עוד דרשה המנהלת המיוחדת הבהרות באמסכתאות למהות ההכנסות מנתוני המל"ל בשנת 2014 וככל שמדובר בהכנסה מהעסק, הבהרות באסמכתאות לשאלה כיצד הנתונים מתיישבים עם הטענה לקריסת העסק בהיעדר כסוי להתחייבויות.
בנוסף לאמור, המנהלת המיחדת ביקשה להורות על הגדלת צו התשלומים לסך של 5,000 ₪ לחודש וזאת נימקה בנימוקים הבאים: אי מיצוי כושר הישתכרותה של החייבת עד תום, החשד לניהול העסק ע"ש בעלה בו הוא מדווח כשכיר, אי תשלום דמי שכירות בפועל בסך של 4,000 ₪ להורי בעלה של החייבת, זכויותיה של החייבת בפועל בדירת המגורים, הוצאות מופרזות ואי דיווח על הכנסות ילדיה הבגירים הסמוכים על שולחנה.
ב"כ הנושה טען לסיכום כי צריך לקחת בחשבון את העובדה כי לגבי העסק שנוהל תחילה ע"ש הבעל ואשר הרווחים ממנו הגיעו למיליוני שקלים בחודש, ואשר כפי שנטען על ידי החייבת קרס ונמכר בשנת 2017 לצד שלישי, לא הוצגו הבהרות או נתונים אודות מה שנעשה במלאי של העסק, האם הונפקו חשבוניות ולאן נעלמו החובות של הלקוחות שנמכרה להם הסחורה וכיוב'.
...
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את נתוני התיק ושמעתי את הצדדים, לרבות הנושים שהתייצבו לדיון החלטתי לאשר את תכנית הפרעון המוסכמת שנמסרה לפרוטקול וזאת מהנימוקים שלהלן;
עסקינן בבקשה מוסכמת, של החייבת ובעלי התפקיד, לאישור תכנית פרעון מוסכמת של הצדדים כפי שפורטה בפרוטוקול.
יחד עם זאת החשדות שהעלתה המנהלת המיוחדת בעניין הכנסות לא מדווחות של בעלה של החייבת נותרו בשלב זה בגדר חשדות בלבד ולא הוצגה, על ידי המנהלת המיוחדת או הנושים שהתנגדו למעשה לתכנית הפרעון בדיון, תשתית ראייתית מספקת להוכחת אותן חשדות, לרבות הוכחת גובה ההכנסות הלא מדווחות, כך שלטעמי תכנית הפרעון שהוצעה סבירה גם בהתחשב במצב דברים זה.
בנוסף לאמור, אני סבור כי תכנית הפרעון שהוצעה בדיון אף מגלמת בתוכה נכונה את האפשרות או החשד הסביר כי לחייבת ולבעלה אכן ישנן "זכויות" לא רשומות בדירת המגורים הרשומה כאמור ע"ש הורי בעלה וזאת משני נימוקים המבססים חשד זה:
האחד, הרשעת החייבת יחד עם בעלה והוריו, ביום 1.12.15 בהליך הפלילי בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204(א)(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק).
המנהלת המיוחדת סבורה כאמור כי בהעדר הוכחה לשימוש ביתרת תמורה בסך 1,000,000 ₪ ממכירת הנכס ברח' ים סוף ובשים לב לטענות בעלה של החייבת ואביו בהליך הפלילי לפיהן בניית בית המגורים בוצעה על ידי החייבת ובעלה ומקורות מימון הבניה עלומים, עולה חשד כי יתרת התמורה ממכירת הדירה ברח' ים סוף שימשה למימון בניית בית המגורים ומכאן המסקנה כי לחייבת זכויות בבית המגורים.
לאחר שעיינתי בתגובתה של החייבת לדו"ח המסכם ולמסמכים שצירפה בנספח ד' בהתייחס לעסקת המכר ולהוכחת השימוש שנעשה לטענתה בתמורה, אין בידי לקבל את טענת המנהלת המיוחדת ליתרת תמורה בסך כמיליון ₪ שלא הוכח השימוש בה ואולם ניתן לבסס את החשד לזכויות בבית המגורים על הודאת החייבת עצמה בתגובתה לדו"ח המסכם ואשר לפיה ביתרת התמורה בסך כ- 200,000 ₪ (שנטען כי נותרה בידי החייבת ובעלה לאחר קיזוז וסגירת החובות) נעשה שימוש לצורך השלמת או הכשרת בית המגורים למגורים, לרבות חיבור לחשמל ומים, עבודות צבע, ריהוט, השלמת מקלחות והבת מבנה החניה לקליניקה עבור עסק החייבת .
