בהעדר מידע כאמור, לא ניתן לקבל את טענת המערער כי לו יחול הדין הישראלי, בתיק יהא צורך "רק" לידון בשאלת הנזק, וכי זהו טעם לקבוע שחל החריג לכלל שנקבע בעיניין יובינר "מטעמי צדק".
באשר לפורום הנאות – אמנם הנטל להראות שבית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות רובץ על שכם הטוען זאת, קרי - המשיב, אך סבורים אנו כי גם בשאלה זו לא שגה בית משפט קמא, שהפעיל שיקול דעת, יישם את מבחן מירב הזיקות כראוי על המקרה, וקבע כי הנטל הורם.
זיקה שלישית הנה שיקולים מערכתיים, ואף כאן, דומה שאין להתערב בעמדה קמא, והוא הדין לגבי שיקולים כגון עקרונות הוודאות, היציבות, האחידות ויצירת תמריצים כנגד בחירה מחושבת של מקום ההיתדיינות (FORUM SHOPPING).
...
בית משפט קמא דחה את טענות המערער בדבר החריגים שלטענתו מתקיימים בענייננו, החריג של טעמי צדק והחריג של מקום משותף של הצדדים, וקבע שבנסיבות המקרה גם שיקולים מערכתיים הנוגעים לאינטרס הציבורי מובילים למסקנה שהפורום המולדובי הוא פורום נאות יותר מזה הישראלי.
בית משפט קמא נתן דעתו לשורה של נסיבות וזיקות המובילות למסקנה אליה הגיע, לרבות השיקולים הבאים: הדין החל על התביעה הוא כאמור הדין המולדובי לאור מקום ביצוע העוולה; הפורום הטבעי לדיון על פי הדין המולדובי הוא בבית המשפט במולדובה; העבירה שבוצעה היא עבירה על פי דיני התעבורה של מולדובה ומשכך טיב הסכסוך קשור קשר הדוק לדיני הנזיקין במולדובה, העשויים להיות שונים מהדין הישראלי; התביעה היא המשך ישיר להליך הפלילי שנוהל עד תומו במולדובה ושבו נאספו הראיות שעשויות להיות חיוניות ומשמעותיות גם לתביעה אזרחית שתוגש; הצדדים חיו במשך שנים במולדובה ומקום מושב המשיב במועד הגשת התביעה היה שם; ראיות ועדים נוספים נמצאים במולדובה.
בהתאם לכך בית משפט קמא בחן את הזיקות ה"איכותיות", ייחס לחלקן משקל מוגבר (כגון לכך שעסקינן בהפרה של דיני התעבורה של מולדובה שעליה חל הדין המולדובי), לחלקן משקל מועט, ומצא שלמעשה, אחרי הכול, הזיקה היחידה של המקרה לישראל היא העובדה שהצדדים מתגוררים בה כיום – ואין בכך די.
לכן, ולמרות טיעוני המערער לגבי המקום המשותף וטעמי הצדק, טענות שעלו הן לגבי הדין החל והן לגבי שאלת הפורום הנאות - לא מצאנו להתערב בעמדת בית המשפט קמא.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
