות בית המשפט העליון, המסקנה המשפטית הנובעת מהן היא גיבושן של שתי עבירות חמורות יותר, תוך שיכלול יסוד נפשי הנידרש לעבירת קבלת השוחד.

התוצאה: לאור כל הנתונים המפורטים לעיל, בשים לב למכלול נסיבות העניין ובהביאנו בחשבון את היקף העבירות, סוגן וטיבן, זמן השתרעותן, ניצול המעמד והתפקיד והעדר חרטה והפנמה של חומרת המעשים; אך מנגד לכך גם את העובדה שהנאשם מושעה מעבודתו תקופה ממושכת, מסתגר בביתו ונתון במצב נפשי ורפואי לקויים ביותר; וכן בהיתחשב בכך, שכתב האישום כלל בתחילה אישומים רבים נוספים, בנסיבות בהן עמד בפני סיכון של הרשעה בעבירות השוחד ובעבירת שיבוש מהלכי משפט, שמהן זוכה; ובשים לב לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ומהפרסומים הקשים בעיתונות, בתחילת הפרשיה, שהשלכתם עליו ועל משפחתו היא אולי הדומינאנטית ביותר, כאשר בסופם של דברים לא בכולם היה ממש-הגענו לכלל מסקנה, כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: -8 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

הודגשו נסיבות המעשים, שאינן קשורות בעבודתו של הנאשם, אלא בקירבה המשפחתית בינו לבין המתלונן, בשבר שחל באותה עת בנשואי הנאשם ובהתערבות המתלונן במצב הבין-זוגי הרגיש באופן שפגע עמוקות בנאשם; התיקון המשמעותי שהוכנס בכתב האישום; היות המעשים "כמעין מקשה אחת של עבירה מתמשכת"; התרשמויות והמלצות שירות המבחן; מצבו המשפחתי של הנאשם; היתנהלותו במסגרת אורח חיים נורמאטיבי; עבודתו בשירות הוטרינרי מזה כעשר שנים, על הנזק הקונקרטי שייגרם לו ככל שיורשע בדין משיאבד הן את מקום עבודתו והן זכויות סוציאליות המגיעות לו. הוגש נ/1 – אסופת מכתבי המלצה בדבר ההוקרה וההערכה להן זוכה הנאשם במסגרת עבודתו והתייחסות לכך שבשלב זה, לא הושעה מעבודתו בעקבות הגשת כתב האישום, אך מעסיקיו יעקבו אחר ההליך הפלילי והחלטת נציב שירות המדינה תבחן מחדש בהתאם להתפתחויות ההליך.

גם אם לא כך, המדובר בפגיעה קשה באורח חייו של המאוים, לאחר שהמאיים יצר חשרת עבי אימה, טראומה ונזק נפשי מעל ראשו, מבלי שאלו יישאו תאריכי תפוגה.

בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו.

...

על אף ששירות המבחן התרשם כי הנאשם אוחז בדפוסי חשיבה נוקשים, שיקול דעת לקוי, תגובות תוקפניות ואימפולסיביות וכשאינו מקבל מענה לצרכיו הוא חש פגוע מכך- עדיין לא בא בהמלצה טיפולית באמצעות השתת צו מבחן מאחר ולהערכתו: "אין בו יעילות רבה במקרה זה". לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, נסיבות העושה והמעשים והמלצות שירות המבחן, שוכנעתי כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות בהן הודה.

בהתאמת הדברים לעניינו של הנאשם, לא שוכנעתי כי הרשעתו תגרום לפגיעה חמורה בשיקומו.

מכל המקובץ, ועל מנת לייצר יחס הולם בין מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיושת עליו, אני קובע בעניינו את העונשים, כדלקמן – צו של"צ - הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 100 שעות וזאת בתיאום עם שירות המבחן, שהמליץ על צו של"צ בהיקף גבוה מזה, אך נוכח עתירת המאשימה, קיבעתי היקף שעות נמוך מזה המומלץ.