טענת קיזוז לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

(ב) בית המשפט יכלול בשכר טירחת עורך הדין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם סבר כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טירחת עורך דינו, ובילבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.

ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.02.2022), שם נאמר: "ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות 'נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך היתחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; הקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטירחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו' (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם (28.12.2020)). תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) [...] מעבירות מסר שלפיו בררת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים [...] אכן, הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי לקבל החזר הוצאותיו, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו, ועל כך עמדנו לעיל, אך הערכאה הדיונית רשאית לסטות מכלל זה במסגרת שיקול הדעת המסור לה ...". כן ראו: ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ (08.07.2009) שם, פסקה מ"ט: "כעניין שבעיקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהיתחשב בכלל נסיבות העניין" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

...

משלא עשה כן - בדין הוגשה התביעה ועל נתבע 1 לשאת בהוצאות שהיו סבירות ודרושות לשם כך. לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת כדלקמן: א. התביעה נגד נתבע 2 נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

(2) אני מורה לנתבע 1 להתייצב בפני כל אדם שיידרש, ככל שיידרש, לרבות על ידי כונס הנכסים אשר ימונה בזה לשם העברת הזכויות, לחתום באופן מידי על כל המסמכים הדרושים לביצוע ההעברה ולשלם את כל התשלומים, מכל מין וסוג שהוא, אשר נדרשים לשם העברה הזכויות.

אני ממנה בזה את ב"כ התובעת, עוה"ד יונתן בר יהודה, מרח' פינס 11 ירושלים, ככונס נכסים לביצוע העברת הזכויות ורישומן על שם התובעת.

כתב ההגנה הוגש באיחור לפי תקנה 94 לתקסד"א. נטען, כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב וכי אי הפקדת העירבון בעיניין טענת הקזוז יצרה מניעות ומעשה בית דין כנגד המבקשת.

ב) בטרם אדרש לעניינינו, יש לציין, כי בקשות מעין אלו העוסקות במגבלת טענות הגנה בשלב של בקשת רשות להיתגונן, אמורות "להעלם" עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אשר יעבירו מן העולם את מנגנון התביעה בסדר דין מקוצר.

...

ב"כ המשיבה מנמק, מדוע האסמכתאות שהובאו על ידי המבקשת אינן יכולות לסייע לה. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

לא נקבע פוזיטיבית על ידי בית משפט קמא, כי טענת קיזוז נדחית אלא בהעדר הפקדת ערבון, כל עוד נוהל ההליך בסדר דין מקוצר.נקבע, כי לא תותר טענת הגנה בעניין הקיזוז.

בנסיבות שבהן ממילא הנתבעים האחרים רשאים להעלות טענות הגנה של קיזוז ולאור תקנה 94 לתקסד"א, אני סבורה כי יש מקום לאפשר למבקשת להעלות את טענות הגנתה בעניין הקיזוז ואין למחוק סעיפים מכתב ההגנה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ויש לקבל הערעור.

כב' הש' הדר: אז השבת לי שסדרי הגודל עשרות אחוזים כדי לשנות.

ראו עדות בנו של המנוח בעמוד 114 משורה 24 בעיניין זה: "העד, מר ח'שאן: בזמן הזה לאומית היו מתקשרים ללקוחות של לאומית והיו אומרים שח'שאן סלם אין לו שירות, אין לו עתיד, הוא יש לו ילדים נפטרו אצלו במרפאה, הוא לא עושה את השרות שלו ואתם צריכים לבוא אלינו למרפאות החדשות, באותו הזמן היו מתקשרים לרופאים שעובדים אצלי שתבוא תעבוד אצלי במרפאות החדשות. התקשרו," בעמוד 116 בשורה 26 טען העד מטעם התובעת כי התובעת לא לקחה לקוחות של הנתבעת.

על הנתבעת היה להוכיח טענת הקזוז ולכן היה עליה לפעול כפי חובתה על פי תקנה 178 לתקסד"א התשמ"ד 1984 ולבקש מבימ"ש לזמן העדים שאמורים היו לבסס הטענה לתחרות אסורה, ובמיוחד העדים שהיו נציגיה בשיחות המתומללות.

...

בימ"ש הגיע למסקנה שהנתבעת התעשתה רק לאחר מותו המצער של הילד מוחמד, וזאת עקב החשש שמשרד הבריאות יגלה העסקת לא מורשים במרפאות המשרתות מבוטחיה.

העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט לנוכח המסקנה לפיה התובעת והנתבעת סיכנו במשך תקופה ארוכה בריאות וחיי מבוטחי הנתבעת, כאשר הנתבעת אינה מיידעת משרד הבריאות לגבי ממצאים חמורים של דו"ח שמחבריו המליצו בו ליידע משרד הבריאות, מורה על העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט כדי שישקול העברת פסק הדין, על פי שיקול דעתו, לגורם המתאים.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 1,362,117 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

נטען כי הנתבעת 1 קיבלה מהתובעת הערכת שווי רשלנית של חברת בטר פלייס שגרמה לה לנזקים כלכליים כבדים בשווי מיליוני ₪ ובכל מקרה הנתבעת טוענת לקזוז לפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ד – 1973.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") יכולתי להכריע בעירעור גם ללא צורך בדיון, אך בכל זאת מצאתי לנכון לקבוע מועד לדיון בניסיון להביא את הצדדים לפשרה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את הערעור מכוח סמכותי לפי תקנה 148 (ב) לתקנות החדשות וזאת מששוכנעתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ואין בפסק הדין טעות שבחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (התקנות החדשות) החלה בעניינינו מכוח תקנה 180(ג)(1) לתקנות, מורה כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות ... לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". תקנה זו החליפה את ההסדר שנקבע בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות).

הנתבעת מבקשת להרחיב את ירעת המחלוקת ללא הכר, לחשב את מסלול הגנתה מחדש, ולהעלות שורה ארוכה של טענות קזוז שיצריכו בירורים עובדתיים ביחס למספר רב של עבודות מסוגים שונים שהנתבעת ביצעה לפי טענתה, לציוד שנאלצה לספק, לליקויים בעבודות שביצעו התובעות ועוד ועוד.

...

בנסיבות העניין באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בדומה נאמר כי "... לא בכל מצב יתיר בית המשפט את תיקונם של כתבי טענות, ופעמים שתידחה בקשה שכזו, משום שהוגשה בשיהוי רב, על רקע התנהגותו של מבקש התיקון, או מן הטעם שיש בה עילות חדשות או הרחבת חזית" או כאשר מתבקש ללא הצדקה "לנתב את הדיון לכיוון אחר" (רע"א 2784/18 בית אלנבי 13 בע"מ נ' חסיד בפסקאות 11-10 להחלטת כבוד השופט נ' סולברג (29.4.2018), וראו גם רע"א 7466/14 אסיסקוביץ נ' מועצה איזורית הר חברון בפסקה 8 להחלטת כבוד השופט נ' סולברג (20.12.2017); לסקירת הפסיקה ראו גם החלטתי בת"א (מחוזי י-ם) 38473-07-16 Bloomfield נ' מלונות יהודה בע"מ בפסקה 9 וההפניות שם (21.4.20)).

כאשר בוחנים את כלל השיקולים הצריכים לעניין בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורני כי הכף נוטה לחובת הנתבעת ומביאה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב הגנתה.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לתיקון כתב הגנה נדחית.