טענת פסלות שופט בבית דין משמעתי מחוזי

] לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' בר-עם) בעב"י 54787-12-20 מיום 14.3.2021 במסגרתו נדחה ערעור על הכרעת הדין של ועדת משמעת לפי חוק שמאי מקרקעין, התשס"א-2001 (להלן: הועדה) מיום 17.12.2018 ועל החלטת הועדה מיום 16.12.2020 להתלות את רשומו של המבקש בפנקס שמאי המקרקעין לתקופה של חמש שנים.

ערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, נדחה על הסף ביום 6.3.2021 בשל העובדה שהוגש בטרם ניתן גזר הדין הסופי בהליך.

תחילה העלה המבקש טענות פסלות שונות, וביניהן כי דעתו של השופט בבית המשפט המחוזי "ננעלה" עוד טרם נשמעו טיעוניו של המבקש לפניו.

...

לאחר עיון בבקשה, בהכרעת הדין של הוועדה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

אדרבה מדובר בהכנה נאותה של בית המשפט לקראת הדיון, כאשר מה שנותר לשקול במסגרת החלטה היא התוצאה האופרטיבית – דבר שלא נכתב עובר לכך – כפי שהבהיר בית המשפט בהחלטתו מיום 17.3.2021.

הבקשה נדחית.

כללי לפניי ערעור על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין (להלן- בית הדין הארצי) בתיק בד"א 48/20 מיום 25.11.2020 (עורכי הדין אב"ד עו"ד רות (שטלמן) ארז, עו"ד אורי אלמוגי, עו"ד יורם תובל; להלן- פסק הדין); בגדריו נדחה ערעור המערערת על גזר-דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין במחוז תל-אביב והמרכז (להלן- בית-הדין המחוזי), בתיק בד"מ 42/18, מיום 16.7.2018 (עורכי הדין אב"ד עו"ד מיכל רבינוביץ, עו"ד עדי אברונין, עו"ד שלום הרשקוביץ), תוך שנקבע כי בית-הדין המשמעתי מוסמך, בגדר גזר הדין, להטיל על מתמחה עונש של פסילה על תנאי מלהתקבל ללישכת עורכי-דין (להלן- הלישכה).

בהקש לקביעת בית-המשפט העליון בבג"צ 6301/18 השופטת כץ-פוזננסקי נ' שרת המשפטים ובית-הדין המשמעתי לשופטים (27.12.2018), משיקולים של עיקרון המידתיות, על יסוד לשון החוק וההיסטוריה החקיקתית של הוראת החוק, נוכח תיקון החוק על דרך של הוספת עונש של השעיה על תנאי לעורכי-דין ללא שהוחרגה הטלתו על מועמדים לחברות בלישכה, סבר כי "..אלו מביאים אותי למסקנה לפי הפרשנות הראויה, והמתבססת על לשון החוק, היא כי המחוקק התכוון לתת בידי בית הדין המשמעתי כלי נוסף ומידתי, בין נזיפה לבין פסילה להיתקבל כחבר הלישכה של פסילה על תנאי מלהתקבל כחבר, וזאת בדומה להשעיה על תנאי לעורך דין" (פסקה 13).

...

במכלול האמור, בגדרי התערבותה של ערכאת-הערעור, במצב המשפטי הנוהג, לא שוכנעתי כי יש בעונשו של המשיב כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה, כמו גם מתכליותיו של הדין המשמעתי, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

בסיכומו של עניין, במצב המשפטי הנוהג, נוכח פרשנותו הלשונית והתכלית של הוראת החוק המעגנת את הענישה המותנית, כאמור, ובגדרי הביקורת השיפוטית על החלטות ערכאת המשמעת, לא שוכנעתי כי נפל פגם בפסק-הדין ברמה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8052/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: עו"ד עמוס גבעון נ ג ד המשיבים: 1. הועד המרכזי של לישכת עורכי הדין 2. נועם סבגיאן 3. ציונה סבגיאן 4. חיים סבגיאן 5. עו"ד חיים מן 6. עוד בנימין ברליין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד סתיו גבעון בשם המשיב 1: עו"ד לירז סבן בשם המשיבים 6-2: עו"ד בנימין ברליין ][]פסק-דין

למען שלמות התמונה, יצוין שהעותר עתר לבית משפט זה בבקשה להשיג על מספר החלטות ביניים של בית הדין המשמעתי של הלישכה במחוז ירושלים, אך עתירתו נדחתה על הסף אף בלא צורך בתגובה (בג"ץ 5529/20 עו"ד עמוס גבעון נ' בית הדין המשמעתי במחוז ירושלים – לישכת עורכי הדין בישראל (20.8.2020)).

שמות חברי הועד המרכזי ידועים לעותר כך שאין ממש בטענתו שאם השמות היו נחשפים בפניו, יכול היה לטעון לניגוד עניינים או ליריבות אישית או מקצועית של חבר זה או אחר בועד או להעלות טענת פסלות, ומכל מקום, מדובר בטענה שהיא ספקולאטיבית ובבחינת מסע דיג מובהק.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בשל מספר טעמים שיפורטו להלן, אך קודם לכן, שתי הערות מקדמיות: על מנת להעמיד את העתירה בפרופורציה הראויה לה, אציין כי הפרוטוקול מושא העתירה צורף בשלמותו, למעט ההשחרות של שמות הדוברים ושל מספר קטעים של תוכן הדיון.

למעלה מן הצורך, דין העתירה להידחות גם לגופה.

(5) הם מכילים חומר פנימי, כגון: רשומות מדיונים פנימיים, דיווח לממונים, הצעות וטיוטות של החלטות; אשר על כן, ומהטעמים המפורטים לעיל, העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים עב"י 48197-04-21 שאער נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין מחוז צפון תיק חצוני: 34/19 בפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערער איליא שאער המשיבה ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין מחוז צפון פסק דין

עוד מבהירה המשיבה, כי אין יסוד לטענת המערער, לפיה היה על מותב בית הדין הארצי "בגילגול השני" לפסול עצמו מלדון בעיניין, וכן טוענת, שהעונש שהושת על המערער אך מתבקש נוכח חומרת עבירותיו, וזאת אף בשים לב לעברו המשמעתי המכביד, כפי שנסקר בידי בית הדין המחוזי בגזר דינו, קרי - ארבע הרשעות בשל עבירות דומות לאלו שהורשע במקרה דנן, ובפרט עבירות של עיכוב ושליחת יד בפקדונות, אשר בעטיין הושעה המערער בעבר, בפועל, מעיסוק במקצוע עריכת הדין, למשך תקופה מיצטברת של כשבע שנים, ואף נגזרה עליו השעיה על תנאי.

...

מהאמור אף עולה, כי יש לדחות את טענת המערער בדבר פסלות בית הדין הארצי "בגלגול השני", שכן אין בדיון בית הדין הארצי "בגלגול הראשון", כדי להוביל לנעילת דעתו, ומכאן אף לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, באשר למידת העונש, אשר כאמור כלל לא נדונה בפני בית הדין הארצי "בגלגול הראשון". מקובלת עלי אף פסיקת בית הדין הארצי "בגלגול הראשון", עת מצא לתקן את טעותו של בית הדין המחוזי והרשיע את המערער.

מסקנת בית הדין הארצי, לפיה המערער החתים את המתלונן על אותו תצהיר בכדי להטעותו מקובלת עלי, ומעוגנת כדבעי בראיות.

בשים לב לכך שאותו תצהיר היה למעשה הראיה היחידה המאששת את גרסת המערער, לפיה שילם למתלונן את כספו - כסף, אשר אין חולק שקיבל המערער עבור המתלונן, כאמור, מאת מדינת ישראל - בצדק קבע בית הדין הארצי, כי הוכח שהמערער לא העביר למתלונן את כספו, ובכך ביצע את העבירות העיקריות שיוחסו לו. מקובלת עלי אף קביעת בית הדין הארצי, לפיה שגה בית הדין המחוזי ביישום הדין באשר לנטל הבאת הראיות.

הערעור נדחה איפוא על כל חלקיו.

עוד מבקש העותר כי נורה למשיבה לאמץ את ההסדר הקיים בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בקשר לטענת פסלות שופט.

לטענת העותר, הדין הקיים, לפיו עורך דין הנקבל בהליך משמעתי בבתי הדין המשמעתיים של לישכת עורכי הדין חסום ומנוע מלהגיש ערעור, לא בזכות ולא ברשות, על החלטות ביניים של בית הדין המשמעתי המחוזי ובית הדין המשמעתי הארצי, ובכללן החלטות בבקשות לפסילת המותב, עולה לכדי "הפליה, קפוח של ממש בזכויות הנקבלים, וגורם עוולה קשה מאוד לתיקון לאחר מתן פסד דין בתיק"; מהוה "פגיעה ממשית בזכות הנקבל הבסיסית לקבל משפט הוגן כמו שמקבל כל אזרח בהליך בערכאות אחרות בארץ"; וכי "עניין זה חייב להשתנות לדעתי ומטעמי צדק" "ומן הדין ומן הצדק לשנות אותו" (עמ' 2 לעתירה).

...

דין העתירה להידחות על הסף ממשלב טעמים.

שלישית, ובהמשך לאמור, יש לדחות את העתירה מחמת אי צירוף משיבים רלוונטיים, דהיינו כנסת ישראל האמונה על חקיקת חוקים ותיקונם ושר המשפטים והמועצה הארצית של לשכת עורכי הדין האחראים על התקנתם של כללים הנוגעים לסדרי הדין לפני בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, מכוח סעיף 109(5) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (בג"ץ 5485/20 נסים נ' משרד המשפטים, פסקה 2 (16.8.2020); בג"ץ 6612/22 מבחן בד בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הכלכלה, פסקה 11 (21.2.2023)).

לאור כל האמור, העתירה נדחית על הסף.