על החלטה זו הגיש המערער עירעורו זה, ואלו עקרי טענותיו: פסק הבוררות המאושר מהוה פסק דין חלוט, לפיכך על הרשמת היה להוציאו אל הפועל ככתבו וכלשונו מבלי לשנותו, ובהתאם לכך לאכוף על המשיבים את תשלום יתרת התמורה בלא לבצע כל הפחתה או ניכוי; טענת "פרעתי" מוגבלת לדיון בחובות מבוררים של הזוכה כלפי החייב, במסגרת זו אין מקום לדיון בטענות סבוכות הדורשות הכרעה שיפוטית; טענת ה"פרעתי" שטענו המשיבים מבוססת על טענות שהוכרעו כבר בפס"ד השלום, שם נדחתה התביעה שכנגד אשר הגיש המשיב כנגד המערער, תוך שנקבע שהמשיב הוא זה שסיכל את פסק הבורר, לפיכך חל בנסיבות העניין מעשה בית-דין; דיון בטענת פרעתי מוגבל לאירועים שארעו לאחר פס"ד המחוזי אשר אישר את פסק הבורר, ואילו הרשמת הביאה בחשבון אירועים שקדמו לו – אי השלמת העבודות; במסגרת הדיון בטענת ה"פרעתי" לא הייתה רשאית כב' הרשמת לקבוע ממצאים הנוגעים לתוכנו של פסק הבורר, כגון הערכת הקף ושווי העבודות אשר טרם בוצעו עד לאותו שלב, זאת כל עוד לא עמד בפניה פסק דין חלוט הקובע חבות של המערער כלפי המשיבים.
טענת "פרעתי" שגובשה לאחר מועד פסק הדין
בנגוד לכותרתו של סעיף 19, טענותיו של חייב לפי סעיף זה אינן מוגבלות רק לטענת 'פרעון' במובנו המילולי המצומצם, אלא לכל טענה מסוג כלשהוא אשר פוטרת אותו מלמלא אחר פסק הדין (בר אופיר, עמ' 272(4)).
...
בסיכומו של דבר פסקה כב' הרשמת כך: "משהזוכה [המערער] לא עמד בתנאים להמשך התשלומים ומשלא היה באפשרותו להמשיך ולעבוד לאור הצהרתו הוא (בהתאם לפסק דינו של כב' השו' רונן), אני מקבלת את טענות החייבים באשר לקיזוז הסכומים עבור העבודות שלא הושלמו [...] ומעמידה את יתרת החוב ע"ס 11,918 ₪". לאחר שחייבה את הזוכה בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪, העמידה כב' הרשמת את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך 9,418 ₪.
אשר על כן, אני מקבל את הערעור באופן חלקי, בכך שהדיון בטענת ה"פרעתי" חרג מגבול הסמכות הנתונה לכב' הרשמת בהיותו דורש הכרעה שיפוטית במחלוקת סבוכה.
לפיכך אני מורה על ביטול החלטת כב' הרשמת מיום 14.11.18 אשר קיבלה את טענת ה"פרעתי".
אולם בה במידה אני קובע כי פסק הבוררות המאושר איננו ניתן לביצוע כמות שהוא, ועל המערער לפנות תחילה לבית המשפט המוסמך, על מנת שיקבע מהו שיעור הפיצוי לו הוא זכאי עקב הפרת פסק הבורר על ידי המשיבים.
