טענת רשלנות רפואית בטיפול בפצעי אקנה

הנאשם פגע בהולך הרגל וגרם לו חבלה שהצריכה טפול רפואי.

הוכח בפני מעבר לכל ספק סביר, כי בשל רשלנותו, הנאשם גרם לתאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה ניחבל הולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר חציה.

...

בנסיבות העניין, בשים לב לתנאי הדרך, לשעת התאונה, להיות הרחוב הומה אדם, לרבות ילדים קטנים אשר עושים דרכם למסגרות החינוך, אני קובעת כי מצופה מנהג סביר שמהירות נסיעתו בנסיבות הללו לא תגיע לכדי 31 קמ"ש אלא תהיה איטית יותר, וכי נהיגה במהירות העולה 31 קמ"ש היא בלתי סבירה לתנאי הדרך כפי שהיו בשעת התאונה.

סיכומו של דבר הוכח בפני מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם התרשל.

מכל האמור, לאחר שהמאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק כי הנאשם התרשל באופן בו נהג בהתקרבו למעבר החציה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר, ומשגרם ברשלנותו לפגיעה בהולך הרגל אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בצד זה לעניין תיקון כתב תביעה ע"י צירוף חוות דעת נקבע כי הוספת חוו"ד אינה יוצרת עילה חדשה, כאשר בכתב התביעה המקורי נכללה במפורש גם הטענה לרשלנות במתבטאת באי מתן טפול רפואי.

זאת ועוד, עצם העובדה שמומחה המשיבה מציין בחוות דעתו כי מומחה בית החולים, פרופ' יוגב, מיתעלם מ"חבלה מילדותית מסוג BUTTON HOLE " אין בה ללמד על הרחבת חזית - הן בכתב התביעה והן בחוות דעת המומחה מטעם המשיבה והן בחוות דעת מומחה בית המשפט קיימת היתייחסות לכך שקיימת אפשרות שהפיסטולה נוצרה במהלך הלידה, ועצם ציון "סוג" החבלה ונקיבה בשמה אינו הופך את הטענה בדבר פסטולה במהלך הלידה, להרחבת חזית.

...

ומהלכה למעשה – בנדון, אף שמצא בית המשפט להקדים ולשמוע את מומחה בית המשפט, הדבר נעשה מתוך רצון לקצר ההליכים ולבחון שמא יהיה בשמיעתו כדי לחסוך את המשכה של מסכת הליכים ארוכה ואולם הצדדים טרם הגישו את תצהירי העדות הראשית שלהם בתיק והתיק טרם נקבע לשמיעת ראיות סדורה.

סבורני כי החלטת בית המשפט קמא - לפיה מחד, התקבלה בקשת המשיבה לצירוף חוות דעת מומחה פרוקטולוג, ומנגד, נשמרה זכותו הדיונית של בית החולים לתקן את כתב הגנתו ולצרף חוות דעת מומחה מטעמו במענה לחוות דעת מומחה מטעם המשיבה, עומדת בגדרה של – "החלטה המאזנת בצורה ראויה בין השאיפה "להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק לסכסוך" (תקנה 1 לתקסד"א החדשות) לבין האינטרס החברתי להבטיח "קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (סעיף 5 לתקסד"א החדשות)" (רע"א 1061/22 הנ"ל).

סוף דבר הבקשה נדחית.

בדיון שהתקיים ביום 2.1.2022 בפני כב' השופט יואב פרידמן, שדן בתיק זה בשעתו, עתר ב"כ התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט; ב"כ הנתבעים לא היתנגדה, ובית המשפט מינה את פרופ' שלום שטהל כמומחה רפואי מטעמו בתחום כירורגית כף היד, הן לעניין שיעור הנכות והן לעניין שאלת הרשלנות הנטענת.

אשר לשאלת הרשלנות הנטענת קבע פרופ' שטהל, כי תפירת הגיד האולינרי בתוך יום עד 14 יום לאחר הפציעה אינה נחשבת לעיכוב בטיפול, ולראיה, תיפקוד הגיד שמור; אשר לשקום כף היד, קבע פרופ' שטהל, אין מקום להתחיל בשיקום מיד לאחר הניתוח, אלא רק לאחר תקופת המתנה ללא תנועה (אימובילציה), עד אשר ניתן להניע את המיפרקים.

...

מכל האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענת התובע לפיה מילא המומחה את הצהרת ניגוד העניינים בחוסר תום לב. לא מצאתי כי הסתיר קשר או זיקה בינו ובין הנתבעים או באי כוחם; לא מצאתי כי הסתיר קשר או זיקה בינו ובין מומחה הנתבעים.

לבסוף, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו החלופית של התובע, למינוי מומחה נוסף: כידוע, בעוד שפסילת חוות הדעת של מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו ייעשו במקרים בהם מתקשה בית המשפט לאמץ את חוות הדעת בשל חוסר מהימנותה של חוות הדעת או בשל חוסר מהימנותו של המומחה עצמו, היורדים לשורש העניין וכאשר עלול להיגרם עיוות דין למי מהצדדים (רע"א 6117/19 הנ"ל, סעיף 16 לעיל), הרי שמומחה נוסף ימונה במקרים בהם נתקל בית המשפט בקושי מקצועי בחוות הדעת או במומחה, אשר מותיר ספק בליבו של בית המשפט בדבר יכולתו להכריע ביחס למצבו הרפואי של התובע על סמך החומרים שלפניו, וכאשר בית המשפט סבור כי לא יהיה זה ראוי לקבוע מימצאים שברפואה על סמך חוות דעתו של המומחה (רע"א 7479/18 פלוני ואח' נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ [23.1.2019]; רע"א 6117/19 הנ"ל).

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

הנידרש לנדון המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה בטענה לרשלנות רפואית הנוגעת לטפול רפואי שניתן לו ביום 7.8.15 בעקבות נפילתו ממקום גבוה.

בנוסף, צירף המשיב שתי חוות דעת רפואיות אשר ניתנו ע"י שני מומחים שמונו מטעם בית המשפט בהליך תביעה אחר שהגיש המשיב כנגד נתבעת אחרת, מבטחת בביטוח תאונות אישיות, בגין נכותו מהתאונה שארעה לו (ת.א. 34384-10-18); האחת – חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי שנערכה על ידי ד"ר טארק פאהום שקבע למשיב נכות של 15% בגין התאונה וכפי שצוין במסקנות חוות הדעת – "לאור האמור לעיל אני ממליץ על נכות נפשית צמיתה כוללת בשיעור של 20% לפי סע' 34 (ב) (3) של קובץ התקנות של המל"ל, כאשר 5% עקב בעיות הרקע אשר תוארו ושאינם קשורים סיבתית לתאונה הנידונה ו – 15% בגין ההפרעה ההסתגלותית אשר הוא סובל ממנה בעקבות מעורבותו בתאונה הנדונה מתאריך 7/8/15 והשלכותיה" השנייה – חוות דעת בתחום א.א.ג שניתנה ע"י ד"ר חניפס ריאד שקבע למשיב נכות של 50% בתחום א.א.ג., ובלשון מסקנות חוות הדעת – "(התובע) סובל מפגיעה נוירולוגית בחוט שדירה צוארי לאחר חבלת צואר, ונשימה דרך פיום קנה קבוע, חרף נסיונות רבים של ניתוחים מורכבים לאפשר לו לנשום דרך הקנה והפה, שכשלו. לאור הנ"ל מעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של:

...

בנסיבות אלו, וכל עוד לא יתוקנו חוות הדעת בכך שהתייחסו אף לסוגיית הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת כנגד הנתבע לבין הנזק הנטען בהן, אני מורה על הוצאות חוות הדעת מתיק בית המשפט.

י.מ שללה כי ת.מ חלה בעבר בדלקת ריאות או סבל מפגיעת ראש: "לפני הפציעה היה אדם בריא לחלוטין, אף (פעם) לא ביקר במרפאה, לעולם, אולי פעם אחת הייתה לו דלקת גרון, אפשר לבדוק זאת אני רוצה לציין שהוא היה ספורטאי פעיל ואדם חזק מאוד". לדבריה בעקבות הפציעה ת.מ "היה סיעודי מורכב, כפועל ישיר של הפציעה הקשה [ת.מ] נותר ללא עיניים, ללא יכולת לדבר, משותק בצד שמאל ולמעשה סיעודי באופן מלא מוחלט למעט הכרה שהייתה במרבית הזמן זמנית ותלויה במצבו הרפואי, מאז פציעתו [ת.מ] שהה במספר בתי חולים ובתום כשנתיים הגיע הביתה וטופל על ידי עובד זר באופן מלא". ת.מ נפטר כתוצאה מדלקת ריאות ואספירציות: "עצם היותו פגוע ראש מעמיד אותו בפני האופציה לחלות בדלקת ריאות יותר מבן אדם רגיל יש מחקרים רבים על הדברים האלו". ת.מ פונה במהלך שהייתו בבית מספר פעמים לטפול בדלקות ריאות חוזרות ונישנות ולא סבל מפגיעת ראש חוזרת או מאוחרת לזו שנגרמה לו כתוצאה מהירייה: "...שמרנו עליו כמו על יהלום, במשך שנתיים הוא לא אושפז פעם אחת בסורוקה, בשנתיים האחרונות בשנת 2018 טיפלתי בו בבית, תמיד מנעתי את האישפוז בטיפול נכון בבית". במכתב אותו צרפה להודעתה במישטרה שהוגש אף הוא בהסכמה (סומן א.א1).

באת כוח הנאשם מנגד, טענה בסיכומיה בע"פ (ובהשלמה בכתב) כי ככל שהדבר נוגע להוכחת הקשר הסיבתי העובדתי, היא אינה טוענת לרשלנות בטיפול הרפואי או קיומו של "גורם זר" שהביא לניתוקו.

...

לסיכום פרק זה: מלכתחילה, נוכח גרסת הנאשם אז כהיום, ספק רב האם ישנה תשתית עובדתית המצדיקה בחינתו של הקנטור; ספק האם מדובר בדין מקל; הנאשם אינו עומד במבחן הנורמטיבי הסובייקטיבי והראיות בנוגע לפגיעה הקשה בשליטתו העצמית דלות ביותר; ואם בכך לא די, הנאשם אינו עומד במבחן הנורמטיבי.

מכל האמור, דינה של טענת הקנטור להידחות מכל וכל.

סוף דבר: בהסתמך על הקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט במסגרת תיק ניסיון הרצח, כאשר הוכח לפנינו קשר סיבתי בין הירייה שירה הנאשם בראשו של ת.מ לפטירתו בחלוף חמש שנים, ומתוך ששללנו קיומה של אחריות מופחתת, אנו מרשיעים את הנאשם ברצח, עבירה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.