טענת תשלום שכר דירה מראש לתקופה של חצי שנה

התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש, כל חודש מראש החל ממועד הגשת התביעה.

אם המבקשת תציג הסכם שכירות תקף ועדכני ויוכח תשלום שכר דירה בפועל, וגם מיצוי הנחות וסיוע, אבחן מתן הוראות נוספות ביחס למדור.

דף רכוז יתרות עדכני מכל חשבון בנק שהתנהל על שמו בתקופה של 6 חודשים טרם הגשת התביעה.

במידה ובעל הדין עצמאי, יצורף דו"ח שנתי כפי שהוגש ביחס לשנה שקדמה לשנה בה הוגשה התובענה, מאזן ודו"ח רווח והפסד לתקופה שקדמה לחודשים לפני הגשת כתב התביעה/כתב ההגנה בהתאמה, דו"חות מע"מ ומקדמות מס ל 6- חודשים שקדמו להגשת כתב התביעה / כתב ההגנה בהתאמה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בשלב זה ועד החלטה אחרת, לאור הדין האישי החל, גיל הקטינים, התשתית הכלכלית והתעסוקתית החלקית שהונחה לפניי, מגורי המבקשת עם הקטינים אצל הוריה ומגורי המשיב בדירת הצדדים אותה שכרו עובר לקרע, טענותיהם הקוטביות של הצדדים אשר לנשיאה בתשלומי מדור ואחזקתו של דירת הצדדים עובר לקרע, ואשר לנשיאה בתשלומי ההוצאות בגין צרכי הקטינים ומועדם, טענת המשיב כי הוא נושא בהוצאות הקטינים עת אלו שוהים עמו והעובדה כי בינו ובין הקטינים מתקיימים זמני שהות שאינם מצומצמים וגם טענתו כי הוא נושא בתשלום עבור מעון הקטינים, המחלוקות בנוגע לניהול החשבון המשותף וטענות נוספות, אני מחייבת את המשיב לשלם על חשבון מזונות זמניים והוצאות אחזקת מדור, סך 3,000 ₪.

743 ( 151-152 , ע"א 560/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד לח( 3 ,147 ( נ' עמיצור, פ"ד מ( לאחר שבחנתי כלל טענות הצדדים, טענת המבקשת כי הוריה תומכים בה כלכלית, השתכרות המבקשת במשרה חלקית בחברת הבניה של אביה, מגורי המבקשת אצל הוריה, טענותיהם הקוטביות של הצדדים אשר לתשלום הוצאות רכבה של המבקשת המחלוקת בין הצדדים אודות המניעה לחיים משותפים, בשלב זה, איני מחייבת את המשיב במזונות זמניים עבור המבקשת.

שאר הוראות החלטתי מיום 12.10.21 שניתנה בהליכים הקשורים ימשיכו לחול בהתאמה גם על תביעת המזונות.

8.1 מוסכם בזאת כי באם יפרדו הצדדים תשאר האשה עם ילדי הצדדים בבית המגורים וזאת לתקופה של 4 "

₪ חלפו 20 חודשים, במהלכם התובע שכר דירה עבור שכ"ד בשיעור 3,500 את הנתבעת יש לחייב בדמי שימוש בשיעור 2,250 ₪ (מחצית דמי השכירות בהתאם לחוו"ד השמאית) .

הנסיבות מלמדות איפוא, שהתובע עזב מיוזמתו שלו את בית המגורים, על דעת עצמו, במועד בו הוא בחר ואליו התכונן מראש.

הבטחת מקום מגורים לנתבעת והקטינים, עבור תשלום שכר דירה מלא, היא אפשרות תיאורטית שעמדה לתובעת בכל דירה אחרת המתאימה לצרכיה, ולאו דוקא בדירת הצדדים.

השתוף" ותחילתה וסופה של "תקופת ההיסתגלות". נציין עוד שתביעת התובע לפירוק שתוף הוגשה בחודש 12/2016 - כחצי שנה לאחר עזיבת התובע את דירת הצדדים.

...

בניגוד לתביעתו לפסיקת דמי שימוש, המבוססת על חוק המקרקעין אך לא הוכחו תנאיה, הרי שאת התביעה לעניין המיטלטלין אין מנוס מלתאר כקנטרנית ולוקה בהעדר תום לב. בית המשפט נדרש לדון בעניינם של מיטלטלין אלמנטריים כאשר התובע מעמיד בפניו תמונה חלקית ביותר, ומחזיק בנרטיב לפיו נמנעה הנתבעת מלחלק את המיטלטלין בעוד התובע נאלץ לרכוש רהיטים רבים.

על בסיס כל האמור לעיל, נקבע כדלקמן: התביעה לדמי שימוש (תלה"מ 4451-07-17 ) – נדחית.

התביעה בעניין המיטלטלין (חלק מתלה"מ 6411-12-16 ) - נדחית.

באשר לחודשי השכירות, השיב כי על אף שהחוזה שהוגש מתייחס ל-6 חודשים, בפועל התגורר בשכירות 11 חודשים, בגלל שהבניה לא הסתיימה וגם לאחר מכן התגורר בחזרה בדירתו עוד שנה בתנאים לא תנאים (עמ' 59 לפר').

העובדה כי יכול וידרשו התובעים לשכור דירה בתקופת ביצוע העבודות היתה ידועה מראש ולראייה מרדכייב התכוונו לעבור לגור בשכירות ללא קשר לעיכוב בבצוע העבודות.

חוזה השכירות שהוצג מתייחס לתקופה של 6 חודשים שאין מחלוקת שהסתיימה בגדרי התקופה הצפויה של ביצוע העבודות גם על פי החוזה עם הנתבעות.

לא הוכח כי החוזה האמור הוארך כנטען ולא הובאה כל אסמכתה לתמיכה בטענה זו. כמו כן, לא נטען וממילא לא הוכח שנשכרה לאחר מכן דירה אחרת, ולכן לא הוכח גם ששלוש ההמחאות הנוספות שהוצגו שולמו כדמי שכירות בגין תקופה שנטען כי התובעים מרדכייב הוסיפו להתגורר בשכירות בשל העיכוב בבצוע העבודות (המחאות הרשומות כזכור לפקודת אדם אחר מאשר האדם שהנו בעלי הדירה אותה שכרו מלכתחילה) – וכי הן שולמו בגין שכר דירה.

עלות חוות הדעת מטעם התובעים לעניין הנזקים – עניין זה נוגע להוצאות המשפט: בשים לב לכך שחוות הדעת מטעם התובעים לא התקבלה באופן מלא, ולאור המפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לשגיאות שנפלו בחוות דעת התובעים בכל הנוגע לחישוב הנזק הנטען, אני מוצא לנכון להורות על השבת מחצית עלותה (בלבד) לתובעים.

מבחינת אופן ביצוע התשלומים נטען כאשר הגיע המועד לשלם, חייט היתה מגיעה אליו למשרד, הוא היה מתקשר לדייר הרלוואנטי ולאחר קבלת אישורו בעל פה הוא היה מעביר לחייט את ההמחאה לצורך פירעונה (עמ' 58 לפר').

...

אין חולק עוד כי בסופו של יום, תוספות הבנייה לא בוצעו ע"י הקבלן קשת, כאשר הצדדים חלוקים באשר לסיבות בעטיין לא מומשה בסופו של דבר ההתקשרות במסגרת הסכם קשת, כמו גם לגבי השאלה האם ההמחאות שנמסרו מכוח אותו הסכם הושבו לתובעים או מי מהם, או הוסבו לטובת החברה (ועל כך בהמשך).

לעניין זה יוער כי על פי הנטען על ידי חייט, קודם לכן או בהמשך לאותה פגישה, החברה העבירה לקבלן בוקעאי נוסח הסכם מפורט להתקשרות לצורך ביצוע העבודות (נספח ד' לכתב ההגנה), שאין חולק שבסופו של דבר לא נחתם על ידי מי מהצדדים.

הסבריו כאשר נשאל מדוע לא ביטל ההמחאות כאשר לטענתו ראה כי הללו הוסבו לחייט היו לא ברורים, ואינני מוצא לקבל עדותו בהקשר זה. בבחינת מכלול הראיות שהובאו בהקשר זה – גם טענה זו לא הוכחה כמאזן ההסתברויות, ודינה להידחות.

התוצאה – דין התביעה כנגד הנתבע 3 להידחות.

בהתאם, אני מחייב את חייט, הנתבעת 2, לשלם לתובעים את הסך האמור (587,077 ₪, בחלוקה שבין התובעים האמורה בפסקה הקודמת) מכוח ערבותה האישית.

בחוזה (נספח ב' לערעור) נקבע כי תקופת השכירות תהיה לתקופה של 12 חודשים מיום 1.3.2022 ועד ליום 28.2.2023, וכי השוכרים יוכלו להאריך את תקופת השכירות ב-12 חודשים נוספים אם יודיעו על כך 60 יום מראש (סעיף 6 לחוזה).

לפיכך טענו המערערים שהם זכאים להחזר של 16,800 ₪ בגין דמי השכירות העודפים ששלמו בגין ששת החודשים שחלפו (2,800 ₪ במכפלת שישה חודשים), ובכוונתם לקזז סכום זה מדמי השכירות בתקופת האופציה.

בנסיבות אלה לא נמצא טעם להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לפיהן הפרו המערערים את החוזה כאשר לא שילמו את שכר הדירה בחודשים הראשונים של שנת 2023; וכי בהתאם להוראת סעיף 19 לחוזה מדובר בהפרה יסודית וזו מזכה את המשיבה "להפסיק את החוזה לאלתר ולדרוש פינוי הנכס" (כפי שנקבע במפורש בסעיף 19 לחוזה).

...

כפי שיובהר להלן, דין הערעור להידחות.

עיון בתחלופת הודעות הווטסאפ בין הצדדים מביא למסקנה כי אלה עסקו באפשרות לקבלת פיצוי מהקבלן בשיעור שישקף את שכר הדירה הראוי עבור הנכס במהלך העבודות (ראו לדוגמה הודעות מיום 19.6.2022, 11.8.2022, 11.9.2022, ועוד).

לפיכך הערעור נדחה.

לכתב התביעה צירפה התובעת תלושי שכר לחודשים 02-10/2020, מתקופת התמחותה בהנהלת בתי המשפט, מהם עולה כי הכנסתה בחודשים כאמור עמדה על סך של 6,400 ₪ בממוצע לחודש.

בעיניין זה טוען הנתבע כי שכר הדירה שולם שנה מראש ע"י בן-זוגה של התובעת וכפי הצהרת בן-הזוג שהושמעה בפני עו"ס לסדרי דין בתסקיר שהוגש ביום 14.08.22 במסגרת תה"ס 65170-06-22.

יצוין כי עיון בהסכם השכירות עולה גם כי הוא נחתם ע"י בן-זוגה של התובעת חצי שנה קודם למעבר התובעת והקטינים להתגורר בביתו של בן-הזוג.

"הוצאות חינוך" לרבות, אך לא רק, הוצאות שכר לימוד; צהרון; מחזור אחד של קייטנה; שעורי עזר; טיולים; מסע לפולין, או משלחת אחרת מטעם המוסד החינוכי; פעילות בתנועת נוער וכיו"ב. כמו כן, יישא המשיב במחצית הוצאות חוג אחד עבור כל אחד מהקטינים, בעלות מתנ"ס, זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת ובתוך 15 יום מועד הצגתן.

...

מכל המקובץ וכאמור לעיל, מצאתי להעמיד את פוטנציאל/הכנסות התובעת בגובה של כ-6,500 ₪ בחודש ואת הכנסות הנתבע לרבות פוטנציאל הכנסותיו בגובה של 16,800 ₪ בחודש.

לפיכך, לאחר שעיינתי באסמכתאות שצורפו ביחס להוצאות אלה (סך כולל של כ-1,300 ₪ בחודש) ובהינתן כי חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות אלה נגזרים מתוך חלקה היחסי של התובעת בהוצאות כאמור (50% חלקם של הקטינים מתוך 50% חלקה של התובעת בהוצאות אלה) ובסך של 110 ₪ לחודש בעבור כ"א מהקטינים.

יש לציין כי לעניין זה נקבע בפסיקה כי: "איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הילכת בע"מ 919/15 אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי - כדוגמה בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה– הכל כמובן תלוי נסיבות". ראו לעניין זה, עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד.ש נ' מ.ש, (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

ביחס לגמלת הנכות המשתלמת בעבור הקטינים ס' ו-י' אני קובעת כדלקמן: כספי הגמלה יופקדו בחשבון בנק ייעודי, אשר ייפתח על שם כל אחד מהקטינים ס' ו-י' בנפרד זה מזה.

ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.

שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה. ככל שהקטינים לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינים.